הרב איתמר לוי – רב קהילת האר"י קרית שמונה
בס"ד ט"ו בשבט תש"פ
מהי מטרת מעמד הר סיני?
יש משהו מאוד מעניין בפרשה שלנו, ואני מדבר על השלב המקדים לעשרת הדברות. עם קצת דקדוק בפסוקים המקדימים למתן תורה, נקבל הסבר מדהים לכמה שאלות אמוניות חשובות מאוד ביהדות, הנוגעות לחיינו. וגם ננסה להבין מפני מה המעמד של נתינת התורה היה כפי שהיה. המהלך שנביא כאן, מסביר גם את הסתירה שקיימת בין הפרשה שלנו לפרשה הקודמת: בפרשת בשלח כתוב שהעם האמין "בה' ובמשה עבדו". ואילו כאן – בפרשת יתרו – הפסוק המקדים למתן תורה, מראה את ההפך: "הנה אנוכי בא אליך בעב הענן, בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם", משמע שעד עכשיו לא האמינו במשה, ורק על ידי מעמד הר סיני יכירו בו ובנבואתו? הדברים על פי הרמב"ם (יסודי התורה ח,א), ודברים ששמעתי מהרב אורי עמוס שרקי שליט"א.
עם קשה עורף
התשובה, שהאמינו במשה כבר אחרי קריעת ים סוף וכפי שמעידים הפסוקים בפרשת בשלח. אבל האמינו בו כזה שגואל אותם וחשבו – על פי הבנתם הקדומה – שתפקידו יהיה להביאם אל ארץ הקודש בלבד, וכפי שקיבלו במסורת מאבותיהם: אברהם, יצחק ויעקב. אם משה ירצה להוסיף להם דברים שהם לא שמעו וקיבלו מהאבות, הם לא יאמינו לו. צריך להבין שפה מדובר ביהודים, וכפי שאומרים חז"ל 'ישראל עזים שבאומות' (ביצה כה:), והתורה מעידה עלינו שאנו "עם קשה עורף" (שמות לד,ט). לכן כשמשה אמר לעם ישראל שהוא בא לגאול אותם, זה לא היה פשוט. הוא היה צריך לשכנע אותם בהוכחות, וכפי שהמדרש מאריך. ולבסוף הם השתכנעו, על ידי מסירת סימנים שהיו ידועים רק להם. וגם אחרי כל זה, הם עדיין זכרו את היעוד שהבטיחו אבותיהם, ורק לשם הגשמת ייעוד זה היו מוכנים לצאת. כל זה הקדמה להבנת העניין הבא.
הגשמת יעוד האבות
כפי שהסברנו קודם ישנו קושי בפסוק המקדים לקבלת התורה – "הנה אנוכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם" – מהפסוק משמע שלא האמינו במשה עד כה, וזה נכון. לא האמינו בו כנותן התורה, אלא כמגשים מסורת האבות, שאיתם דיבר הקב"ה – בספר בראשית – שבע פעמים, ובכל אותם המקומות דיבר איתם רק על העניין הלאומי: הבטחת הארץ, ושזרעם יירשנו. ולא הזכיר להם מאומה על העניין החשוב והגדול של נתינת התורה.
יעד חדש
עם ישראל יוצאים ממצרים עוברים את הים, מאמינים במשה שהוא זה שיביא אותם לארץ על פי מה שהובטח לאבות. והנה פתאום, משה רבנו – לכאורה – מוסיף להם דברים חדשים שהם לא שמעו במסורת מפי האבות. נציג זאת באופן ציורי: עם ישראל מגיע למרגלות הר סיני – בא' סיון – וכידוע ההליכה התנהלה על פי עמוד הענן ביום ועמוד האש בלילה. אם היינו שואלים את העם 'מה אתם עושים כאן?' התשובה הייתה שהם ממתינים לעמוד הענן שימשיך במסע. אף אחד לא ידע לצפות שפתאום משה 'ינחית' עליהם תורה עם חוקים מסודרים. אלו דברים שהם לא שמעו קודם.
רצוננו לראות את מלכנו
זו הסיבה שהעם עונים למשה בחוצפה: "כל אשר דיבר ה' נעשה" ולא מה שאתה אומר! – וכפי שמשלים רש"י על המקום – ש'אינו דומה השומע מפי שליח לשומע מפי המלך, רצוננו לראות את מלכנו'. הפרשנות של רש"י מלמדת אותנו על המתח שהיה קיים עדיין בין העם למשה. כל זה למרות קריעת ים סוף ועשרת המכות על מצרים, והמופתים הגדולים שעשה להם עד כה. כל זה לא עזר עד למעמד ההתגלות עצמו. מדוע? מה גרם לעם ישראל להאמין אז במשה?
המטרה הושגה
שימו לב מה הן המילים הראשונות שאומר הקב"ה בהתגלות בסיני: "אנוכי ה' אלוקיך, אשר הוצאתיך מארץ מצרים". המשפט הזה בא לשלול הבנה שגויה, שיכולה להתקבל על ידי המתבונן מן הצד. הרי בקריעת ים סוף עם ישראל פגש את הקב"ה כ"איש מלחמה" או במילים שלנו כרמטכ"ל עוצמתי, ואילו כאן במעמד הר סיני פוגשים אותו כראש ישיבה עם זקן לבן. ויש מקום לחשיבה שאולי יש כאן שני אלים: אחד שעושה מלחמה, והשני תפקידו ללמד תורה חוקים וענייני רוח. לכן הקב"ה שולל זאת בדיבור הראשון אל העם: דעו לכם שזה אותו אחד! "אנוכי ה' אלוקיך" – שאתם רואים כעת כנותן התורה, "אשר הוצאתיך מארץ מצרים" – זה אותו אחד שראיתם אתמול על הים ונלחם במצרים. זה גם מה שגרם להם להאמין בשליחות משה. עד כה ידעו רק על שליחות האבות, שהיא מטרה לאומית בלבד. וכעת מה שהתחדש שמה שהוסיף משה חוקים ותורות, לא מדעתו הוסיף, אלא הקב"ה ציווה זאת עליו. אין כאן שני אלים, אלא אחד, וממילא שליחות משה, היא המשך לשליחות האבות.
מקור הדברים
לסיום הדברים הנפלאים – והמהפכניים האלו – אביא כאן את דברי הרמב"ם במתק לשונם, שהוא מקור הדברים: "משה רבינו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה, שהמאמין על פי האותות יש בלבו דופי שאפשר שיעשה האות בלט וכשוף.. ובמה האמינו בו? במעמד הר סיני שעינינו ראו ולא זר ואוזנינו שמעו ולא אחר האש והקולות והלפידים והוא נגש אל הערפל והקול מדבר אליו ואנו שומעים: 'משה משה לך אמור להן כך וכך'.. ומנין שמעמד הר סיני לבדו היא הראיה לנבואתו שהיא אמת שאין בו דופי? שנאמר "הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם", מכלל שקודם דבר זה לא האמינו בו נאמנות שהיא עומדת לעולם אלא נאמנות שיש אחריה הרהור ומחשבה", שבת שלום ומבורך.