הרב איתמר לוי – רב קהילת האר"י קרית שמונה
בס"ד י' שבט תשע"ו
מטרת ירידת המן
סיפור ירידת ה"מן" לעם ישראל הוא מאורע בעל חשיבות רבה כפי שנדקדק ונראה בפסוקים עצמם. לכן התורה מציינת מקום ותאריך, זה קורה חודש בלבד לאחר שחרורם של בני ישראל ממצרים, בט"ו באייר. יום זה עתיד להיות בהמשך 'פסח שני' שהוא מעין "פסח קטן" לאחר הפסח "הגדול". ביום ט"ו בניסן יצאנו מעבדות לחירות, הוקמו בתי ישראל ונצלנו מכיליון, אמנם ביום ט"ו באייר שוחררו הנפשות מכבלי הדאגה למזון הגוף, וזה על ידי שימת האדם ומשפחתו תחת שלטון ה' והשגחתו במצוות השבת. זה לא סתם סיפור, אלא יש כאן הודעה לנו על מוסד השבת, שהונהג בחיי עם ישראל על ידי ניסים – משך ארבעים שנות המדבר. אפשר לומר שהפסח הקים בתי ישראל לה', והשבת היא גורמת שנוכל לקיים זאת לדורות כפי שנפרט מיד ע"פ פירושו הנפלא של הרש"ר הירש זצ"ל.
כוחות מוגבלים
עם ישראל מגיע מאילים מקום משופע במזון אל המדבר השומם. כמובן הציבור מתקומם מיד: 'לשם מה כל הניסים שנעשו עד כה?!' 'הרי סכנת הרעב המאיימת כעת על כולנו תשכיח כל זאת?! כל עוד לא נגאל מהפחד והדאגה למחייתנו, אין מקום לעבור לשלב הביצוע של תורת השם'. המשימה כעת להביא את האדם להבנה שגם דאגת הפרנסה אינה מוטלת עליו לבדו. על האדם לעשות השתדלות, אבל ההצלחה מסורה לה'. כל זמן שלא יבין זאת האדם – שכוחותיו מוגבלים – אין קץ לדאגותיו, שהרי הוא דואג לעתיד כולו, ואף לבניו נכדיו וניניו, וזו תהיה מטרתו היחידה עלי אדמות.
תלונות העם
לכן הביאנו השי"ת למדבר, שאין בו כל פרנסה. ומדובר כאן בדור יוצאי מצרים, שהיו עבדים שאדוניהם דאגו למחסורם עד כה. ומיד כמובן החלו החצופים שבקהל להטיח דברים כלפי משה ואהרון: 'לא יתכן שה' ציוה להביא אותנו אל המדבר הזה, בו נמות כולנו ברעב!'.
מבחן באמונה
הקב"ה – בלי קשר לתלונות העם – תכנן לפרנס את העם על ידי ה"מן", וביקש לבחון אותנו: "למען אנסנו הילך בתורתי אם לא". הרי ה"מן" ניתן בכל יום לפי צורך האדם ומשפחתו, והציפייה מהאדם שישליך על ה' דאגת המחר. אדם שבוטח בה' ללא תנאים הוא זה שלא יעבור על תורת ה' מחמת דאגות הפרנסה העתידיות. כפי שאמר ר' אלעזר במכילתא: "כל מי שיש לו מה יאכל היום ואומר מה אוכל למחר, הרי זה מחוסר אמנה". לכן השי"ת הודיע למשה שהוא יתן לעם מזון בכל יום, ורק בשיעור שהם צריכים לאותו היום כדי שיתרגלו לבטוח בו וידעו שעיניו על כל בריותיו, וביום שישי יהיה ברכה באוכל גם בשביל שבת: כיוון שה' ביקש לשמור על השבת, ממילא ה' ידאג לצרכים הנובעים מהדרישות המיוחדות של תורתו. את כל זה אומר השי"ת למשה לפני תלונות העם.
כבוד ה'
בעקבות תלונות העם, משה מדבר אל העם בשם ה' (מבלי שראינו שדיבר עימו): 'אנחנו כלום במערכת הזאת וממילא אין לכם לפנות אלינו'. 'דעו לכם שה' שמע כבר את תלונותיכם' וזה יבוא לידי ביטוי בבשר שתקבלו בערב הזה. משה מוסיף ש: 'את כבוד ה' תראו מחר' והכוונה ל"מן" שירד להם. מדוע "המן" הוא כבוד ה'? כבוד ה' הוא ההתרשמות הרוחנית והמוסרית ממנו יתברך. וזה בא לידי ביטוי במדבר השמם, שהופך לגן רווה על ידי מעשה ה'. הרושם הוא גדול כל כך, משום שהניגוד כה גדול. אז נפש האדם מכירה במציאותו יתברך ושהכל ממנו. לכן בבוקר כשתראו איך ה' עורך לכם ולמשפחותיכם שולחן מלא כל טוב במדבר, תווכחו בכבודו וגדולתו. זו הסיבה שהשליו הוטל להם בתוך המחנה ולא היו צריכים לטרוח לחפשו, כי הוא לא נשלח לברכה, רק כדי שידעו שה' בעצמו שמע את תלונותיהם. לעומת מתנת ה"מן" שה' העניק להם בחסדו ובאהבתו, אותה לא ישיגו בלי שיתוף מעשי ידיהם.
עבד ה'
כאן גם רואים את מעלת משה 'עבד השם': שהרי יש כאן נס גדול, שניים וחצי מליון בני אדם זוכים לאכול בכל יום ויום, משך ארבעים שנה במדבר. והיה מקום למשה להסתנוור ולייחס לעצמו גדולה אלקית. אבל משה להפך – נרתע מגדולה זו – ומדגיש שהם רק ה'צינור' והכל ממנו יתברך. זו מטרת משה שהעם יכיר לדעת שכל מעשה ה' אין בהם חלק למעשה בשר ודם. ואיך?
חכמה עליונה
הרי לא יתכן שבשר ודם יוביל נשים וילדים אל מדבר שמם, או יצווה על ביטול מלאכה ליום אחד בשבוע (לעולם), או לשבות למשך שנה (שמיטה) אחת לכמה שנים. אם השי"ת לא היה מצווה על זה, דברים אלו היו נראים הזויים וכפי שאומר הנביא: "חוקים לא טובים"! אבל כיוון שהשי"ת ביקש שנעשה זאת על מנת שיוודע בכך האמונה בו ללא פקפוקים, הרי הדברים ה'בטלים' הללו, הופכים להיות חכמה עליונה. וממילא ביטולם ייחשב לכפירה בו יתברך.
ייסוד שמירת השבת
מה שאמרנו נכון במיוחד לגבי מצוות שמירת השבת, שיסודה החל במעשה ירידת המן, שאותו ראו עם ישראל בעיניהם ארבעים שנה. יותר מכל מצוות ה', הנסיון הגדול הוא דווקא בשמירת השבת, צריך כאן ידיעה חזקה שהשי"ת משגיח השגחה פרטית על כל אדם ועל כל פרטיו החיוניים לצורכי מחייתו. אין צורך במתווכים! משה ילך לעולמו, והשבת וכל התורה כולה תמשיך להתקיים. זה המסר החשוב כל כך שהנחיל משה עבד ה' בדבריו הכל כך מופלאים המראים ענוותנות גדולה כפי שהעידה התורה עליו. אשרי חלקנו.