הרב איתמר לוי – רב קהילת האר"י קרית שמונה
בס"ד
מדוע הותרה לנוח אכילת הבשר אחרי המבול?
הקב"ה אסר על אדם הראשון אכילת בשר בעלי חיים, ורק אכילת עשבים ושאר מיני הקרקע התירם לו, כפי שבא על כך הציווי האלקי (א, כט): "הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע אשר על פני כל הארץ ואת כל העץ אשר בו פרי עץ זורע זרע לכם יהיה לאוכלה". וכעת לנח, אחרי המבול, הותרה אכילת הבשר (ט, ג): "כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאוכלה כירק עשב נתתי לכם את כל". והשאלה מדוע, מה גרם לשינוי הציווי האוסר אכילה זו – האם יש כאן התעלות העולם או שמא ח"ו נפילתו.
אכילת הבשר הותרה בשל הדרדרות העולם
הרב קוק זצ"ל מסביר שאכילת הבשר היא פרי הדרדרות האדם. לאדם יש יצר של אלימות וזה גורם לו להרוג. ואם נאסור על האדם הריגת בעלי החיים, אז היצר הזה, שהוא כל כך חזק, יופיע בצורה פראית ואלימה יותר, כהריגת בני אדם ולא יבחין בין האדם לבע"ח. לכן, התורה ניתבה את האלימות הזאת כלפי הבע"ח למנוע האלימות כלפי האדם. לפי זה, עדיף שבני האדם לא יהיו צמחוניים, כל זמן שהם רשעים. וכפי שהיו הנאציים יש"ו, שרבים מהם היו צמחוניים וראינו את המפלצתיות שהייתה בהם כלפי האדם.
הבע"ח ניצלו על ידי האדם ומאז הותרה אכילתם
הרמב"ן מסביר, שלפני המבול הבע"ח לא היה חייב כלום לאדם שהרי הקב"ה הוא שנתן לבע"ח את חייו, ומה אם כן מרומם את האדם עליו ומה נותן לו את הזכות לקחת את חייו המסכנים. אבל אחרי שחטאו והשחית כל בשר את דרכו על הארץ ונגזר על החיות שימותו במבול ורק על ידי נוח שהכניסם לתיבה נצלו ממיתה, מכאן ואילך ניתנה רשות לאדם לשוחטם ולאוכלם במין יחס של 'תן וקח'. אם כן מדוע הותרו הדגים שבים, הרי הם לא נימוחו במבול ולא האדם הצילם, מתרץ המשך חכמה, שהם ניתנו לאכילה ש'לא להטיל קנאה במעשה בראשית'.
אכילת הבשר להעלותו למדרגת האדם
בספר הכתב והקבלה כתוב, שהאדם הושם להיות שליט על הדומם, צומח וחי שתחתיו. למרות, שמבחינה חיצונית היה מקום לומר שהאדם יותר גרוע מכל שאר בע"ח. למשל, צואת האדם מסריחה יותר ועוד לאחר מותו נבלת האדם מסרחת ביותר ולכן צריך לקוברה, מה שאין כן בעל החיים שנשאר כך על פני השדה. וכן האדם בלידה נולד חסר המנהגים האנושיים עד שגדל ולומד להתנהג כאדם, כמו לדוג' עניין ההליכה, מה שאין כן הבע"ח שמיד אחרי לידתם כבר הולכים ופועלים. ודבר זה בא הכתוב ללמדנו, שההפך הוא הנכון כפי שנאמר לנוח "ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ ועל כל עוף השמיים, בכל אשר תרמוש האדמה ובכל דגי הים בידכם ניתנו" והכוונה שיש מעלה לבעל חיים רק אם יאכל אותו האדם. אדם שהוא רם המעלה באמת – ולא אותם הרחוקים מכל קודש שאוכלים למלאות תאוותם בלבד – שמשמש את כל כוחותיו הגשמיות אל התכלית האמיתית המיועדת לאדם, להשיג ולדעת את השם, בשעת האכילה של אדם זה, האוכל הנכנס למעיו מתעלה ממדרגתו הקודמת ונעשה חלק מאותו אדם קדוש ותחול גם הקדושה על אותו מאכל, כפי שאמרו חז"ל במסכת תענית (יא:) 'לעולם יראה אדם עצמו כאילו קדוש שרוי בתוך מעיו'. ולכן מוראכם יהיה על כל החיות, למען טובתם ושלימותם שיצליחו להשיג רק על ידי האדם. כי בעלי החיים הם חסרי השלימות המיועדת להם כפי כוונת הבריאה. ועל ידי האדם שאוכלם מעלה אותם למדרגתו ונעשים גם הם מוכשרים לשרת בקודש. וכפי שאומרים חז"ל במסכת פסחים (מט:) 'כל העוסק בתורה מותר לאכול בשר בהמה ועוף וכל שאינו עוסק בתורה אסור לאכול בשר בהמה ועוף'.
