הרב איתמר לוי – רב קהילת האר"י קרית שמונה
בס"ד
תיקון האחווה במשפחה
יש משהו שונה בפרשה שלנו. כידוע, כל פרשה מפרשיות התורה מחולקת על פי המסורה לפרשיות קטנות, אותם אנו מכנים פרשה "פתוחה" ו"סתומה". והביטוי המעשי של אותם הפרשיות זה החלל שמופיע בין שורות המילים בכל פרשה. זה דבר שקיים בכל הפרשות, חוץ מהפרשה שלנו, שהיא כתובה ברצף אחד גדול בלי הפסק חללים כלל. והסיבה, מסביר השפת אמת, שיש כאן רמז למידתו של יעקב אבינו: יעקב נשלח למטרה מסוימת ולמרות כל המפריעים שבדרך, הוא לא נרתע עד לביצועה באופן המושלם ביותר, כפי שנראה.
"והיה ה' לי לאלוקים"
בדרך אל משפחתו שבצפון סוריה, יעקב עובר בבית א-ל ושם נודר את נדרו ה'מוזר': "אם יהיה אלוקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנוכי הולך ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש ושבתי בשלום אל בית אבי והיה השם לי לאלוקים". אני אומר 'מוזר' כי נדרו של יעקב מגיע מיד אחרי שקיבל הבטחה: "והנה אנוכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשיבותיך אל האדמה הזאת כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דיברתי לך", אז מה פשר הנדר הנ"ל? יעקב דואג מפני הבאות, לפי שעד כה היה מוקף בשכינה שהייתה מצויה בכל מקום בבית הוריו, ועתה פונה צפונה אל ביתו של לבן הרשע, רחוק מן השכינה, ושם כמובן הוא עלול ללמוד ממעשיו הרעים, שם כמעט ולא יהיה ניתן לשמור על אורח חייו שהיה. ולכן יעקב מבקש מקב"ה שילווה אותו בדרך אליה הוא הולך, שיוכל להמשיך להתנהג גם שם כפי שהיה כאן (וכפי שאמר "והיה השם לי לאלוקים" שמידת הוי"ה תמשיך להיות עימו גם שם במציאות של החושך).
"ימים אחדים"
בקשתו נענית במלואה. שהרי יעקב נשלח על ידי אימו אל שליחות שהייתה אמורה לקחת "ימים אחדים" בלבד, אבל למעשה אורכת 22 שנים. ואין כאן כל קושי, שזו הכוונה "ימים אחדים": יעקב היה מאוחד אל המטרה אליה הוא נשלח, וכל אותם השנים נשאר נאמן לשליחותו ולכן מיד בסיומה לא המתין רגע אחד מיותר וחוזר אל הוריו. יעקב חי חיים מנוצלים, אין לו זמן להכניס דברים אחרים שלא קשורים אל שליחותו העליונה, וזה מה ששומר עליו מלבן ומשפחתו. אז מהי אותה מטרה עליונה? נקדים הקדמה קצרה. דברים ששמעתי מפי הרב אורי שרקי שליט"א.
המטרה תיקון האחווה
המומחים אומרים שמבחינה נפשית בתת מודע של הבן הבכור – הנולד בכל משפחה – קיימת שנאה תהומית כלפי האח שבא אחריו. מכיוון שהוא נישל אותו ממעמדו המרכזי בבית, כעת 'אור הזרקורים' מופנה לאח הצעיר וזה גורם לקנאה המביאה שנאה כידוע. כך אנו רואים בהיסטוריה התנכי"ת וכפי שהיו: קין והבל, יצחק וישמעאל, יעקב ועשיו, וכך היה צריך להיות גם אצל בני יעקב. אבל לא כאלה חלק יעקב, משפחת יעקב מתקנת את בעיית האחווה המצויה בכל משפחה. אצל משפחת יעקב לא רק שאין שנאה, אלא הבכור הוא זה שיוזם את הבאת האח האחר, אפילו במחיר ויתור על מרכזיותו, כפי שנסביר.
הבכור הראשון
אם נשים לב, ליעקב ארבע נשים, וממילא ישנם ארבעה בכורות במשפחה, בכור לכל אימא. הראשון, ראובן שהוא הבכור מלאה. חז"ל דרשו את שמו של ראובן – ראו מה בין בני לבן חמי (עשיו), למרות שעשיו מכר את הבכורה בהסכמה ליעקב, בכל זאת שנא אותו וביקש להורגו. לעומתו ראובן גם שנלקחה ממנו הבכורה וניתנה ליוסף, עדיין ראובן אוהב את יוסף ומבקש להצילו בזמן המכירה של יוסף. זהו הבכור המתוקן הראשון.
הבכור השני
בינתיים, רחל ראתה שהיא עקרה ושולחת את בלהה שפחתה להיות אישה ליעקב מתוך מחשבה ש"אולי איבנה גם אנוכי ממנה". וכפי שהיה: בלהה נפקדת בבן, שהוא הבכור השני במשפחה, ושמו דן. וזהו בכור מעולה אף מקודמו, שכל עניין לידתו להביא את הבן המיוחל של רחל (יוסף).
הבכור השלישי
לאה – אחרי לידת הבן הרביעי – מפסיקה ללדת, ובכדי להמשיך ללדת מוסרת את זלפה שפחתה ליעקב לאישה (כפי שעשתה רחל). וכך נולד הבכור השלישי, גד. נשים לב, שגם כאן כפי שאמרנו כל עניין הגעת גד לעולם בכדי להביא המשך לידת האח הבא אחריו. יש כאן תהליך של תיקון שלא בא לידי גמרו: נכון שכל אחד משלושת הבכורות הנזכרים דאג להביא לעולם את האח האחר הקטן ממנו, אבל יש לשים לב שעד כה מדובר באחים שלא מאותה אימא, ואולי המתח הנזכר קיים רק בין שני אחים מאותם הורים, וכפי שהיה הבכור הרביעי.
שטנו של עשיו
הבכור הרביעי הוא יוסף שרק אחרי שנולד, יעקב מבקש לחזור לארץ. לפי שכעת נולד שטנו של עשיו, והכוונה שיש כאן מי שיוכל להלחם בעשיו. מדוע? כי יוסף הוא הבכור המתוקן, הוא נקרא בשם זה משום בקשתה של רחל: "יוסף ה' לי בן אחר", הופעת יוסף היא כדי להביא ללידת בנימין, וכאן מדובר באח מאותה אימא, הגענו אל התיקון השלם, השנאה הקיימת במשפחות אחרות, נעלמה כליל. המטרה אליה נשלח יעקב הושגה.
קדושת הכהונה
במשך הזמן, בעוונות ראשונים (חטא העגל ועוד), נלקחה קדושת הבכורה מהם וניתנה למשפחת הלווים ומהם נבחר אהרון וזרעו להיות חלף הבכורות. מדוע? כיוון שאצל אהרון וזרעו נמצא התיקון השלם שהזכרנו, שאחיו הצעיר ממנו – משה – קיבל את תפקיד הנהגת האומה, ובכל זאת יוצא לקראתו בשמחה. עד שהכתוב מעיד עליו: "וראך ושמח בליבו" – יש כאן אח גדול שלא שונא את אחיו הקטן ממנו, יהי רצון שנזכה. שבת שלום ומבורך.