הרב איתמר לוי – רב קהילת האר"י קרית שמונה
בס"ד כ' חשון תשע"ז
עניינה של ארץ ישראל
אברהם 'זקן בא בימים' ואין בכוחו ללכת לחפש אישה לבנו. הוא שולח את אליעזר עבדו הנאמן לשליחות חשובה זו, ומצווה אותו שלא יקח אישה מבנות הכנעני. להם יש תכונות נפשיות לא טובות ודברים אלו גנטיים ויעברו לבניהם אחריהם. אברהם והאבות בכלל, העדיפו לקחת מבנות בתואל ולבן הארמי, למרות שהם עבדו אלילים. כיוון שענייני אמונה לא עוברים כטבע לבנים וכפי שראינו אימותינו הצדקניות.
"ה' אלקי השמים והארץ"
בסיפור שליחת העבד למשימה, ישנם שני פסוקים המצריכים שימת לב. הפסוק הראשון בו אומר אברהם לעבדו "ואשביעך בה' אלקי השמים ואלקי הארץ" – כאן ה' אלקי השמים והארץ. ואילו לאחר שהעבד שואל 'אולי לא תרצה האישה לבוא עימי לכאן?', עונה לו אברהם את הפסוק השני: "ה' אלקי השמים אשר" – כאן ה' אלקי השמים בלבד? תשובת רש"י על קושיה זו: שבתחילה ה' לא היה מוכר והיה רק "אלקי השמים", עד שבא אברהם והיה שם שמים שגור בפיו וכך הכירו גדולת ה' כל היצורים יושבי הארץ גם כן.
הקב"ה משגיח ישירות
נעמיק בדברי רש"י – על פי דברים ששמעתי מהרב אורי שרקי שליט"א – אם נשים לב בפסוק הראשון שהבאנו, אברהם מתאר את עצמו בארץ ישראל, שם ה' אלקי השמים ואלקי הארץ. אבל בפסוק השני מתאר את עצמו בחו"ל – "אשר לקחני מבית אבי ומארץ מולדתי" – שם ה' אלקי השמים בלבד. לכן בהמשך דברי אברהם לעבדו, אומר: "הוא ישלח מלאכו לפניך ולקחת אישה לבני משם". בחוץ לארץ הקב"ה פועל על ידי שליחים ולא מנהיג אותנו ישירות. כפי שמסביר רבנו בחיי בפרשת וילך על הפסוק: "אלקי נכר הארץ" – מה הכוונה אלקים שהם נוכרים בארץ? הכוונה שחו"ל זהו מקומם הטבעי, אבל בארץ ישראל אין להם מקום. דרך משל, אין דומה העושה עבירה בארמון המלך, לעושה עבירה בשאר המקומות שאינם בסמיכות המלך. ארץ ישראל היא ארמונו של הקב"ה, ה' מנהיגה ישירות ולא על ידי מלאך או שליח. ישראל אינם מסורים תחת ממשלת המזלות, כפי שאומרים חז"ל (שבת קנו): 'אין מזל לישראל'. המזלות ממונים על אומות העולם. לכל אומה השר שלה: מזל עקרב לארצות ישמעאל, מזל קשת לפרס, מזל גדי לפלשתים, מזל בתולה או מאזנים לאדום. זו הסיבה שלא מצאנו בתנ"ך שהקב"ה מאשים את האומות בעניין עבודה זרה וכן לא הענישם אלא אם כן עבדוה בארץ הקודש. כפי שראינו הכותיים (מלכים ב' פרק יז) שלא נענשו על שעבדו ע"ז בארצם, עד שהגיעו לארץ ובאו אריות ואכלו בהם.
מעלת ארץ ישראל
זאת היא מעלת ארץ ישראל שעיקר ההשגחה היא בארץ ומשם מתפשטת לשאר מקומות העולם. אומרים חז"ל (עבודה זרה ח) 'ישראל שבחוץ לארץ עובדי עבודת כוכבים בטהרה הם'. מסביר ה'חסד לאברהם' שכאשר מתפללים ולומדים, הכל הולך לשר של אותה אומה ולא אליו יתברך. נמצא, שהם עובדים לשר ולא לאלו-ה, והכל לכאורה מתוך הטהרות של תורה ותפילה.
דומה כמי שאין לו אלו-ה
דוד המלך, בזמן רדיפות שאול אחריו, ברח אל אכיש מלך גת. ואח"כ בא בטענה לשאול על שגרם לו לצאת מן הארץ: "כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמור לך עבוד אלקים אחרים". למדו מכאן חז"ל, ורש"י מביא דבריהם כמה פעמים בפירושו לתורה, ש'כל הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלו-ה'. למרות שלכאורה דוד המלך נמלט לגת שהיא עיר בתוך שטחי ישראל. בכל זאת למדו מכאן הפוסקים וכפי שמביא מרן הבית יוסף (או"ח סי' תקס"א) שגם עיר ואם בישראל אם היא איננה תחת ריבונות של עם ישראל, היא כמו חוץ לארץ.
מקורות להיתר היציאה מן הארץ
הרוצים לצאת מן הארץ יכולים לצטט מקורות רבים להצדיק מעשיהם. כדוגמת הגמ' בכתובות (קיא ע"א) האומרת שמותר לצאת לצרכים מסויימים (כגון נישואין, ת"ת, פרנסה). וכן מרן בסי' תקל"א (או"ח) שמתיר לצאת לצורך ראיית פני חברו. וכן בשערי תשובה סי' תקס"ח אות כ, כתב: 'אם יושב בארץ ישראל ונפשו אִוְתהּ להשתטח על קברי צדיקים בחו"ל, מותר לעשות כן, על מנת לחזור'.
מידת חסידות
כל הנ"ל עיקר הדין, אבל בודאי שממידת חסידות אין לצאת מן הארץ. כפי שממשיך הרמב"ם דבריו, באותה הלכה בה הוא מתיר לצאת מן הארץ (הלכות מלכים פ"ה ה"ט) וז"ל: 'ואף על פי שמותר לצאת, אינה מידת חסידות שהרי מחלון וכליון שני גדולי הדור היו ומפני צרה גדולה יצאו ונתחייבו כליה למקום'. ובהלכה הבאה כתב: 'גדולי החכמים היו מנשקים על תחומי ארץ ישראל ומנשקין אבניה ומתגלגלין על עפרה'.
המין השישי בבריאה
כידוע יש דרגות של חיים בבריאה: דומם, צומח, חי ומדבר. ה'מדבר' הוא האדם שעליון בדעה והדיבור על האחרים. ר' יהודה הלוי בספרו הכוזרי מוסיף דרגה נוספת שמעל האדם האנושי יש יהודי. ובעל החסד לאברהם – סב סבו של החיד"א – מחדש דרגה נוספת שהיא המין השישי בבריאה: יהודי שלא יצא מן הארץ. שהוא גדול במעלה, מיהודי שיצא מן הארץ. ההבדל ביניהם הוא הבדל שמיים וארץ. היו גדולי ישראל שבצוואתם ביקשו שיכתבו להם על המצבה 'אני פלוני, לא יצאתי מן הארץ' וראו בזה זכות אדירה. חבל לאבד זכות גדולה זו. יהי רצון שנזכה להדר בכל המצוות כולם ובעיקר במצווה חשובה זו הכוללת כל התורה כולה, ועי"ז ישיב שכינתו לציון במהרה בימינו אכי"ר.