ירידת יעקב למצרים – פרשת ויגש תשע"ה

בס"ד ל' כסלו תשע"ה

ירידת יעקב למצרים

הפרשה שלפנינו היא השיא בסיפור המכירה: המפגש של יוסף עם אחיו, אחרי 22 שנים שלא ראו זה את זה. מדהים לראות את סדר התיקון שתיקנו האחים בדרך של מידה כנגד מידה: שמעון נאסר, בנימין נהיה עבד, ולבסוף יהודה שהציע הצעת המכירה, מציע עצמו לעבדות עולם תחת בנימין, ורק אחר כך מתגלה יוסף. מעניין לראות שאין טענות על ההסטוריה – יעקב אבינו לא שואל את יוסף על העבר "איך היה?" ו"מה קרה?" – הם מבינים שזהו הרצון האלקי. ישנה גזרה אלוקית שיעקב צריך לרדת למצרים כפי שאומרים חז"ל (שבת פט:): 'ראוי היה יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של ברזל, אלא שזכותו גרמה לו'. צריך לשים לב להתנהגות יוסף בהעברת המסר לאביו שהוא חי, והתנהלות יעקב בירידה למצרים, ופניית ה' אליו: "אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה" – היכן נראה בפסוקים שיעקב מפחד? ואביא כאן הסבר מדבריו הנפלאים של אברבנאל.

יוסף לא הולך לאביו

אחרי מפגש האחים, יוסף אומר: "מַהֲרוּ וַעֲלוּ אֶל אָבִי, וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו כֹּה אָמַר בִּנְךָ יוֹסֵף, שָׂמַנִי אֱלֹקִים לְאָדוֹן לְכָל מִצְרָיִם רְדָה אֵלַי אַל תַּעֲמֹד". בדברים אלו מתנצל יוסף על חוסר כיבוד ההורים שיש כאן, שהרי הוא זה שצריך ללכת אל יעקב, והסיבה שאינו עולה לפי שהוא אדון לכל מצרים ואינו יכול לעזוב ממשלתו ולבוא אל אביו. וכיוון שהרעב עתיד להמשך עוד חמש שנים, כדאי שיזדרז לבוא מצרימה. ואם יקשה בעיני אביו לשבת במצרים – לפי שתועבת מצרים כל רועי צאן, או שהגזל והזנות מצויים בעבדי המלך – יוסף ידאג שאביו ישב בארץ גושן. כך יוכל לבוא לבקר את אביו פעם בשבוע, ועוד תועלת תצא מזה ש"וְכִלְכַּלְתִּי אֹתְךָ שָׁם" וזה יוכל לעשות דווקא אם יעקב יהיה כאן "כִּי עוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים רָעָב" ואולי כשיתחזק הרעב, פרעה לא יסכים להוציא אוכל ומזון לארץ כנען. יוסף מסביר לאביו למה לא צריך להתבייש מזה שהוא – הבן – יכלכלו, כי כאן הסיבה למהפך משום הרעב ואין בזה קלון ולהפך, אם לא יעשה כן: "פֶּן תִּוָּרֵשׁ אַתָּה וּבֵיתְךָ וְכָל אֲשֶׁר לָךְ". במחשבה שניה, יוסף אומר לאחיו, אתם תגידו לאבא את כל שראיתם, שהרי 'יהללך זר ולא פיך" ועל ידי זה אבא יאמין וירצה לבוא הנה.

"גונב גונבתי"

