הרב איתמר לוי – רב קהילת האר"י קרית שמונה
בס"ד ד' שבט תשע"ז
פסח על שום מה?
השבת נקראת גם 'שבת החודש' בה נקרא את הפסוקים מפרשת בא, שהם למעשה מעין הקדמה לחג הפסח הקרב ובא. הלכות רבות ומשונות חלקם לדורות וחלקם רק לאותה שנה, ובלשון חז"ל: "פסח מצרים" ו"פסח דורות". וצריך להבין מה הסיבה לריבוי ההלכות, ועניין החיפזון המתלווה לכל זה, ובכלל צריך להבין על שום מה חוגגים את הפסח? חז"ל אומרים דברים שנראים כסותרים ומצריכים הסבר. וכמובן יש הסבר נפלא ודברים אלו שמעתי מפי הרב שרקי שליט"א.
קורבן הפסח הראשון
לפני שנענה נחזור אחורה בזמן, ונשים לב מתי למעשה חגגו את קורבן הפסח הראשון? לפי המדרש עוד בימי יצחק אבינו כשהוא יוזם ברכות לעשיו, וכשהוא מגלה שהברכות הגיעו ליעקב בטעות, הוא נמנע מלברך את עשיו שוב. והסיבה, אומרים חז"ל, לפי שהוא אכל את קורבן הפסח, ואין לאכול אחרי הפסח שום מאכל, כדי להשאיר את טעם הפסח בפה ('אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן'). אין ספק שדברי חז"ל אלו צריכים הסבר, שהרי פסח כידוע 'על שום שפסח על בתי אבותינו במצרים'. ויצחק חי כידוע הרבה לפני כן?! ועוד קודם בסיפור סדום לוט מוציא מצות למלאכים, וגם שם חז"ל אומרים שפסח היה. ואותו שאלה תשאל גם כאן. אגב, מכאן אנשי 'ביקורת המקרא' בטיפשותם רוצים להראות סתירות וחוסר אמינות התורה. אך ההפך הוא הנכון. מדבריהם נראה כוחה של תורה.
זמן המלטת הצאן
בזמן הקדום, הצאן היה מרכז חיות האדם. משם אוכלים, מהצמר עושים בגדים ועוד. וממילא בשביל רועי הצאן, יום שמחתם היה כאשר הגיע זמן המלטת הצאן. באותו יום היו עושים סעודה ענקית שבה היו מודים להשי"ת על השפע הגדול שנתברכו בו. וזמן המלטת הצאן, הוא חודש ניסן.
ט"ו בניסן
גם אבותינו היו רועי צאן והיו עושים, כמו כולם, את סעודת ההודיה בליל ט"ו בניסן. לא לפני ולא אחרי. הסיבה טכנית, לפי שביום זה הירח מלא, וכך אור הלבנה מאיר את חשכת הלילה. ולכן העדיפו ביום זה לשמוח ולהודות. זאת אומרת שיום ט"ו בניסן עוד הרבה לפני יציאת מצרים, היה יום מיוחד שבו מודים על המלטת הצאן.
לידת האומה
לבנתיים, ירדו אבותינו למצרים והשתעבדו למצרים. כאשר התוכנית האלוקית להוציא אומה טהורה ונקייה מכל סיגים של רוע. וכפי שהיה במכת החושך, שבה מתו ארבע חמישיות מן האומה, ואלו היו הרשעים שבהם. ורק אח"כ אפשר להוליד את האומה. המדרשים מתארים שהקב"ה הוציא את עם ישראל ממצרים, כמו יציאת השה ממעי אימו. ממש תיאור של לידה, ועם ישראל כידוע קרוי "שה" (כפי שאומר הנביא ירמיהו: "שה פזורה ישראל"). לכן הקב"ה בחר שזמן המלטת הצאן של האומה שלו, תהיה בדיוק בתאריך של המלטת הצאן בפועל.
התאריך קדם למאורע
לפי זה חג הפסח נבחר להיות בתאריך הזה עוד הרבה לפני שזה קרה במציאות. הקב"ה כיוון שהיציאה ממצרים תהיה בדיוק בזמן הזה. כי התאריך הזה מיוחד לזמן הזה. וכן בכל שאר החגים. התאריך נבחר לפני המאורע עצמו. למשל, כה' בכסליו, זה הזמן שבו האור מתחיל להתרבות בעולם, לכן חג האור נקבע לתאריך זה. וכן יום כ' לעומר (ה' באייר), דובר עוד על ידי האר"י (בפירושו למגילת רות, על הפסוק שאומר בועז לרות: "וגאלתיך אנוכי חי ה" מפרש, ש'ביסוד שבתפארת' תגאלי, ה' באייר) ואחרי כן הגר"א מזכירו, כתאריך מיוחד לגאולה. וכמה שנים אחריהם התאריך הזה נבחר להיות יום הכרזת עצמאותינו המדינית).
התכנסות
לפי דברנו, שמדובר בלידת האומה, נקבל הסבר להמשך. נשים לב, שכל ההלכות האלו של קורבן הפסח, יש להם ביטוי של התכנסות פנימה: הקורבן צריך להיות "ראשו על כרעיו ועל קרבו" – כאילו מנסים להחזיר אותו לתנוחה העוברית שכל כולו מכונס בתוך עצמו. הבשר צלוי ולא מבושל – שאז הוא מתכווץ. לא להוציאו החוצה, וכולם יבואו לאותו בית. לא שוברים בו עצם. צריך להיות זכר ולא נקבה – שהזכר יש בו התכנסות, לעומת הנקבה. בן שנה, ולא בן שנתיים (שנה זה רק אחד). צריך להיות מן הצאן (כבש או עז) ולא מן הבקר – שבשר שבא מן הצאן מתכווץ יותר. כל זה לרמוז על הלידה של האומה, ויש כאן אמירה שעם ישראל צריך להבדל מן האומות. צריך לחיות בגורל נפרד, מכונס בתוך עצמו.
'על שום שפסח'
בכל ההתכנסות הזאת יש רמז נוסף, שהוא גם יסביר את שם החג המכונה "חג הפסח" וחז"ל מסבירים 'על שום שפסח על בתי אבותינו במצרים'. אם נשים לב, יש כאן דבר מאוד מעניין, אולי אפילו מוזר – אנחנו חוגגים לדורות את זה שהקב"ה לא נגלה אלינו במצריים?! התשובה, שכן. באותם זמנים, עם ישראל היה בשפל מוסרי שאין לתאר, ובלשון רבותינו: 'מ"ט שערי טומאה'. לכן לא כדאי היה לנו להגיע למפגש עם הבורא, כי גם אנו היינו לוקים (כדוגמת אשתו של לוט, שנהפכה לנציב מלח על זה שהסתכלה אחורה. היא לא צדיקה יותר מהם. לעומתה אברהם, שהיה צדיק, הסתכל ולא ניזוק כפי שנאמר שם: "וישקף על פני סדום"). זאת הסיבה שנקרא "חג הפסח". אנחנו לא חוגגים את ההתגלות של ה' אלינו, אלא אנחנו חוגגים את זה שה' לא נגלה אלינו! כי אם היה נגלה אלינו, היינו מתים, כי לא היינו בעלי זכויות. שבת שלום ומבורך.