הרב איתמר לוי – רב קהילת האר"י קרית שמונה
בס"ד כ"א שבט תשע"ה
לראות את האלקים
בסוף הפרשה ישנם פסוקים שמחזירים אותנו אחורה בזמן – לפרשה הקודמת – קודם מתן תורה. משה נקרא לעלות אל הר סיני, יחד עם אהרון, בניו ושבעים הזקנים. פסוקים אלו נאמרו אחרי שהקב"ה מודיע לעם ישראל שהוא הולך לשלוח מלאך ולא לבוא הוא בעצמו, דבר המראה על חוסר שלימות מצדנו. מיד אחרי זה, הפסוקים מתארים את גודל מעלת עם ישראל קודם מתן תורה עד שהגיעו למעלה שראו את האלקים בלי שליח. בעצם יש כאן אמירה, שקירבת אלוקים זו פונקציה של המעשים שלנו ואם נהיה בדרך הנכונה, נזכה לקרבת אלקים, וגם הפוך ח"ו. ברצוני להעמיק בדין ודברים שהיה בין משה לעם ועד למעמד המיוחל בו פגשו את האלקים פנים אל פנים, על פי דבריו הנפלאים של האלשיך הקדוש זי"ע.
השלמת הסיפור משתי הפרשות
כפי שראינו בפרשה הקודמת ב-ב' סיוון אומר משה לעם ישראל, את כל הדברים הנשגבים: "אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים..". על זה אומר העם: 'רצוננו לראות את מלכנו ולדבר עמו פה אל פה'. משה אומר לקב"ה את תשובת העם. כל זה היה שם (יתרו). וכעת בסוף פרשתנו (משפטים) מתואר מה אירע אח"כ, ב-ד' סיוון נאמר למשה שיעלה להר הוא אהרון ובניו ושבעים הזקנים ורק משה נגש לבדו פנימה. שם הקב"ה ציווהו לומר לעם על פרישה מנשותיהם שלושה ימים והגבלת ההר ואת כל המשפטים שנצטוו במרה.
"נעשה" או "נעשה ונשמע"
משה אומר את הדברים לעם: "ויבוא משה ויספר לעם את כל דברי ה' ואת כל המשפטים, ויען כל העם קול אחד ויאמרו כל הדברים אשר דבר ה' נעשה". אח"כ משה כותב כל דברי ה' מספר בראשית ועד כאן (מעמד הר סיני). ואז הציבור עונים: "נעשה ונשמע". מעניין מה גרם לשינוי בתגובת העם, קרה איזה משהו שגרם לציבור להוסיף "ונשמע" כפי שיתבאר.
החטא מבדיל
כדי שנוכל להבין מה קרה פה, צריך להקדים ולומר שבמעמד הר סיני כל עם ישראל השיגו דרגה גבוהה של נבואת ה' פנים אל פנים. למעשה, אפשר לומר שהקב"ה לא מסתיר כבודו משום בריה, אלא שהאדם בעכירות מעשיו מעכב את היכולת להביט באלקים. וכן היה בסיפור אדם הראשון, לפני שחטא היה זך ומביט, מדבר ומשתעשע עם הקב"ה. אמנם לאחר החטא היה צריך להתחבא בגן מפני קולו של השי"ת, שלא היה יכול לסובלו. חז"ל אומרים: 'ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן' (שבת קמו.), וממילא חזרו למדרגת אדם הראשון, ויכלו להשיג נבואת ה' פנים אל פנים. עכשיו נוכל להבין הפסוקים:
"הנני בא אליך בעב הענן"
עם ישראל מגיע למרגלות ההר ב-א' בסיוון ונחו יום אחד מעמל הדרך. הם לא היו מוכנים עדיין למעלה העליונה לה זכו במעמד הר סיני, ורק מפני שהיו נגד ההר אשר שם האלקים, ועל ידי הפרישה וההגבלה, המילה, הטבילה וההזאה, כל זה גרם שנזדככו והגיעו למעלת משה רבנו וכעת יכולים לראות פנים בפנים את האלקים. לכן בהתחלה – לפני הפרישה וההגבלה וכו' – הקב"ה אומר למשה: "הנני בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם", בכדי שהעם יוכלו לשמוע, צריך שהנבואה תהיה עם מסך (הענן) ולא ישירות, כדי שיוכלו לקבל העם לפי מדרגתו. משה אומר זאת לעם, וכמובן הם לא מסכימים, 'רצוננו לראות את מלכנו'. לכן אומר הקב"ה למשה: "לך אל העם וקדשתם". הכוונה שעל ידי טבילה, פרישה והגבלה, קורבנות והזאה, יהיו טהורים ויזדכך גופם ויוכלו להגיע לדרגתך.
האם אפשר לשמוע?
זה מה שאומר משה לעם ביום הרביעי: "ויבוא משה ויספר לעם את כל דברי השם" הם האזהרות וכל המשפטים שניתנו במרה על מנת לזככם. אמנם העם עונים: "כל אשר דבר ה' נעשה". כלומר, הננו מקבלים לעשות הכל, אמנם עדיין מבקשים לשמוע מפיו של השי"ת בפירוש. לכן כאן הם לא אומרים "ונשמע", כי זה לא נתפס בשכל האנושי שניתן לשמוע ולראות את ה' ולכן גם אחרי שמשה אמר זאת, עדיין לא האמינו שזה יקרה. כמו שאמרו חז"ל במדרש: 'וכי נותנים לתינוק כל מה ששואל?'.
"נעשה ונשמע"
בכדי שיאמינו, יום למחרת – ביום בו גמרו את ההכנות המכינות אותם ומכשירות אותם למעמד – דהיינו ביום החמישי, משה קרא לפני העם בספר בראשית עד למעמד הר סיני (שזה עד לימיהם כעת). והסיבה, כדי שיקראו את הסיפור של אדם הראשון, ויזכרו שלפני שהיה בו הזוהמא של החטא, ה' הניחהו בגן עדן והיה מדבר איתו. אמנם אחרי החטא – שנדבק בזוהמת הנחש – אז לא היה יכול לסבול את הקול של ה'. דבר זה גרם לעם ישראל להבין שעל ידי ההכנות שהכינו עצמם, יוכלו גם הם בעצמם לשמוע מפיו יתברך כמו אדם הראשון. ולכן עכשיו – ביום החמישי – הוסיפו ואמרו כל הדברים אשר דבר עד כה "נעשה", ועל ידי כן "ונשמע" מפיו של ה' ולא נצטרך מסך.
רבנו חיים מוולוזין בספרו 'רוח חיים' (פירוש על מסכת אבות) מפרש את המשנה: 'דע מה למעלה ממך' שהכוונה שכל מה שקורה למעלה בעולמות העליונים, זה על פי מעשים שלך פה למטה (הפוך ממה שמבינים בפשט, שצריך להסתכל מה יש מעליך). כל אחד יכול להרגיש את הקב"ה ואת המתיקות שיש בהתקרבות אליו, אבל עוונותינו מרחיקים בינינו. על ידי הרהור קל של תשובה – אמיתי מעומק הלב – האדם מוריד מעליו מסכי העוונות וככל שיתמיד בזה יזכה להרגיש קרבת אלקים תמידית, אכי"ר.