הרב איתמר לוי – רב קהילת האר"י קרית שמונה
בס"ד כ"ד שבט תשע"ה
שליחת המלאך
פרשתנו פותחת ברשימת מצוות שהתחילה אחרי נתינת עשרת הדברות. כפי שאנו רואים ישנם הרבה מצוות. ברצוני להתעכב דווקא על דבר הנמצא בסוף אותה רשימה (כג,כ), על אותה הבטחה של שליחת המלאך: "הנה אנוכי שולח מלאך לפניך לשמֹרך בדרך ולהביאך אל המקום אשר הכינותי", האם דבר זה טוב לנו? או שמא יש כאן כעס השי"ת עלינו? רש"י שולח אותנו לסיפור שאחרי חטא העגל (לג,ב), שם אחרי החטא, הקב"ה כועס ואומר: "ושלחתי לפניך מלאך וגרשתי את הכנעני". כוונת ה' שהוא לא יבוא, אלא המלאך במקומו. "כי לא אעלה בקרבך כי עם קשה עורף אתה", ואכן תגובת העם שם: "וישמע העם את הדבר הרע הזה" – שהמלאך יבוא ולא ה' – "ויתאבלו" העם אבלים על השמועה הרעה הזאת. וגם תגובת משה שם מאוד חריפה: "אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה". מכל הנ"ל נראה, ששליחת המלאך נבעה מכעס ה'. אם כן, מדוע כאן בפרשתנו – כשעם ישראל עוד לפני חטא העגל – אומר להם הקב"ה שהוא ישלח מלאך ולא הוא בעצמו? וגם מדוע עם ישראל כאן בפרשתנו משלים עם קבלת המידע על שליחת המלאך ולא בוכה על הדבר כשם שעשו לאחר חטא העגל? וכן מדוע משה לא מגיב על הדברים?
עיקר מושבו של הקב"ה בארץ
אומר האלשיך הקדוש, עניין המלאך מוזכר בפרשה, לאחר שהקב"ה ביקש מכל אחד מאתנו להגיע שלוש פעמים בשנה, למקום שה' בחר לירושלים. וכן עניין הבאת הביכורים למקום הנבחר. ועל דבר זה, יכול האדם לתמוה, מדוע עשה כן הקב"ה שקבע לעצמו מקום אחד? הרי מלא כל הארץ כבודו! וכשאומר הלכה 'מוזרה' זו, יכול האדם להבין ח"ו שאין הדבר כן. לכן אומר הקב"ה: "הנה אנוכי" והכוונה, שבכל מקום אני נמצא כפי שאתם רואים אותי כעת לפניכם (ליד הר סיני) בלי השליח (המלאך). מכאן ואילך, אשלח מלאך שהוא ילווה אתכם עד הכניסה לארץ. כפי שאומר הכתוב: "לפניך לשמרך בדרך ולהביאך אל המקום אשר הכינותי". ז"א המלאך ילווה אתכם מכאן עד הכניסה לארץ ולא יותר, אמנם בארץ הקב"ה בעצמו ילווה אותנו, לפי שעיקר מושבו של הקב"ה זה בארץ ולא בחוץ לארץ.
הלא מלא כל הארץ כבודו?
יש מקום עדיין לשאלתנו, אנחנו רואים את הקב"ה עכשיו ליד הר סיני ולאחר מכן נראה אותו בארץ, אבל בין לבין, בדרכנו לשם לא נראהו אלא את השליח. משמע, שהקב"ה לא נמצא בכל מקום. והלא מלא כל הארץ כבודו?
"אשר הכינותי"
לכן, הקב"ה אומר: "להביאך אל המקום אשר הכינותי". כוונת השי"ת, שכל מקום שלו ובכל מקום הוא נמצא. אבל את המקום הזה הכנתי לקבל קדושתי יותר מכל העולם. מכיוון שזהו שער השמיים, שהוא מכוון למקום שבו הקב"ה יושב בכבודו ובעצמו. משל לנשמה הנמצאת בגופנו, שהרי ודאי היא נמצאת בכל הגוף, וכידוע, אם באבר אחד לא הייתה נמצאת, לא היה כוח באותו אבר לעשות מה שהוא מיועד לעשות. בכל זאת, לא כל האברים מקבלים אותה כמות שפע נשמתי. למשל, העין רואה, מה שאין כן שום אבר מיתר האברים, לפי שהשי"ת הכינה לכך, להיות זכה באיכותה יותר מכל שאר האברים, למרות שאין בנשמה שינוי. כן הדבר כאן, הקב"ה מלא כל הארץ כבודו, אבל הוא הכין את הר המוריה יותר מכל חלקי הארץ, להיות מוכן לקבל השפע האלקי. הקב"ה הכין את הר המוריה מאז שברא את העולם, ועל כן שם נעקד יצחק ושם בנה יעקב מצבה ואמר: "אין זה כי אם בית אלקים".
מלאך ולא שָֹר
מזה אפשר לומר, שעם ישראל הפך להיות כעת (בחו"ל) כשאר העמים, שהם מונהגים על ידי שרים, כן עתה עם ישראל מונהג על ידי המלאך ולא על ידי השי"ת. אמנם לא כן הדבר, יש חמישה הבדלים בין השר – המנהיג שאר האומות – לבין המלאך שנשלח אלינו כעת. א: השר שעל האומות ממונה להנהיג האומה, ולא בכל עת הוא שלוח ממנו יתברך. לעומתו המלאך שהקב"ה צופה עליו ונמצא מלווה אותו בכל עת, כפי שאומר אח"כ: "כי שמי בקרבו". ב: השר בעצמו לא קדוש, ואילו המלאך קדוש. ג: השר נמצא בשמיים והאומה שמנהיג נמצאת בארץ, מה שאין כן המלאך שנמצא למטה עמם. ד: באומות, כל הטוב שמגיע להם מגיע דרך השר ובעבורו, מה שאין כן במלאך שממונה רק "לשמרך בדרך", והטובות מגיעות ישירות מהשי"ת. ה: שר של כל אומה נשאר לעולם השר של אותה אומה, מה שאין כן המלאך שהוא זמני רק להביאם אל הארץ ואח"כ הקב"ה מנהיגנו ולא זולתו.
מדוע יש צורך במלאך?
לפי הדברים האלה, עם ישראל כל כך חביב לפניו יתברך, עד כדי כך שגם בשליחת המלאך הקב"ה מלווה מלמעלה ולא עוזב. מדוע אם כן שולח מלאך? הקב"ה מאהבתו ודאגתו לעמו ידע שאם לא ישלח מלאך והוא לבד ילך עמנו, אזי לא נשמר מלחטוא לו, כי את הקב"ה לא ניתן לראות ואם לא יראוהו ישאלו: 'היש ה' בקרבנו אם אין', שהרי זה היה חטא העגל שרצו לעשות "אלקים אשר ילכו לפנינו" – רצו לראותו – לכן אמר, אני שולח מלאך "השמר מפניו" כי אותו תראו וממילא תשמרו. אשרינו שזכינו להיות בניו של הקב"ה שדואג לנו בכל זמן, יה"ר שנלמד להכיר טובה ולדעת להודות בכל עת, שבת שלום ומבורך.