'כל בריותיו של הקב"ה לווין זה מזה'
הרב צבי יהודה זצ"ל במאמר מרתק מסביר, שאותם הפורשים מאכילת הבשר בשל הטענה שיש בהריגת הבהמות אכזריות ודורסנות, אין בטענה זו אמת ואף יש בה מן השטחיות ובוודאי אינה נכונה. הרי רק לפי גסות חושינו נאמר שיש הבדל בין אלה היצורים שנקראים 'חיים' היינו הבעלי חיים, לבין ש'אינם חיים', הצמחים. וכמובן אין הדבר כן, אלא כמו שאנו עושים עוול בהמיתנו את החי, כך אנו עושים עוול לעפר כאשר אנו דורכים עליו, וכן את האוויר שנושמים, וכן בכל צעד שנעשה אנו מדכאים ביד חזקה את היצורים האחרים לטובתינו הפרטית. בעצם, ניתן לומר, שחיצונית בלבד נראה הדבר, שיש הבדל בין הריגת הבע"ח לבין הריגת הגזר על ידי תלישתו מן הקרקע. נכון, שהבע"ח מביעים את צערם בצורה יותר גלויה כשנוטלים את חייו, מן הגזר הניטל מן האדמה, וזו הסיבה שעיקר האיסור של צער בעלי חיים דאורייתא הוא דווקא על בעלי החיים כדי להסיר מידת האכזריות מלבנו. אבל בעומק הדברים היינו צריכים להזהר גם מהריגת צמח כל שהוא, ש'לכל צמח יש מלאך שאומר לו גדל' וכפי שמספרים על הרב קוק, אביו של הרב צבי יהודה שהיה נזהר אפילו מתלישת הצמח השוטה.
ואם כן, אחרי שהסכמנו שאין הבדל גדול בין החיים לבין הצמחים מבחינת החיות שבהם, לפי זה לא מובן באופן שכלי סיבת הפרישה מאכילת בעלי חיים דווקא. ולכן מסביר הרב צבי יהודה, שבעקבות המבול התברר שיש אחווה בין הבע"ח לאדם. כל יצורי עולם הם דבר אחד ממש וכפי שאומר המדרש 'כל בריותיו של הקב"ה לווין זה מזה' כולם מקבלים זה מזה ונותנים זה לזה. ולא זה אוכל את זה, כי אם הכל אוכל את הכל, וכשם שבני אדם משלימים זה את זה בכלכלת החיים הרוחנית והחומרית, כך כל היצורים. ועל ידי אכילת האדם הוא מעלה את הבע"ח ממדרגת החי למדבר, להיות אדם, ואח"כ האדם מת וקוברים אותו באדמה והופך לעפר המגדל צמחים, וכך למעשה האדם הופך להיות במדרגת הצומח וגדל עד שאוכלו הבע"ח ואם כן התעלה למדרגת החי, ובסופו של דבר את הבע"ח אוכל האדם וחוזר חלילה. בעצם, על ידי המבול נתברר שכל החלקים, הם חלקים משלימים של אחדות שלימה אחת.
הטבעונות כיום – הכנה לעולם הבא
אבל מוסיף הרב צבי יהודה שלעתיד לבוא אין אחד ישלים את חברו שלא יזדקקו זה לזה, אלא כל אחד יהיה מושפע ישירות על ידי צינור ישיר מהקב"ה וכך פשט דברי חז"ל 'יושבים ונהנים מזיו השכינה' ואם כן יגיעו זמנים שלא נצטרך לאכול לא בעל חיים ולא צמחים, שמה שחסר לנו נשלים על ידי המקור הראשיתי. וכיום מה שאנו רואים שאנשי הבריאות והטבעונות למיניהם מסכימים שיותר בריא לא לאכול בשר בעלי חיים, זה נובע מהתנוצצות קודש של הרגשת העולם הבא המיוחל בעולמנו אנו. יוצא לפי דברי הרב כאן – בשונה מהרב קוק אביו – שאי אכילת הבשר מראה על עידון והתעלות העולם. והדבר עוד צריך עיון, ואכמ"ל.
יהי רצון, שהשם יתברך יזכנו להגיע לעתיד נפלא זה במהרה בימינו, שבת שלום ומבורך.