הרב איתמר לוי – רב קהילת האר"י קרית שמונה
בס"ד
יציאת מצרים והעיכובים שבדרך
הפרשה שלנו היא השיא בסיפור יציאת מצרים, עם ישראל יוצא ממצרים. לכאורה, זהו דבר שמח ביותר ואם כן מדוע התורה פותחת במילה "ויהי" שהיא מילה המתארת עצב (מגילה יא), כביכול יש כאן מישהו שאומר 'וַי'.
הערב רב גורם להכבדת התהליך
מסביר האלשיך הקדוש, מה שמכביד את סיפור יציאת עם ישראל ממצרים, זה הערב רב שיצא עמם ממצרים. כידוע, ישנו כלל גדול הנלמד מחכמי האמת, כל מקום שנאמר בפסוקים "עם" ובאותו עניין בסמוך לו מזכיר "ישראל", הכוונה באומרו "עם" לערב רב וכשאומר "ישראל" כוונת הכתוב לבני ישראל. דבר זה מסביר לנו את תחילת הפרשה שהקב"ה בחר להסב את עמ"י דרך המדבר, (דבר שגרם אח"כ לסבך את כל העסק ועיכוב של ארבעים שנה במדבר) "כי אמר אלקים פן ינחם העם" הוא הערב רב "בראותם מלחמה" והערב רב אין לו את האמונה שיש לעם ישראל בהשי"ת וממילא כשיתקרבו לפלשתים (שזו הדרך הכי קצרה להכנס דרכה לארץ ישראל והיה טבעי שיבואו דרכה), זה יזכיר להם את מה שקרה, לפני שלושים שנה, עם בני אפרים שניסו להקדים יציאתם ממצרים ומתו על ידי פלשתים, ויינחמו וירצו לשוב מצריימה. כל זה לא היה קורה אם בני ישראל היו יוצאים לבדם, ללא הערב רב.
ניתן להוכיח זאת מהפסוקים שהערב רב הם שירצו לחזור, ואילו הישראלי מבטן ישים מבטחו בה', שאומר הכתוב: "וחמושים עלו בני ישראל (ולא העם)" ופשט הכתובים שעלו חמושים בכלי מלחמה. ללא ספק הם היו מוכנים להלחם ואין פחד בליבם.
שאלות באמונה מצד עם ישראל
אמנם, גם לבני ישראל, עדיין יש מקום לשאול שאלות העלולות להביא פגם גדול באמונה ואפילו בלי הערב רב. כשיראו מלחמה, ישאלו את עצמם 'אולי ה' לא עמנו כעת?!' והראיה לדבריהם המלחמה המקדמת את פניהם. יש מקום לשאלתם, שהרי לפי המסורת היו צריכים להיות ארבע מאות שנים במצרים, וכאן משה הקדים זמן היציאה במאה ותשעים שנים. אולי אם כן עלולים הם, למצוא את מותם, כמו בני אפרים. אפילו יותר חמור, יכולים להעיז פניהם במשה ולומר שהוא לא הגואל האמיתי, והגואל האמיתי יבוא רק בזמן שנקבע מראש בעוד ק"ץ שנים, בסיום הארבע מאות שנים.
תשובת משה
משה רבנו הקדים תרופה למכה ולכן לקח "את עצמות יוסף עמו", שהרי יוסף "השבע השביע את בני ישראל" עוד בחייו "פקוד יפקוד אלקים אתכם והעליתם את עצמותי מזה אתכם". יוסף השביע את בני ישראל בשני דברים: א. שתהיה גאולה לעמ"י והגואל יאמר לישראל "פקוד פקדתי" דהיינו פקידה כפולה (ואת זה אמר להם למען ידעו מי הגואל האמיתי). ב. להעלות את עצמותיו להקבר בישראל. בעצם, בזה שמשה לוקח את עצמות יוסף עמו, זו הראיה שהוא הגואל האמיתי, שהרי משה אמר לעם ישראל "פקוד יפקוד" הוא השתמש בביטוי של פקידה כפולה והסימן השני עצמות יוסף, כפי שהמדרש אומר (שמות רבה כ יז), שמשה חיפש את ארונו של יוסף בין ארונות קבורה רבים ולא ידע כיצד לזהות את ארונו של יוסף, עד שלבסוף נגלה לו. יוסף שהוא מן המתים ידע שכעת זהו זמן הפקידה, לכן הוא מתגלה בפני משה וזו הראיה שמשה הוא הגואל האמתי, שאל"כ לא היה נגלה כעת.
האם יש כאן עליית מדרגה?
בהמשך הפסוקים אנו מוצאים בעיה חמורה יותר אצל בני ישראל (ושוב בלי שיתוף הערב רב עמם). בני ישראל באים בטענה למשה למה הוציאם ממצרים למות במדבר, הרי יש קברים במצרים ועוד היה עדיף לנו לעבוד את מצרים מלמות במדבר, קרובים דבריהם לגידוף ממש. והשאלה מדוע דברו כדברים הרעים הללו? ופלא איך לא ראינו כעס ה' עליהם? אדרבה, משה אומר להם: "אל תיראו התיצבו וראו את ישועת ה אשר יעשה לכם היום".
כך הוכשרו להגאל
הקב"ה ראה ש"בני ישראל יוצאים ביד רמה" והכוונה שיש בהם גסות ואינם נכנעים לפניו יתברך. לכן גרם להם להנמיך קומתם ולהתקרב אליו. כיצד? "וישאו בני ישראל את עיניהם והנה מצרים נוסע אחריהם" כתוב בלשון יחיד והכוונה שהשר של מצרים נוסע אחריהם. בני ישראל יראים מאוד, שבכל פעם שהקב"ה רוצה לפגוע באומה מסויימת, ראשית פוגע בשר הממונה עליה, וכאן רואים את השר של מצרים בשיא תוקפו וגבורתו וחשבו אולי נהפך ה' עליהם לאוייב. ע"פ חז"ל במדרש, מיכאל עמד להגן על ישראל מול שרו של מצרים, שהאחרון טען 'גם בני ישראל עובדי עבודה זרה' ומה גם שעוד לא הסתיימו ארבע מאות שנות הגלות. בני ישראל חשבו שהתקבלו טענותיו ולכן אמרו, אם אכן הטענה הראשונה התקבלה שאנו עובדי ע"ז, אז מדוע א"כ הוציאנו ממצרים ולא הרגנו בשלושת ימי החושך עם רשעי עמ"י שמתו אז, "המבלי אין קברים במצרים". ועל החשש השני שעוד לא הסתיימו השנים של הגלות, אמרו למשה "מה זאת עשית לנו" היית צריך להמתין עד שיגיע הזמן.
תשובת משה, שהשר קיבל חוזק בלתי רגיל היום, לפי ש"לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם" שכל דבר סמוך לנפילתו מתגבר בכל הכוח, אולי יועיל לו. ועל זה אמר להם משה "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון" כיוון ששאגתכם הייתה לא מכפירה אלא מתמיהה אמיתית, ועברתם תהליך של תיקון פנימי, כעת ניתן להגיע לגאולה הנכספת. שנזכה לגאולה שלימה במהרה בימינו אכי"ר.