הרב איתמר לוי – רב קהילת האר"י קרית שמונה
בס"ד י' שבט תשע"ט
שירת דבורה
השבת נקראת שבת "שירה", ויש בה שתי שירות חשובות: שירת הים – הנמצאת בפרשה, ושירת דבורה – הנמצאת בהפטרה. ברצוני להתעכב על פרט שנראה קטן בשירת דבורה, אבל הוא עצום ומשמעותי מאוד לימינו ממש. דבורה מודה לה' על הנס שנעשה לעם ישראל אבל גם 'נותנת על הראש' לכל המשתמטים שלא באו לעזרת אחיהם במלחמה מול סיסרא (שר צבאו של יבין מלך חצור). היא לא שוכחת אף אחד, ובתוכחה שנותנת לשבט ראובן יש מסר המיועד לנו ובו תלויה גאולתנו, עד כדי כך. את הדברים הנפלאים הללו שמעתי מפיו של הרב עוזי ביננפלד שליט"א.
התוכחה לראובן
דבורה מטיפה מוסר לראובן, ובלשונה: "בפלגות ראובן גדולים חקקי לב!" – חקוק לראובן משהו על הלב. ומוסיפה: "למה ישבת בין המשפתים לשמוע שריקות עדרים?" – דבורה צועקת על ראובן שלא בא, למרות שהוא שמע את השריקות של הסוסים בקרב?! וחותמת דבריה: "לפלגות ראובן גדולים חקרי לב". יש כאן האשמות חמורות. השאלה, מה חקוק לו על הלב, ומדוע? ובכלל לא מובן מה רוצה דבורה, הרי מבחינה גיאוגרפית, שבט ראובן יושב דרומה, מקביל לים המלח בצד המזרחי, ואילו הקרב של ברק עם סיסרא התקיים צפונה, בהר תבור שבעמק יזרעאל, כך שאין סיכוי לשמוע כלום מחמת המרחק?!
מלחמת ההגריאים
התשובה, שבספר דברי הימים (א' ה,י) מתוארת מלחמה עם אומה הנקראת "הגריאים". בה, שבט ראובן כובש את הגולן והבשן ובעקבות אותה מלחמה עולים צפונה ומתנחלים גם במקביל לתבור, בצד הירדני. אז הם כן שמעו על המלחמה, ובכל זאת בחרו לשבת בין המשפתיים. נכון ששם כתוב שהמלחמה הייתה "בימי שאול", אבל חז"ל (ילקוט שמעוני) הסבירו שהמלחמה התקיימה עוד בימי יהושע. ומדוע עזרא הסופר – שכתב את ספר דברי הימים – כתב לנו שהמלחמה הייתה "בימי שאול"? מפני שהמלחמה למעשה התקיימה עוד בימי יהושע, אבל חקוק להם משהו על הלב שמלווה אותם עד ימי שאול, במלחמתו הראשונה עם מלך עמון.
בימי שאול
מיד אחרי המלכת שאול, נחש מלך בני עמון עולה למלחמה על אנשי יבש גלעד הנמצאים באיזור הגולן. אנשי יבש מבקשים ממנו שייחוס עליהם וייתן להם זמן של שבוע ללכת לבקש עזרה והוא מאשר (כי ידע שהם לא יצליחו להשיגה). באופן טבעי, אנשי יבש גלעד היו צריכים לפנות לשבט ראובן היושב דרומית להם, ממש תחתיהם. אבל במקום זאת הם מעדיפים לחצות את הירדן לצד המערבי, ופניהם מועדות לגבעת שאול. הסיבה, שאין מי שיושיט להם עזרה, ולכן, בצר להם, פנו לבני משפחותיהם שהיו מבנימין, והם פשוט יושבים לבכות יחד. לקרוא ולא להאמין – יש כאן כדור שלג שהחל עוד מימי יהושע, שם נוצר המתח הראשוני עם שניים וחצי השבטים (ולא נאריך כאן בביאורו), והוא נמשך למעלה משלוש מאות וחמישים שנה. עד ימי דוד המלך, שבימיו הכל מתהפך לטובה.
ימי דוד
בימי דוד אחוות השבטים חוזרת ובגדול, כפי שרואים בהמלכת דוד (דברי הימים א' יב). שבע וחצי שנים דוד מלך בחברון על יהודה בלבד, ובסיומם מגיעים כל השבטים להמליכו למלך על כל ישראל. המדהים, שכולם – בלי יוצא מן הכלל – באים! גם שבט ראובן מגיע עם נציגות נפלאה. אז מהו סוד הקסם של דוד, מדוע אצלו נופלות כל המחיצות? התשובה נמצאת בשם אשתו השלישית של דוד.
קשר אמיתי
התנ"ך מונה רשימה חלקית של נשותיו, אותן שנשא טרם שהומלך על כל ישראל. ושם אשתו השלישית נקראת "מעכה בת תלמי מלך גשור". מדוע התנ"ך מדגיש לנו את שמה? חז"ל מלמדים אותנו שהיא הייתה אשת יפת תואר – אותה לקח דוד במלחמה (ממנה נולד אבשלום שהיה בן סורר ומורה, כעונש). אם נשים לב לזמן המלחמה ומיקומה, נלמד חידוש עצום: דוד לוקח לאישה את ביתו של תלמי מלך גשור הנמצא בצפון, והוא לוקח אותה לאישה עוד טרם הומלך על כל ישראל, בימים שבהם היה נרדף על ידי שאול. מה זה חשוב? בימים ההם כפי שאמרנו, כל שבט היה מנוכר לחברו, לכולם היה חקוק משהו על הלב, וממילא נוצר מצב עגום שאין איש שמוכן לעזור לחברו בלי לחפש את תועלתו האישית. היחידי ששבר את כללי המשחק, היה דוד המלך. הוא חוצה את הירדן, בהיותו נרדף (על ידי שאול שעסוק בשמירת מעמדו כמלך), בכדי להושיט עזרה לאחיו משבט ראובן, שניהלו מלחמה עם מלך גשור היושב בצפון והוא לא מחפש את הריווח שיצא לו מזה, כל עניינו להושיט עזרה לאחיו הנתונים בצרה. יש כאן שינוי קו מהמדיניות הקלוקלת שבה חיו מאות שנים קודמיו. את כל זה למדנו, מאזכור שם אשת דוד "מעכה", שהייתה ביתו של "תלמי מלך גשור". זו הסיבה שבהמלכתו, כולם מגיעים, בלי יוצא מן הכלל (גם ראובן שלא חצה את הירדן בשביל אף אחד! מאז מות יהושע).
שיטת הפעולה
יש כאן מסר ענק וחשוב לכולנו. נהיה אחים זה לזה בלי לצפות לתמורה. עלינו לסגל לעצמנו את שיטת הפעולה של דוד המלך ובזכותה נזכה לגאולה השלימה. הרמב"ם כותב שזהו תפקידו של המלך: 'לאחד אומתנו'! ויה"ר שנזכה לראותו במהרה בימינו, אכי"ר.