במשך כל השיחה, האחים מתביישים. אחרי שראו שיוסף מקרבם, דיברו איתו כאחים נאהבים לכל דבר. פרעה ששמע על הגעת האחים, מאהבתו ליוסף מציע שיביא את כל משפחתו הנה בעושר גדול, ואין ספק שיוסף לא סיפר להם מאומה מן הסיבה האמיתית להגעתו מצרימה, ורק אמר להם "כי גונוב גונבתי מארץ העברים", והסיבה שאחיו ובית אביו לא באו לבקשו משך 22 השנים, לפי שחשבו שהיה מת כל הזמן הזה. אם פרעה ועבדיו היו יודעים שהם מכרו אותו, הם היו שונאים אותם ומגיבים אחרת. לכן יוסף דאג להרים קולו בבכיו – במפגש האחים – כדי שישמעו כולם שהוא בוכה בכי של געגוע לאחיו האהובים. פרעה שאהב מאוד את יוסף, רצה להראות למשפחתו כמה הוא אוהב את יוסף ומציע לו שיביא את משפחתו עם עגלות, שזה היה נדיר ביותר, שבזמן ההוא העגלות היו מיוחדות למלך לענייני מלחמה בלבד ולא היה רשאי אדם להשתמש בהם ללא רשותו. פרעה היה סקרן לראות מי הוא האבא שממנו יצא יוסף "איש אשר רוח אלקים בו", ולכן אמר להם להביא את אביהם המכובד בעגלות אליו, לראותו.

יוסף נותן בגדים לאחיו

יוסף נותן לכל אחיו בגדים כדי שיראו אנשים מכובדים ושיעלו בבגדים מכובדים אל אביהם, על מנת לשמחו. ולבנימין שנשאר איתו, נתן "חמש חליפות" שבכל יום שיעמוד לפניו יבוא עם בגד אחר, ועוד שלוש מאות כסף שיקנה לאשתו וילדיו כל מחסורם, גם שולח בגדים לאביו ועגלות עם אוכל לדרך. אח"כ יוסף בגודל ענוותנותו, למרות היותו שליט הארץ, מלווה את אחיו וגם מברך אותם בברכה "אל תרגזו בדרך" שכוונתו שלא יקבלו רוגז ולא נזק, כמו שלוחי מצוה שאינם ניזוקים.

תגובת יעקב

יעקב שומע הבנים, "וַיָּפָג לִבּוֹ, כִּי לֹא הֶאֱמִין לָהֶם" הכוונה שעכשיו על ידי דבריהם נזכר ביוסף, וגרמו לו געגועים והרגיש כמו שעכשיו מת שוב. אין ספק שהאריכו לתאר לו מעמד יוסף במצרים כפי שביקש יוסף, אומנם כשראו שלא מאמין להם, הראו לו העגלות שזה ודאי סימן מובהק כפי שאמרנו שהעגלות הללו לא יוצאות ממצרים סתם. יעקב אומר: "רַב עוֹד יוֹסֵף בְּנִי חָי אֵלְכָה וְאֶרְאֶנּוּ בְּטֶרֶם אָמוּת" במילים אחרות, לא מעניין אותו שהוא מושל, או עניין הכלכלה שיוסף מציע לכלכלו, כל רצונו כעת זה לראות את יוסף בטרם ימות.

אישור יציאה

יעקב רצה ללכת לראות את יוסף ולשוב לארץ, אבל היה ירא מלעזוב את הארץ המושגחת. נכון שאברהם ירד לחו"ל, אבל אחרי עקידת אביו יצחק השתנה משהו, שהרי נאמר ליצחק: "אל תרד מצרים". יצחק אחרי המילה, ואחרי העקידה נעשה מושגח על ידי אלקים יותר מאביו, וממילא מכאן ואילך אסור לרדת לחו"ל שההשגחה דווקא בארץ. זו הסיבה שכעת עובר דרך באר שבע המקום שממנו ראה מראה הסולם ושם הבטיח הקב"ה לשומרו בדרך (כשיצא לחרן). וקורא דווקא ל"אלקי אביו יצחק" ולא אברהם – שאסר לו הירידה לחו"ל – ומבקש רשות ושמירה לרדת זמנית. והנה מתגלה אליו האלקים ואומר לו שלא יפחד, והוא ירד עימו מצרימה, ובסופו של דבר גם יעלה אותו משם – להקבר במערת המכפלה – וגם את זרעו אחריו. ושלא יפחד שימעט זרעו בגלות ולהפך הם עתידים להתרבות מאוד וכפי שהיה, שבת שלום ומבורך.