אמונה ובטחון
בפרשה נלמד על המפגש המיוחד והאדיר בין שני האחים. התנהגות יעקב במפגש צריכה הסבר: האם כך צריך יעקב אבינו לגשת למלחמה? לכאורה הפסוקים משדרים המון פחד ומורך רוח, עד כדי כך שנראים הדברים כחוסר אמונה ובטחון. אמנם הפוכים הם פני הדברים ואם נעמיק בכתובים נוכל ללמוד מאבינו הנעלה, הסבר אמיתי של בטחון מהו. הכנות יעקב למפגש עם עשיו מלמדות אותנו כיצד צריך להתנהג כשבאה צרה על האדם. לא ליפול לייאוש וחלישות הדעת, אלא יעשה ההכנות הראויות בכדי לקבל מבוקשו ולא יסמוך על הנס, וכפי שעשה יעקב אבינו.
הגילוי על בואו של עשיו
בסוף הפרשה הקודמת, יעקב נפרד מלבן ופוגש מלאכים, מעניין שבפשט הפסוקים לא כתוב שאמרו לו דבר, אבל אברבנאל אומר שהם גילו לו שעשיו כעת בדרכו אליו, הם למעשה הכינו אותו לקראת הצרה הבאה אליו. זו הסיבה לשליחת המלאכים לעשיו.
שליחת המלאכים
יעקב מבין שעשיו הרי היה לאיש גדול ואדון על כל שדה אדום, וכעת שלא נפגשו האחים עשרות שנים (מגיל 63 למשך 36 שנים, כעת הם בני 99), עלול עשיו לחשוב על יעקב שהוא נע ונד בארץ ויצא לו שם של קבצן וממילא ירצה עשיו להסתיר הקשר ביניהם. לכן שלח המלאכים כדי להעביר המסר שיעקב לא קבצן, הוא גדל בבית לבן שהיה עשיר ומכובד מאוד בארצו, וגם אל לו לחשוש מכך שאין לו כסף, שהרי הוא עשיר ב"ה, ויש לו צאן עבדים ושפחות וכו'. כל זה, עושה יעקב כדי להסביר לו שכדאי לו להיות אחיו לפי כבודו ועושרו.
העברת המסר לעשיו
יעקב נתן הוראות לשלוחים שאם ימצאו את עשיו עדיין במקומו בשעיר, שעוד לא יצא לדרך, רק אז ידברו איתו מה שאמר להם. אבל אם ימצאוהו בדרך לכיוון יעקב, שאז כבר ניכר שפניו למלחמה, כאן לא ידברו עימו, שהרי זה משדר חולשה, כביכול מנסים להחניף לו בזמן שהוא בא למלחמה. לכן אמר לשלוחים: "כה תאמרון לאדוני לעשיו, כה אמר עבדך יעקב" – את זה אמר יעקב, כדי להסביר לשליחים שאינו מפחד מעשיו, והסיבה לכבוד הזה שעושה לעשיו, לפי שהוא אחיו הגדול. לכן הדגש "כה אמר עבדך יעקב" שהוא אמר זאת, אבל לא מצידנו (לנו אין פחד והכל מצד שאתה אחיו הגדול). יעקב מעביר מסר: "עם לבן גרתי" וכוונתו למנוע את חשש הבושה של עשיו, שלא יחשוב שיצא לי שם של מחוסר בית, אלא הייתי במקום חשוב. וכן עניין העושר שיש לו: "צאן ועבד ושפחה". וכל זה אני שולח לפני הגעתי אליך, כדי למצוא חן בעיניך בעת המפגש.
השליחים חוזרים
השלוחים אכן יצאו לדרך, אמנם לא הגיעו לארץ שעיר לדבר עימו, שכבר מצאו את עשיו בדרכו אל יעקב. כפי שאמרנו יעקב ציוה עליהם, לא לדבר עמו כעת, לא לשדר חולשה וכך עשו. לכן לא מתואר בפסוקים דיבור של השליחים עם עשיו ומה ענה להם. הם חוזרים ליעקב ואומרים לו: "באנו אל אחיך אל עשיו וגם הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו". זאת אומרת הוא יצא לכיוונך, ולכן עשינו כמצוותך ולא דיברנו עימו.
פחד של גיבור הנכנס למלחמה
כאן מוזכר בפסוקים שיעקב ירא מאוד, אבל אין כאן פחד מפני חולשת אמונתו ובטחונו ביעודיו (מה שהבטיח הבורא), כי לבו בטוח בה'. הפחד של יעקב, הוא כמו הפחד של הגיבור הנכנס למלחמה, שמרגיש שהוא נכנס למקום סכנה ובכל זאת בבחירה נכנס למלחמה גם במחיר חייו – זהו הגיבור האמיתי. אדם שנכנס למלחמה מתוך מחשבה שלא ימות, לא נקרא גיבור. לא כן יעקב שהיה מודע לסכנה שקיימת במפגש עם עשיו, ובכל זאת נכנס אליה, וכפי שמעיד הכתוב: "וילן שם בלילה ההוא". הוא נשאר ללון כאן למרות שעשיו קרוב אליו. הוא לא מבקש פתרון יצירתי אחר, כגון לברוח או להכנס לאיזה עיר מבצר קרובה, או לקרוא לאביו יצחק שידבר עם עשיו – כפי שהיה לו כוח השפעה עליו. יעקב פחד מצד טבע האדם שבו, אבל אמונתו ובטחונו הם שהנחוהו והיה מוכן לקראת עשיו. זו הסיבה שהקב"ה לא מתגלה ליעקב ואומר לו 'אל תירא יעקב', כי יעקב סמוך ובטוח בה' ולא ירא כלל (אגב, גם רש"י מזכיר הפס' המתאר פחד יעקב 'שהיה ירא שמא יהרוג הוא את אחרים').
יעקב לא פחד כלל
גם בשליחת המנחה אין כל פחד מצד יעקב. יעקב אומר לכל אחד מן ההולכים לפניו, אם תפגוש את עשיו וישאל אותך אחת מן השאלות הבאות: "למי אתה", "אנה תלך", "למי אלה לפניך" – תענה לו: "לעבדך ליעקב מנחה היא שלוחה לאדוני לעשיו", כך ציוה את כל המשלחות היוצאות לקראת עשיו. יש כאן חכמה אדירה, שאמר להם, אם עשיו ישאל את השאלות הנ"ל – זה מראה שבכוונתו לקבל המנחה ופניו לשלום. אבל אם לא ישאל שאלות כלל וימשיך קדימה לכיווני – זה סימן שפניו למלחמה, לכן אל תגידו כלום ואל תציעו דבר. ולא רק זה אלא גם שיוסיפו לומר לעשיו: "ואמרתם גם הנה עבדך יעקב אחרינו". הכוונה, כשם שאנחנו עוברים לפניך כעת ללא פחד, כך גם יעקב לא ירא וממתין לבואך. בסופו של דבר כך היה, עשיו לא שאל שאלות והם עברו על פניו עד למפגש עם יעקב ושם שואל עשיו: "מי לך כל המחנה הזה אשר פגשתי".
יה"ר שנזכה שתשוב אחוות האחים, כפי שהזוהר אומר ונראה הנבואות העתידיות של שלום עולמי ואחרית הימים אכי"ר.