הרב איתמר לוי – רב קהילת האר"י קרית שמונה
בס"ד ו' כסליו תשע"ה
אהוב את המלאכה
ייחסו של לבן אל יעקב משתנה לאחר ה'טריק' שעשה יעקב עם הכבשים. יעקב, שהיה במרחק שלושה ימים מלבן, מחליט לברוח עם כל המשפחה ורק לאחר שלושה ימי בריחה, לבן שם לב. כעת – שנוצר פער של שישה ימים – לבן מתחיל במרדף, ומשיג את יעקב תוך יום אחד. לילה קודם המפגש, הקב"ה מתגלה אל לבן ואומר לו: "השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב עד רע". למחרת, במפגש, יעקב אבינו שוטח בפני לבן את מסכת ההתעללויות שהוא – 'חמיו האהוב' – העבירו במשך עשרים השנים בהם יעקב שירת את לבן.
חביבה מלאכה מזכות אבות
יעקב מציין בפניו, שהקב"ה הצילו מידיו פעמיים. פעם אחת, כאשר לבן מנסה לגזול אותו והקב"ה שומרו מפניו עד שנעשה עשיר גדול ועל זה אומר לו: "לולי אלקי אבי אלקי אברהם ופחד יצחק היה לי, כי עתה ריקם שלחתני". בעצם, לגבי הצלת הממון, מזכיר יעקב את זכות אבותיו שהועילה לו. בהמשך הפסוק, יעקב מספר על ההצלה השנייה: "את עניי ואת יגיע כפי ראה אלקים ויוכח אמש". מה קרה אמש? כפי שאמרנו, בלילה שלפני המפגש של לבן עם יעקב, נגלה הקב"ה ללבן ואמר לו להזהר מלהרוג את יעקב. לפי דברי יעקב כאן, הסיבה שה' הצילו מנסיון ההריגה של לבן, בגלל יגיע כפיו. מכאן אמרו חז"ל במדרש (אבות דר' נתן): 'חביבה היא המלאכה מזכות אבות, שזכות אבות הצילה ממון, והמלאכה הצילה נפשות'.
עניין המלאכה
במשנה (אבות א) אומרים חכמים: "אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות". כפי שאנו רואים, חז"ל משבחים את המלאכה. עניין המלאכה, לקחת דבר שאיננו מוגמר ולהביא אותו להיות מושלם, לעשות ממנו משהו מתוקן. כשאדם מתקן משהו בזה העולם, הוא למעשה שותף לרבש"ע, בזה שרוצה שהעולם יהיה מתוקן וטוב יותר. כפי שאנו אומרים בתפילה 'לתקן עולם במלכות שד-י'. אם המלאכה היא כזו, היא באמת נכספת. כפי שאומר הרב קוק (אורות התחיה טז): 'ומעתה אין ספק שתקון עולם מלא והתרחבות אור הקודש נמצא באמת בכל מלאכה. כל תנועה שמצלת איזה חלק מן ההויה מן שליטת התוהו – דבר גדול וכללי יש כאן'. לכן המלאכה נקראת בשם זה, באותה לשון בה קרוי מלאך, שפירושו שליח, והכוונה שאדם נשלח על ידי ה' לתקן את העולם. כך צריכים להתייחס אל העולם: 'אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות', הכוונה אהוב את תיקון העולם שנמצא במלאכה, ואת זה אין בשליטה, ובהשתררות על הציבור (הרבנות).
האם המלאכה היא קללה?
נכון שבתורה מצאנו התייחסות שלילית לעניין המלאכה, כפי שאומר הכתוב: "בזעת אפך תאכל לחם". בכל זאת אין זה סותר דברינו הראשונים, וההסבר פשוט: רבש"ע פונה לאדם הראשון לאחר החטא ואומר לו, המלאכה עניינה לתקן העולם ואתה באת וקלקלת. אתה לא רצית את עץ החיים, מכאן ואילך תסתדר לבד, אני עוזב אותך, בזעת אפך תאכל לחם. במקום שהמלאכה תבוא לתקן, כעת במעשיך גרמת שהורדת אותה ממעלתה, ויהיה כל עניינה להשיג פרנסה, להשיג כסף. וזו הקללה, שהרי העוגה היא קטנה ואז יש מלחמות, מלחמת הקיום שהיא שורש כל הרע. הכל התחיל מאדם הראשון שלא האמין מספיק בה'.
התיקון
התיקון יעשה על ידי שילוב של אנשי הרוח והמחשבה עם אנשי המלאכה. כפי שמסביר הרב קוק (עין איה, ברכות ח) על דברי חז"ל 'גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמיים'. יש כאן קושי תחבירי שהרי לא מובן מה ההשוואה בין 'ירא שמיים' ל'יגיע כפיים': 'ירא שמיים' זו מידה בנפש, ואם כן הייתי צריך לומר 'גדול הירא שמיים מהפחדן' או מידה אחרת, וכאן נראה שלכאורה אין קשר? המהר"ל מסביר, שירא שמים לא נהנה מן העוה"ז, וגם הוא לא יודע אם יגיע לעוה"ב, מה שאין כן הנהנה מיגיע כפיו, שהוא נהנה מן העוה"ז לפחות. לעומתו, הרב קוק (שם) מסביר שהנהנה מיגיע כפיו, הכוונה לנהנה מן החידושים שלו ולא סומך על אחרים, הוא מגיע להישגים שלו הרוחניים בכוחות עצמו. אדם זה לא מצפה להיות ניזון מה', אלא לעזור לה' (הרב קוק מקשר את זה לניסים, שצריך להזהר שלא לסמוך על הניסים).
לתקן עולם
תלמידי חכמים שהם ברוח כזאת של תיקון העולם, הם באותה מנטליות של בעלי המלאכה – אלו עמלים בתורה ואלו במלאכה – ושניהם אינם רוצים לקבל מה' אלא לעזור לה', לתקן את העולם של ה'. כך נהיה מסוגלים לחזור לעץ החיים, דהיינו התלמידי חכמים יתחברו לאנשי המלאכה כנ"ל. ואז ה' יתגלה אלינו ויתחיל לפרנסינו. ועל ידי זה, נבין ש'אין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא', כל אחד יש לו קו ישיר עם רבש"ע לפרנסתו ואין לו שום קנאה מחבירו, והוא לא צריך להתחיל לגנוב.
תמה זכות אבות
עכשיו נבין את דברי חז"ל שהבאנו קודם, 'גדולה מלאכה מזכות אבות'. זכות אבות אתה מקבל, ואילו מלאכה אתה בונה בעצמך. אדם נברא בעולם כדי לגלות את ה', כדי לבנות, כפי שנאמר: "אדם לעמל יולד". כמובן, שזכות אבות זה טוב, אבל זה לא מתמיד לנצח, לבסוף אומרים חז"ל (שבת נה) 'תמה זכות אבות'. אי אפשר לסמוך על זה, אבל על עצמנו אפשר לסמוך. כדברי חז"ל 'אם אין אני לי מי לי'. יהי רצון שנחזור לראות את הברכה בעמלינו ובכל מעשה ידינו, אכי"ר.