הרב איתמר לוי – רב קהילת האר"י קרית שמונה
בס"ד כ"ג שבט תשע"ו
מגמת חוקי התורה
בסיום הפרשה הקודמת דיברה התורה על מיבנה המזבח ומיד אחר כך פרשתנו מאריכה בחוקים הרבים. יש כאן עקרון יסודי בבניית חברה יהודית שמושתתת על צדק ומוסר. על ידי הקפדה ושמירה על חוקים אלו, תורחק האלימות והאכזריות מתוך חברה זו, ורק כך תהיה ראויה להקים מזבח לה' בקרבה. לכן פרשת משפטים קודמת לפרשיות תרומה, תצוה, ויקהל ופקודי, העוסקות בהקמת אוהל מועד. רק אחר כך בספר ויקרא יגיעו החוקים להכנעת הבהמיות שבאדם, כגון הפרישה מעריות וכדומה. חוקים אלו של פרשתנו, מביאים שלימות לאדם בצד המוסרי. בפרשה הראשונה שפותחת את סדרת החוקים של "ספר החוקים", נוכל לקבל עדות לאמיתת תורה שבעל פה. והדברים על פי הרש"ר הירש זצ"ל.
שלילת החירות?!
התורה באה לתת לעם את החוק האזרחי והפלילי ומנסחת כללים של הצדק על פיהם צריכים להתנהג. מעניין לראות שהתורה פותחת את "ספר החוקים" בשני מקרים מאוד תמוהים שדווקא עולה מהם תמונה אחרת של הגבלת זכויות האדם המקודשות ביותר, ושלילת הזכות של החירות האישית – הסעיף הראשון של החוק דן במכירת אדם את חברו, וכן במכירת אב את ביתו?!
אסמכתא בעלמא
מכאן נלמד כלל חשוב ביחס לתורה שבעל פה מול תורה שבכתב. לא ה"ספר" הוא המקור למשפט העברי, אלא דברי התורה שעוברים במסורת בעל פה הם העיקר, וה"ספר" הוא רק זיכרון ואסמכתא במקרה שיתעורר ספק. הרי ארבעים שנה הלכו אבותינו במדבר וכבר למדו וקיימו את התורה כולה, רק בסוף שנת הארבעים משה נותן התורה כ"ספר", לפני מותו. התורה שבכתב נועדה לשמש תזכורת ליודעי התורה, כדי שישמרו וירעננו בזכרונם את ידיעת המצוות. הכללים רמוזים בתורה, ועל ידי שינון הפסוקים ושימת לב לביטויים הבלתי שגרתיים – שינוי מבנה הפסוקים, מקומה של המילה בפסוק, אות יתירה, אות חסירה – כל אלו יגרמו לנו זכרון תורה שבעל פה.
תקציר הרצאה
נוסיף משל להבנת יסוד זה. הדבר דומה לסיכום הרצאה מדעית ששמעו התלמידים בשלימות וסיכמו את אותה ההרצאה בקצרה. לא שיכתוב השיחה, אלא תקציר הדברים. התקציר הזה יהיה טוב למי ששמע את השיחה בעל פה, לאדם זה תקציר הדברים יזכיר וירענן את כל אותה שיחה ששמע. לפעמים מספיק מילה אחת בתוספת סימן שאלה, סימן קריאה, קו, נקודה, מילה מודגשת וכיוצא בזה – לרענן סידרה שלימה של רעיונות. אבל כלפי אותם שלא שמעו את אותה שיחה, יהיו התקצירים האלו לא מובנים כלל ועיקר. אם יסמכו על התקציר בלבד, יהיו להם טעויות בהכרח ואף עלולים לבוא לידי גיחוך לשמע הדברים הקצרים והלא מובנים הללו. כך התורה שבכתב ביחס לתורה שבעל פה.
מעצר לתקופה קצרה
כן הדבר בפרשתנו. התורה רצתה להחדיר בנו עקרונות של צדק ואנושיות, והיא פותחת בפשיעה תחילה, באדם פושע ששולח יד בקניין חברו, שבכל מדינה מענישים עונשי גוף ומאסר חמורים על כך. ואילו ב'מדינת התורה' הדין של אותו גנב, שאם אין לו לשלם שנמכר לשם החזרת ערך הגניבה, ולא יותר. ועוד הרבה סייגים עשו חכמים בגמרא להקל עליו, עד כדי כך שאמרו 'כאילו קנה אדון לעצמו'. התורה מצווה להביא את העבריין לתוך בית משפחה, כמו שאנחנו היינו נוהגים לגבי נער עבריין, על מנת לתקנו. ויש סייגים לשמור על מעמדו בתוך אותה משפחה, כדי שיבין שלמרות מעמדו המושפל, עדיין רוכשים לו כבוד ונוהגים בו מנהג אחווה. צריכים לדאוג לאשתו וילדיו לפרנסה, בזמן שהוא ב'עונש'. ודווקא אותם שנהנים מעבודתו, הם שצריכים לדאוג לו. לפי התורה אין כאן כלא, כי אם מעצר לתקופה קצרה.
המגמה של חוקי התורה
החוק הזה לא סתם נבחר להיות ראש וראשון לפתוח רשימת חוקי התורה, הוא בא להראות מה המגמה ואופיים של חוקי התורה. ועד כמה שהם שונים בתכלית מחוקות הגויים. הרי זה המקרה היחיד שבו התורה גוזרת עונש של שלילת החופש. ומהר מאוד מתברר שזה לא כל כך 'עונש'. ניתן לומר כך, שעבריין זה צריך לבטל את העבירה שעשה ואין כפרה כל עוד לא ישלם את עיקר הנזק. אם אין לו ממון לשלם, גופו משועבד לכיסוי הסכום.
אמירה של זלזול
עדיין יש מקום לשאול למה התורה חייבה לשעבד את גופו של העבריין רק במקרה הזה, למה לא בכל אדם שהזיק נאמר שאם לא יהיה לו ממה לשלם שיימכר בנזקו? הטעם, לפי שהגונב מחברו פוגע פגיעה ישירה ברכושו, ויש כאן אמירה של זלזול ברכושו של האחר. צריך לדעת שקנייני האדם הם יסוד מעמדו של האדם בעולם, ובשמירתם מתבטאת אישיות של האדם כאדם. לכן רק במקרה של גניבה שיעבדה התורה את אישיותו של הגנב לחובת התשלום.
הדרדרות מוסרית
הדבר היחיד שכן מזכיר לעבד את מעמדו המושפל הוא העניין הבא, שהאדון של אותו עבד רשאי לתת לו שפחה כנענית למשך תקופת עבדותו. וילדיה יישארו ברשות האדון. אישה זו אסורה לישראל בן חורין. יוצא שאין לנישואים עמה משמעות מוסרית, אלא קשר פיזי בלבד. האישה הזו מיוחדת לו לעבד, רק בתקופת עבדותו. הלכה זו אמורה להחדיר לתודעה שלו עד כמה הוא הדרדר מוסרית, הוא איבד את כבודו המוסרי של אדם מישראל, ונשאר יהודי רק בגוף.
זו הסיבה שמצוות שילוח עבדים הייתה המצווה הראשונה שציוו משה ואהרון על בני ישראל כתנאי יסוד לגאולתם. וכן כמה דורות אח"כ בימי מלכות יהודה האחרונים, ירמיהו הנביא מודיע ברבים שהעקרון המבוטא במצוות שילוח עבדים בשנה השביעית היא הסיבה האחרונה לאובדן המדינה. שבת שלום ומבורך.