הרב איתמר לוי – רב קהילת האר"י קרית שמונה
בס"ד
מעלת עם ישראל
"ויתרוצצו הבנים בקרבה" רש"י על הפסוק מפרש 'מתרוצצים זה עם זה ומריבים בנחלת שני עולמות'. הכוונה, עשיו רוצה העוה"ז ויעקב רוצה את העולם הבא. שואל המהר"ל, אם כן על מה המריבה, הרי כל אחד רוצה משהו אחר מחברו, ומשיב שכל אחד מהם רוצה את שני העולמות. לעשיו יש ספק האם יזכה לחיי העוה"ב או לא, שהרי הוא בעוה"ז. ואילו יעקב יודע שיש לו עוה"ב, וכל דאגתו האם יש לו גם העוה"ז. נראה שדברי קודשם של רבותינו יכולים להסביר לנו מעלת עם ישראל, ומעלת שאר האומות ביחס אל העם הנבחר. לשם כך נביא דברי המהר"ל (נצח ישראל פרק ב).
חוטאים יותר מכל אומה אחרת
כשאנו חוקרים ומסתכלים במציאות הנבראים, נראה שיש חוקים ברורים מאוד בסדרי התולדה. שמן החמור לא יוולד סוס ולהפך, וכן מן הבהמה לא יוולד אדם ולהפך. כנ"ל בצמחים כולם. אם כן היה צריך חוק זה להיות גם בתולדה הרוחנית: הרי אם אבותינו אברהם, יצחק ויעקב היו צדיקים – והם שורש האומה – כך הילדים שלהם בכל הדורות היו צריכים להיות צדיקים כמותם, או לפחות לא היו צריכים להיות הופכיים להם ברמתם הרוחנית. לצערנו, אנו רואים בהיסטוריה של העם היהודי, רוב הזמן המעשים הרעים היו מנת חלקנו?
שאלת הנביא ישעיהו
וזו למעשה שאלת הנביא ישעיהו: "ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו, ישראל לא ידע עמי לא יתבונן". והכוונה ש"השור" הוא מלך הבהמות, ובכל זאת השור ירא מפני אדונו, ואילו "ישראל" שקרוי על שם המלכות – "כי שרית עם אלקים" – בכל זאת "לא ידע", זאת אומרת אין לו יראה שיש לשור מפני אדונו. וכן ה"חמור" שאין בו את צד המלכות שיש לשור, בכל זאת יש לו הכרת הטוב וזוכר "אבוס בעליו" – את מי שנותן לו אוכל – ומכיר לו טובה על זאת. לעומתו, "עמי לא יתבונן"?
התיאולוגיה הנוצרית
אגב, מכאן אפשר להגיע לתיאולוגיה הנוצרית (מהר"ל פרק י'): 'כאשר האדם שומע הדברים אשר הגיעו לעם ה' אשר לא הגיע לשום אומה בעולם, ורוב הצרות אשר באו עליהם והשפלות היתרה אשר הם ירודים עד עפר ויותר מזה, ותהרהר במחשבתך אולי הוא יתברך עזב אותם' ח"ו מלחשוב כן, ולהפך.
כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו
חז"ל (סוכה נב) מספרים סיפור על בחור ובחורה, שקבעו ללכת יחדיו כברת דרך. הם היו צריכים ללכת למקומות אחרים, אבל חלק מן הדרך שהייתה משותפת קבעו שילכו יחד. הגמ' מספרת שאביי – מגדולי רבותינו לפני 1600 שנה – שמע זאת ואמר לעצמו שהוא יתלווה לאותו הזוג כדי להצילם מאיסורים שיכולים להיות אם ילכו יחד לבדם. כאשר הגיעו למקום בו דרכיהם נפרדו, אמרו זה לזו, 'היה נחמד ללכת יחד' ונפרדו איש לדרכו. אביי – שראה זאת – הצטער מאוד ואמר לעצמו: 'אפילו אם זו הייתה השונאת שלי, לא הייתי עומד על יצרי'. בעקבות כך בא אליהו הנביא וניחם אותו כשאמר לו את הכלל המפורסם, 'כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו'.
הן היחיד והן הכלל
כל זה נכון הן ליחיד והן לכלל. כפי שחז"ל דימו את עם ישראל לתלמיד חכם ביחס לשאר האומות, ולכן יצר הרע מתגרה בעם ישראל יותר מכל אומה. חז"ל (עבודה זרה ד) משווים דרגת עם ישראל קודם מתן תורה לדרגת המלאכים, וכפי שאמר הכתוב "אמרתי א-להים אתם ובני עליון כולכם". הקב"ה ראה את מעלתם שהם בדרגת א-להים ממש, ואמר הלוואי שיישארו בדרגתם זו, ולא נצטרך שימותו וממילא נגיע לתחיית המתים וביטול כל הרע מן העולם. אבל מיד אחר כך ממשיך הכתוב "אכן כאדם תמותון וכאחד השרים תיפולו", עם ישראל נפל ממעלתו הרמה, וחטאו בחטא העגל. והשאלה מה קרה שם? על מה באה הנפילה כעת?
המצופה מאתנו
לשם כך צריך שנבין מה הקב"ה מצפה מאתנו, וממילא נבין דברים עצומים על גודל מעלתנו. כתוב בספר איוב, שכל אחד מאתנו הוא "חלק א-לוה ממעל". במילים אחרות, הקב"ה נמצא בכל אחד מאתנו, כך שלמעשה הציפיה ממנו להיות אלוקיים ממש. וכמובן, דבר זה בלתי אפשרי. כפי שחז"ל (סוטה יד) מלמדים אותנו, על הפסוק "ולדבקה בו" – האם אפשר להדבק בו הרי הקב"ה אש אוכלה? – אין אפשרות לאדם להיות חלק א-לוה ממעל? (ושם הגמרא מגיעה למסקנה שצריך להדבק במידותיו).
נפילה של מעלה
אם כן, הקב"ה מצפה מעמנו להגיע למדרגה שהיא בלתי אפשרית לבשר ודם! וכידוע כאשר מצפים מאדם להיות משהו שהוא לא יכול להיות, סופו להתייאש וליפול. וכן היה אצל עם ישראל, שהגיעו למעלה שאין למעלה ממנה, אבל לא לאורך זמן, כיוון שעדיין גופנו קרוץ מחומר. כל זמן שזה כך, אין באפשרותנו להגיע למעלתנו העליונה. לכן מגיעה הנפילה. וכיוון שהייתה נפילה ראשונה, מכאן ואילך נפילה רודפת נפילה. יוצא לפי דברנו, שאכן עם ישראל מלא בנפילות יותר משאר האומות. אבל נפילות אלה, הם לגודל מעלתנו. הרי אינה דומה התרסקות האדם שנוסע באופניים, להתרסקות אדם שטס במטוס. ככל שאדם טס גבוה יותר, ההתרסקות תהומית ומורגשת יותר, וכך עם ישראל במהלך ההסטוריה. צריך לזכור, 'שבע יפול צדיק וקם' אבל בסוף הוא קם. רק צריך לדעת איך לקום. יה"ר שנגיע למעלתנו העליונה ויתקיים בנו דברי הנביא ירמיהו (לא,לג): "כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם". אכי"ר.