תורה ועבודה
פסוקי פרשתנו מדגישים לכולנו את ההבדל הגדול בין עשיו ליעקב, ולא צריך להתאמץ בכדי לשים לב שיעקב הוא הבן שממשיך דרכי אביו. יעקב ספון באוהלה של תורה, ועשיו נתון כל כולו בחייו המגושמים. השאלה הגדולה היא, איך יצחק לא שם לב למעשיו הרעים של עשיו בנו? נכון שעשיו ניסה להסתיר מיצחק את מעשיו, אבל זה היה בולט מדי? במדרש יש התייחסות לשאלה זו, ושם מתרץ המדרש: 'אלא שהיה אוהבו בפניו בלבד ולמושכו.. לעולם תהא ימין מקרבת ושמאל דוחה'. אמנם תשובה זו מסבירה מדוע יצחק לא רצה לרחק את עשיו, אבל זה לא מסביר עדיין מדוע יוזם יצחק לברך את עשיו מדעתו ומבלי שנתבקש על ידי הקב"ה? תשובה נפלאה לשאלה זו ראיתי בספר חמדת הימים של הרב יעקב פילבר שליט"א.
מה חשב יצחק?
בכדי לקבל תשובה, נעלה עוד כמה תמיהות שיש לשאול בפרשה זו. הראשונה, אחרי שיצחק מבין שיעקב קיבל את הברכות המיועדות לעשיו, תגובתו: "ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאוד" ואומר המדרש: 'חרדה גדולה מהחרדה שחרד על גבי המזבח". מדוע? האם זה כה מלחיץ שיעקב קיבל את הברכות ולא עשיו? שאלה שניה, מדוע מכאן ואילך יצחק מתחמק מלברך את עשיו? מה גרם לתפנית החדה ביחסו של יצחק לעשיו שכל כך אהב, הרי עשיו טוען בצדק: "הברכה אחת היא לך אבי?". נסכם השאלות כך, מה הייתה מחשבתו הראשונית של יצחק, ומה השתנה אח"כ.
שתי משימות
יצחק שם לב להתפצלות הדרכים של בניו, שהרי הכתוב מעיד: "ויהי עשיו איש יודע ציד איש שדה, ויעקב איש תם יושב אהלים". אך הוא נתן לזה פירוש משלו. הוא נזכר שכאשר ביקש לרדת מצריימה, הקב"ה אסר עליו ואמר לו: "שכון בארץ אשר אומר אליך". והמדרש אומר שבציווי זה שמע יצחק שתי משימות: 'שכון בארץ – עשה שכונה בארץ' והכוונה לנטוע עצים, לזרוע. והדבר השני אומר המדרש: 'שכון בארץ – שכן את השכינה בארץ'. במילים אחרות, צריך לדאוג לכל התשתית הגשמית בהקמת בנינים ונטיעת עצים, וכן לדאוג לכל התשתית הרוחנית, לגרום לשכינה שתשרה בארץ.
אין הבדל מהותי
יצחק חשב, שלא קיים הבדל מהותי בין שני בניו, ואינו דומה מקרה זה למקרה שלו. אצלו אחיו, ישמעאל יצא מן השפחה, והוא יצחק, מן הגבירה. לעומתם כאן שני בניו יצאו מאותה אימא ומהריון אחד. לכן יצחק ראה את שני בניו כממשיכי 'בית אברהם', כל אחד בכישרונותיו. "עשיו איש השדה" הוא יממש את המשימה של יישוב הארץ בהקמת שכונות, נטיעת עצים וזריעת שדות. ואילו יעקב "איש תם יושב אהלים" – הוא יהיה התלמיד חכם שמקדיש את כל עתותיו ללימוד תורה, הוא יפעל לשכן את השכינה בארץ.
פיצול כוחות
יצחק חשב שמלמעלה סבבו שיהיה פיצול כוחות וחלוקת תפקידים, וחשב שאותו אדם אינו יכול לעסוק גם בגשמיות וגם ברוחניות, ועל כן יש צורך בחלוקת עבודה. יצחק בנה לעצמו תיאוריה על 'עם ישראל' המורכב משני כוחות: כוח של חול וכוח של קודש, הצריכים לפעול בהרמוניה, אך בנפרד.
הסיבה לקירוב עשיו
עם תפיסה זו חי יצחק מרבית חייו, ולכן קירב את עשיו. בגלל נחיתותו וחולשתו של עשיו מבחינה רוחנית, דווקא הוא זקוק לפינוק ואהבה כדי לקרבו. מה שאין כן יצחק שחי כל כולו בקדושה, אין צורך לדאוג לו. ובאמת בברכה שיצחק הועיד לעשיו, אין בה דבר רוחני, אלא טל השמיים, שמני הארץ, רוב דגן ותירוש, שלטון ושררה, הכל עניינים גשמיים, אך לא משהו מביתו של אברהם.
על מה חרד יצחק
כעת נבין על מה יצחק חרד כל כך. כשהתברר ליצחק שהברכה שנאמרה ברוח הקודש מן השמיים, ניתנה ליעקב ולא לעשיו, אז הוברר לו בעצם שמה שהבין וחי כל חייו היה טעות. בית אברהם זה לא מפעל הבנוי על שתי כוחות נפרדים: קודש לחוד וחול לחוד. מן השמיים הראו לו שכנסת ישראל חובקת הכל.
נמנע מלברך את עשיו
מרגע זה הבין יצחק שאין לעשיו חלק בבית אברהם. אין לו כל קשר לברכות העתידיות, לא הרוחניות ולא הגשמיות. על כן הוא מתחמק מלהעניק לעשיו ברכה כלשהי, למרות שמתחילה הוא זה שיזם את הענקת הברכה לעשיו. מכאן ואילך תשומת הלב של יצחק מופנית לעתידו של יעקב בלבד, כפי מה שהתברר לו, שההמשכיות שלו רק על ידי יעקב בלבד.
חלום מלך כוזר
ר' יהודה הלוי – בספרו ה'כוזרי' – פותח את ספרו במעשה על מלך של ממלכת כוזר שחולם חלום, ואומרים לו בחלום: 'כוונתך רצויה, אבל מעשך אינו רצוי'. צריך לדעת שביהדות, בשונה משאר הדתות, יש כוונה רצויה כמובן, אבל גם המעשה מאוד חשוב, וצריך לחפש את המעשה הרצוי. הנצרות בטלה את המעשים, והסתפקה בחיי רוח בלבד. סיפור הברכות של יצחק ליעקב מלמד אותנו שהשילוב בין המעשה לחיי הרוח הוא הרצוי לפניו, ואין לפחד מהשילוב ביניהם.
בזמן הגלות
בזמן הגלות, עזבנו את ההתעסקות בחיי החומר, לפי שגלינו מארצנו ושם יש ציווי להמנע מכל התעסקות חומרית, עלינו להתמקד רק בלימוד תורה ובלשון חז"ל 'ארבע אמות של הלכה בלבד' (ברכות ח). כל זה בגלות, ולא בזמן הגאולה. ברוך ה' זיכנו ה' יתברך לחיות בימים אלו שהגאולה בשיא הופעתה – עם כל קשייה – וכעת עלינו לחזור ולפתח את שני התחומים הגשמיים והרוחניים כאחד וכך נזכה לראות בגאולה השלימה, בבניין בית המקדש בנוי ומשוכלל על מקומו, אכי"ר.