הרב איתמר לוי – רב קהילת האר"י קרית שמונה
בס"ד
"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"
חז"ל מספרים במסכת כתובות (סב:) שרבי שידך את בנו עם בתו של ר' יוסי בן זימרא והחליטו ביניהם שהחתן המיועד ילמד ראשית בישיבה 12 שנים ואח"כ יבואו בברית הנישואים, וכפי שהיה מקובל באותם זמנים. כל זה אמר לפני שראה את משודכתו. אך כשראה אותה לראשונה התחרט החתן – מחמת יופיה – וביקש לשנות ההסכם ואמר שהוא ילמד רק שש שנים, ישאנה לאישה, ואח"כ ישלים את מספר השנים שנקב. משראה אותה בשנית, חזר בו פעם נוספת ואמר שישאנה קודם, ורק אח"כ ילך ללמוד את אותם השנים שקבע. כמובן, שאחרי המקרה הזה התבייש הבן להסתכל בפני אביו שהרי שינה מדיבורו. אך אביו הרגיעו ואמר לו: 'מידת קוֹנך יש בך' – כך נהג עמנו הקב"ה – שהרי בתחילה אמר: "תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך" והכוונה שהתוכנית האלוקית הייתה להכנס תחילה לארץ, ורק לבסוף לבנות את בית המקדש, היינו החתונה עמנו. אבל כעת בפרשה – כביכול – הקב"ה מתחרט: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם!" הקב"ה מבקש לעשות חתונה כעת, במדבר.
"ושכנתי בתוכם" – הייתכן?!
אם נתעכב על הציווי האלקי – "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" – אפשר רק לתמוה על דרישה זו. הרי איך הקב"ה שאינו מוגבל – ונמצא בכל המציאות – יצמצם עצמו למקום קטן זה, מקדש שעשאוהו בני אדם? וכפי ששלמה בגמר בניית הבית אומר "האומנם ישב אלקים על הארץ"? צריכים להעמיק בסיבה להופעת המקדש בעולמנו. כשנבין העניין, נראה שהשאלה לא מתחילה כלל, ואביא כאן את דבריו של האדמו"ר מסוכטשוב, בעל 'השם משמואל'.
שלוש קדושות
צריך להבין מה תפקיד המקדש. במקדש יש שלוש קדושות: קדושת חצר אוהל מועד (ובבית המקדש: העזרה), קדושת אוהל מועד (ובמקדש: ההיכל), וקודש הקודשים. בית המקדש והמשכן שווים, יש בהם שלוש קדושות. כל זה בקדושת המקום (המקדש), אבל יש גם סוגי קדושה נוספים: קדושת הזמנים וקדושת הנפש. וכשם שיש שלוש קדושות במקום כנ"ל, כך יש שלוש קדושות בזמנים: שבת, יו"ט ור"ח. וכן בנפש האדם יש שלוש קדושות: קידוש ממעשים האסורים, ויש למעלה מזה: 'קדש עצמך במותר לך', ויש עוד קידוש למעלה מזה: שיעשה כל מעשיו לצורך הגבוה כפי שאומר הכתוב (משלי ג): "בכל דרכיך דעהו". הקדושות האלו מקבילות, כפי שנפרט בפיסקה הבאה.
הקדושות מקבילות
הקידוש מדברים האסורים מקביל לקדושת ראש חודש. שמותר בעשיית מלאכה ורק צריך האדם ביום ר"ח לפשפש במעשיו של כל החודש אם לא עשה במלאכתו שום דבר איסור כגון גזל, רבית, אונאה ועוד. וקדושות אלו – הזמן והנפש – מקבילות לקדושת העזרה וחצר אוהל מועד, שכל עם ישראל יכולים להיכנס במקומות אלו, חוץ מהאדם הטמא.
למעלה מזה – בקדושת הנפש – 'קדש עצמך במותר לך' שהיא מקבילה לקדושת יום טוב שאסורה בו אפילו מלאכת הרשות ורק מלאכת אוכל נפש הותרה בו. קדושה זו מקבילה לקדושת אוהל מועד (ההיכל) שרק כוהנים נכנסים בו לצורך עבודה.
למעלה מזה – בקדושת הנפש – 'שכל מעשיו יהיו לצורך השם יתברך בלבד ללא אנטרס כלשהו בשבילו'. והיא מקבילה לקדושת השבת שכל המלאכות אסורות בה ואין היתר בה אלא להתענג על ה'. והיא מקבילה לקודש הקודשים שאין נכנסים בו כלל אלא כהן גדול ביום הכיפורים, שאז הוא כמלאך ורשאי להיכנס.
המשכן מול האומות המתנגדות
כידוע ישנם ארבע אומות המתנגדות לעם ישראל: בבל, פרס ומדי, יוון ורומא. שלושת הראשונים מתנגדים לשלושת הקדושות שהזכרנו: בבל – התנגדה לקדושה הראשונה, שהכריחו את ישראל להשתחוות לצלם, וזה נגד הקדושה מהדברים האסורים שאין לדבר זה שום היתר. פרס ומדי – התנגדו לקדושה השניה שהיא 'קדש עצמך במותר לך' והם השתדלו למשוך את ישראל לתאוות ומן הדברים המותרים יבואו אל האיסור ולכן סעודתו של אותו רשע (אחשורוש) הייתה – על פי חז"ל – עם כשרות מהודרת, שרצה שיאכלו היתר וייהנו עצמם ומתוך כך יפלו אל השלב הבא, הדברים האסורים. יוון – התנגדו לקדושה הגבוהה שהזכרנו שהיא לעשות הכל לצורך גבוה בלי נגיעה אישית, ולכן אמרו היוונים 'כתבו לכם על קרן השור אין לכם חלק באלקי ישראל' הם רצו לנתק את עמ"י מהשי"ת. לעומתם המלכות הרביעית – רומא המרשעת – עלתה על כולם, וכוללת את כולם יחד. אך כל הניסיונות של האומות לא יועילו שהרי המשכן עומד כנגדם כפי שהסברנו.
הכל תלוי ברצון
הקדמה זו תסביר לנו את תמיהת משה רבנו במדרש: 'בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הקב"ה לְמֹשֶׁה עַל עִסְקֵי הַמִּשְׁכָּן, אָמַר לְפָנָיו רבש"ע יְכוֹלִים הֵם לַעֲשׂוֹתוֹ? אָמַר לוֹ הקב"ה אֲפִלּוּ אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל יָכוֹל לַעֲשׂוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ'. לפי מה שאמרנו המשכן מקביל לשלושת הקדושות שבאדם, ועל זה התפלא משה: האם ביכולת ישראל להגיע לקדושה עליונה כזו שהאדם יהיה קדוש ומובדל מכל ענייני עצמו והכל יעשה לצורך גבוה? והקב"ה השיבו: הכל תלוי ברצון ואין לך דבר העומד בפני הרצון וכל אחד מישראל יכול להגיע למעלה הגבוהה מכולם. כמו שאומר הרמב"ם (תשובה ה,ב): 'כֹּל אָדָם רָאוּי לִהְיוֹת צַדִּיק כְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ'. הכל תלוי בנדיבות לבו – "מאת כל איש אשר ידבנו לבו" – שמשליך ממנו כל הרצונות והתאוות של העולם הזה ומוסר ליבו ודעתו ורצונו להשי"ת. אם יעשה כן, לאט לאט יתקדש וילך עד שבאמת יעשה אדם המנותק מכל מה שמתנגד לקדושה. אם אדם רוצה להתקדש, יכול במחשבה בלבד לעשות זאת. יה"ר שנזכה להגיע למדרגה זו, אכי"ר.