הרב איתמר לוי – רב קהילת האר"י קרית שמונה
בס"ד ב' אדר תשע"ז
הפירוט הרב שבמלאכת המשכן
בסוף הפרשה הקודמת משה עולה לשמיים, למשך ארבעים יום וארבעים לילה. ושומע את פרשיות תרומה תצוה, שהם הציווי על עשיית המשכן וכליו. ואח"כ בפרשיות ויקהל פקודי משה מצווה את העם על העשייה בפועל של הדברים ששמע בהר. אין ספק שיש כאן פירוט רב שלא מובן ואף חזרות מרובות, (וכפי שהגר"א אמר שחזר על המשכן שבע פעמים וכליו, בדרך כלל ופרט?!). ננסה להסביר מה הצורך בחזרות המרובות.
פועלים לכיוון הנכון
אחד ההסברים היפים לשאלה זו, דברי האור החיים הקדוש (וכן משמע מדברי הרמב"ן), שזה בעצם התלהבות של הקב"ה. זה כמו אבא שהילד שלו בנה ארמון מלגו, והאבא הולך ומראה לכולם את מה שהילד שלו בנה לבד. הרי בני ישראל סוף סוף מצליחים על ידי מעשה ידיהם להשרות שכינה בתחתונים. זה הפוך ממה שהיינו רגילים עד כה. עד מלאכת המשכן כל הפעולות היו הפוכות: הקב"ה קורע את ים סוף, הקב"ה מטביע את המצרים בים, הקב"ה מכה את המצרים, הקב"ה מוריד את המן, הקב"ה נותן תורה.. הכל הקב"ה עושה לישראל. והנה, בפעם הראשונה ישראל עושים לקב"ה – יש כאן כיוון מלמטה למעלה. וזה עדיין רק בקטן אימון לקראת הדבר האמיתי. הדבר האמיתי יקרה עוד 480 שנה בימי שלמה, ששם יבנה את בית המקדש המיוחל וכפי שאנו קוראים בהפטרה.
בימי שלמה
אכן גם בימי שלמה אנחנו רואים פירוט רב, יש תיאור ממש לפרטי פרטים של בניית הבית, וכפי שאמרנו דברי האור החיים הקדוש, יש כאן התלהבות, שעם ישראל פועלים ועושים סוף סוף לכיוון הנכון.
ללכת בלי קביים
משה ניסה להביא אותנו למדרגה זו, שלא ה' יעשה בשבילנו, אלא אנחנו נעשה למען שמו. וכך היה בעשיית המשכן וכל ימי משה במדבר, אחריו המשיך תלמידו הנאמן יהושע בכיבוש הארץ, שזה היה כל עניינו בכיבוש הארץ – שייעשה בצורה טבעית 'לתקן עולם במלכות שד-י'. נכון שהיו ניסים על טבעיים בכיבוש, אבל הם היו באיזור מסויים בלבד, בשטח נחלת בנימין, שזה מקום גילוי השכינה, ואילו בשאר שטחי הארץ, הכל נעשה בצורה טבעית. וכך התנהלנו כל ימי יהושע. דרך משל, אומר הרב קוק זצ"ל במדבר היינו קטנים ולמדנו ללכת, לכן היינו צריכים קביים (ניסים), כי קשה ללכת לבד, אבל אחרי שלמדנו ללכת, אפשר לזרוק את הקביים. כעת צריך ללכת לבד. זו הנהגת ארץ ישראל.
עיכוב זמני
התוכנית הייתה להכנס לארץ ומיד להקים בית מקדש וכפי שהפסוקים בפרשת בשלח אומרים: "תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך". אבל הכל התעכב כמה מאות שנים: יהושע מת ולא מוצא מנהיג ראוי להחליפו בהנהגה ועם ישראל נותר ללא מנהיג. וכך מתחיל ספר שופטים שחז"ל אומרים על תקופה זו בעם ישראל 'דור שכולו הבל' – זמן מבוזבז. עם ישראל לא עשה מה שצריך לעשות, אמנם לא גלינו מארצנו, אבל שובבים היינו. וכך ארבע מאות שנה עד ימי דוד המלך, שהוא מזיז ומניע עניינים בכיוון הנכון. הוא מבקש מנתן הנביא לבנות בית לה'. אמנם לא הוא בונה הבית, אלא שלמה, בנו. אבל מכוח בקשתו הכל התחיל, ועל בקשה זו דוד המלך מקבל מלכות לנצח (כביכול הקב"ה אומר לו אתה רצית לבנות לי בית, ולא תזכה לכך, לכן אני אבנה לך!).
הסיבה שדוד לא בונה
מה הסיבה שדוד נפסל מלבנות הבית? הסיבה, לא כפי שטועים לחשוב ולפרש את הפסוקים (בדברי הימים): "דמים לרוב שפכת" – שהכוונה שדוד שפך דמים ולכן נפסל מלבנות הבית. דבר זה לא מובן, שהרי דוד הרג את שונאי האומה, והכל היה נחשב לו כעולות על גבי המזבח. אז א"כ מדוע נפסל? מסביר המשך חכמה (סוף פרשת בלק) שבימי דוד היו מלחמות רבות ולכן אם יבנה את הבית, יגידו שהוא בנאו לצורך חיזוק הממלכה שלו, ולכן שלמה יבנה את הבית. בימיו יהיה שקט ממלחמות ולא יהיה צורך לחזק את הממלכה, אם הוא יבנה את הבית, יאמרו שבנאו לשם ה' בלבד. אנחנו רואים שהעקרון חוזר גם פה, שצריך לעשות לשם ה' בלבד.
בית מכוחו של דוד
שלמה בונה את הבית בשנה הרביעית למלכותו, וכפי שנקרא בהפטרה, במשך שבע וחצי שנים. אח"כ בחנוכת בית המקדש, שלמה חונך אותו בתפילה ארוכה, ובראשית אותה תפילה הוא מדגיש משהו חשוב, שלמה מבין שהוא עושה כאן הסטוריה לה ציפו מאות שנים, והוא זכה לממש דבר זה בפועל, אבל שלמה בענווה גדולה מדגיש ואומר שכל זה מכוחו של דוד אבי. הוא יזם הקמת הבית. וכפי שאומר דוד בתהילים: "לא לנו ה' לא לנו, כי לשמך תן כבוד". לכן דוד נבחר להיות הרגל הרביעית, אחרי שלושת האבות. דוד היה חי למען המטרה הנעלה הזו, ולכן צריך להזכיר בחנוכת הבית מעלתו, שכולנו צריכים לשמר מדרגתו של דוד, כדי שבית המקדש יוכל להתקיים. או לצערנו, במקרה שלנו, נוכל להביא לבנייתו.
מימוש האבות
הפסוקים (של הפרשה וההפטרה) מתארים מימוש של כל האושר הגדול של אברהם, יצחק ויעקב. ולכן יש פה תיאור של כל פרט ופרט, וכאן אין צורך לחפש משמעות לדורות. עצם הקריאה היא המטרה כעת, התרגשות גדולה. ורק תפילה שזה יחזיק מעמד. שבת שלום ומבורך.