ממה פחד יעקב? – פרשת וישלח תשע"ו

בס"ד י"ב כסליו תשע"ו

ממה פחד יעקב?

יעקב אבינו עומד לקראת הפגישה עם עשיו, ולכאורה נראה שמשדר סימני חולשה וחוסר בטחון לקראת אותה פגישה. ובפנייתו לקב"ה אומר: "הצילני נא מיד אחי מיד עשיו כי ירא אנוכי אותו פן יבוא והכני אם על בנים", ממה פוחד יעקב? הדבר תמוה מאוד במיוחד אחרי הפרשה הקודמת בו הובטח ליעקב שמירה הרמטית: "אנוכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשיבותיך אל האדמה הזאת, כי לא אעזובך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך" – אחרי הבטחה כזו, ממה ירא יעקב? חז"ל עונים שיעקב פחד 'שמא יגרום החטא'. השאלה האם יש איזה חטא ספציפי שממנו ירא יעקב, שהרי במדרש מתואר שיעקב בבית לבן שמר תרי"ג מצוות ('אם לבן גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי'), ואם כן על מה ולמה פחד יעקב? אביא כאן תשובה נפלאה, דברים ששמעתי מפי הרב אורי שרקי שליט"א.

"ואחר עד עתה"

יעקב מגלה ממה הוא חושש במילים הקצרות האלו: "ואחר עד עתה". למעשה, יעקב לא עשה שום עבירה, כי לא אמרו לו הוראה מפורשת מה הזמן שהוא צריך להיות שם. אבל השהייה הזאת מסוכנת כי היא עלולה להמיט שואה, וכפי שאומר יעקב שהוא ירא "פן יבוא והכני אם על בנים". צריך להבין, שיעקב לא ראה את הוריו במשך 36 שנים, כאשר 14 שנה למד תורה בבית מדרשם של שם ועבר, ועוד 20 שנה עבד אצל לבן (תוך כדי התחתן והביא 11 ילדים). רק אחרי לידת יוסף יעקב חוזר לבית הוריו, הליכה שלוקחת לו עוד שנתיים. אין תביעה על יעקב על כל הזמן הזה, הטענה היא על העיכוב שלו בזמן שהיה צריך לצאת משם, וכאן צריך להוסיף הקדמה קצרה.

שואה ביציאה מהגלות

סכנת שואה נמצאת ומאיימת לפרוץ בזמנים מסויימים בהסטוריה, תמיד בזמן יציאה מגלות וכפי שנבאר. ביציאת מצרים – מתו ארבעה חמישיות מהאומה, רק חמישית מן האומה שרדה. בימי הבית שני – כאשר עולי בבל ובראשם זרובבל בן שאלתיאל (מלך משושלת בית דוד) עולים ומתחילים לפעול, אז פורצת שואת המן המאיימת לכלותינו. ביציאה מגלות אירופה – הגלות האחרונה אחרי הצהרת בלפור – אז החלה העלייה ובו בזמן פורצת שואת אירופה המכלה שליש אומתנו. השואה אינה עונש, אלא היא סכנה שאליה אנו נחשפים בזמנים מסויימים של יציאה מהגלות. וצריך לזכור זאת, כדי לדעת להשמר.

'יתיי ולא אחמיניה'

עכשיו נבין את דברי רבה בגמרא (סנהדרין צח) שאמר: 'יתיי ולא אחמינה'. פירוש דבריו שיבוא המשיח, ואיני רוצה להיות שם. ושם הוא מביא את הדוגמא של יעקב שהתעכב בשביל פכים קטנים כשחצה את הירדן. רבה יודע את הסכנה שיש בהתעכבות בגלות בשעה שצריך לצאת ממנה, אם כן ממה הוא פוחד: שלא יתעכב בגלות ויהיה בסדר? הסיבה לפחד, שבאמת יש סיבות טובות להתעכב בגלות. כגון שצריך ללקט ניצוצות וכפי שהיה בגלויות, שמכל גלות לקחנו משהו טוב טרם צאתנו. רבה הוא הצדיק, והצדיק נשאר בסוף, כי תפקידו לקחת את כל מה שיש מבחינה רוחנית שם. לכן הצדיק נמצא בסכנת השואה, שהוא מתעכב כשצריך לצאת. וכפי שהיה יעקב ומזה חששו כל הצדיקים.

משל הרמח"ל

הרמח"ל במאמר הגאולה מסביר רעיון זה בדרך משל ונמשל. משל לארמון שמואר באור גדול, והשער הראשי פתוח ויוצא ממנו אור גדול, שמאיר את כל העולם. זהו המצב כשעם ישראל בשיא כוחו בארצו ושכינה שורה בתוכו. זה מוקרן לכל הסובבים. אמנם במציאות של גלות, השער נסגר, אין אור שמאיר כלפי חוץ, עם ישראל יורד לגלות וכעת "דודי מציץ מן החרכים". יש חלונות קטנים שנפתחים ונותנים מעט אור בכדי לקיים אותנו בגלותנו. כך משך כל הזמן שצריך להיות בגלות. בסיום הגלות, מתחילים החלונות להסגר בזה אחר זה, והשער הגדול עוד לא נפתח. כשאחרון החלונות נסגר, יש חושך טוטאלי. באותו רגע יהיו צרות נוראיות אבל לא לאורך זמן, רק עד לפתיחת השער הגדול.

סגירת החלונות כסימן

כך עם ישראל, בכל גלות וגלות, צריך לזהות מתי נסגרים אותם חלונות, וזהו הרמז שעלינו לעזוב את הגלות ולעלות מהר לארץ הקודש. אם לא מזהים את הזמן האמור, אנו עלולים למצוא את עצמנו בזמן של החושך המוחלט בגלות, וכל הייסורין של השואה הארורה יכולים להופיע. כפי שאנו רואים היום. אנשי חוץ לארץ צריכים לעזוב את טומאת ארץ העמים ולשוב למקומם, כאן בארץ הקודש. עם כל הקושי שבדבר, הגשמי והרוחני. אין ספק שהשער הגדול בשלבי פתיחה מתקדמים, והחלונות הקטנים כבר מזמן סגורים. המצופה כעת מכל אחינו שבגלות לשוב הביתה עם כל אחיהם, ונזכה לכל הדברים המיוחלים להופיע בשפע טובה וברכה, ולא חס ושלום בדרך הקשה. יה"ר שנזכה לכל זה ובמהרה, אכי"ר.