הרב איתמר לוי – רב קהילת האר"י קרית שמונה
בס"ד
הידיעה האלוקית
התורה מאריכה מאוד בסיפור הפיכת סדום ועמורה, המעניין שתוך כדי הצגת סדר הדברים עד לחורבן האמור, התורה משתמשת בביטויים שנראים כסותרים שורשים קדומים וידועים בדבר הידיעה האלוקית. תמיד חשבנו שהקב"ה יודע הכל, אז מה פירוש דבריו בסיפור: "ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו" – מדוע רבש"ע צריך לברר? האם השי"ת לא יודע הכל?! המפרשים כולם נתנו דעתם על קושייה זו, ואביא כאן בפניכם חלק מאותן דעות, ואין ספק שיש כאן עיקר ויסוד גדול ביהדות.
פירוש רש"י
רש"י הלך בעקבות אונקלוס ופירש אצלנו בפרשה: 'ארדה נא לסוף מעשיהם, אם הם עומדים במרדם – כלה אעשה להם, ואם לא יעמדו במרדם – אדעה מה אעשה להם ואענישם בייסורין אבל לא אכלה אותם'. זאת אומרת שהדבר תלוי בתשובת אנשי סדום, שהרי יש לאדם בחירה חופשית. רש"י לא עונה לשאלתנו, כיצד יתכן שהקב"ה לא יודע הכל.
דברי הראשונים
הרלב"ג (ר' לוי בן גרשום, חי לפני יותר מ-700 שנה) פירש שהקב"ה יודע מה שעתיד להיות בחוקי הטבע, הדברים שלא תלויים בבחירת האדם. אבל בדברים שתלויים בבחירת האדם, שם הקב"ה לא יודע מה יהיה. בעצם, הרלב"ג שהוא חכם מחכמי ישראל, אומר שלמעשה הקב"ה לא יודע הכל. על דברים אלו הגיב ר' חסדאי קרשקש (ראשון, שחי דור אחרי הרלב"ג) ואמר שדבריו הם דברי כפירה, אמנם גם הוא מציע פירוש אחר שקשה מאוד, ואומר הר"י אברבנאל על פירושו, שהוא ברח מהכפירה של הרלב"ג ונפל באותה בעיה.
הכל צפוי והרשות נתונה
אין כאן המקום להאריך בסוגייה זו, אבל נאמר שהמפרשים כולם נבוכים בסוגייה זו ובהסבר דברי ר' עקיבא במשנה: 'הכל צפוי והרשות נתונה'. המשפט סותר את עצמו, שהרי אם 'הכל צפוי' פירוש הדבר שהכל ידוע מראש ואין בחירה לאדם, אמנם סוף המשפט: 'והרשות נתונה' משמע שיש רשות לאדם לעשות ככל העולה על ליבו?! בכל אחד מן הפירושים שנתנו הראשונים יש חסרון, וכן כאן בפירוש הפרשה לא יובן לשם מה צריך הקב"ה לרדת ולראות האם עשו הרע או לא, הרי הוא יודע, וכן אח"כ הויכוח עם אברהם, אולי יש חמישים צדיקים, ובסוף מתרצה שגם בעשרה בלבד לא יכלה את העיר, וכי אם זו גזירה שנגזרה מה יועילו מספר הצדיקים שיהיו שם?
ידיעת ה' לא כידיעתנו
אחרי הקושיות על כל דברי הראשונים, ר' יצחק אברבנאל מסכם שאין מנוס ותשובת הרמב"ם היא הנכונה ביותר. הרמב"ם מתמודד עם טענת הפילוסופים. לדעתם לא יתכן שהקב"ה יחשוב משהו ואותה מחשבה לא תופיע להיות מציאות, הרי זה מראה חולשה ואין לייחס חולשה לקב"ה. לכן העדיפו לטעון שהידיעה של האלוקים רק בדברים הקיימים, ולא בדברים שעדיין לא הופיעו במציאות. טעותם, אומר הרמב"ם, שחשבו שהידיעה של הקב"ה היא כמו ידיעת האדם. וכמובן זו טעות (ישעיה נה,ח): "כי לא מחשבותיי מחשבותיכם".
שורשים בידיעתו
הרמב"ם כתב חמישה שורשים בידיעת הבורא, ואביא כאן שניים מהם: הראשון, הקב"ה יודע גם בפרטים של בני האדם, כפי שאומר הנביא: "אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו". השני, שה' יודע הדברים העתידים להיות קודם היותם.
"ארדה נא"
על פי זה ניגש לבאר הפסוקים בפרשתנו: "ארדה נא ואראה". המילה ירידה (בהטיות שונות) מופיעה פעמים רבות במקרא ולה ארבעה פירושים, ובכל פעם צריך לזהות מה פירוש המילה באותו הקשר שהופיעה. המכנה המשותף בכל ארבעת הפירושים, שיש כאן ביטוי של ירידה רוחנית. ארבעת פירושי המילה הם: ירידה במובן של גילוי שכינה. השני הופעתה בחו"ל שם אין קדושה לכן שייך הביטוי ירד. השלישי כאשר רוח הנבואה שורה על הנביא, גם כאן שייך הביטוי ירידה – שהגיעה מן העליונים לשרות על אדם קרוץ החומר. הרביעי בהקשר של משפט ופקידת עונש על מעשי האדם.
לעורר את אברהם
מה שאמרה תורה "ארדה נא" בפרשתנו, הכוונה לפירוש הרביעי בהקשר של פקידת עונש. אין כאן חסרון בידיעה האלוקית, שהקב"ה יודע מה הולך שם. יש כאן רצון לעורר את אברהם אבינו לתפילה. ולכן הוצג הדבר כך, שאברהם יראה שאין כאן גזירת השמדה וממילא ינסה להתפלל. הקב"ה מודה לאברהם על כל טענה, כפי שרואים מפשט הפסוקים: 'אולי יהיו ארבעים צדיקים, שלושים, עשרים, עשרה' – ובכל הצעותיו של אברהם, הקב"ה שומע ומסכים. גם נוכל לומר שאנשי סדום קבעו תקנתם בחוקים, אבל עוד לא ביצעו זאת בפועל, ולכן נשלחו המלאכים לראות האם יעשו כחוקם אשר חקקו, ושוב אין כאן חסרון בידיעה האלקית, אלא בדיקה האם יעשו אשר זממו לעשות.
הסיבה לתפילות אברהם
מעניין לראות שאברהם אבינו מרבה בתפילה על אנשי סדום, ואומר הנצי"ב שהסיבה לתפילות אברהם, לפי שבפרשה הקודמת, אחרי נצחון אברהם על ארבעת המלכים ושחרור מלכות סדום, אברהם מקבל שליטה על כל אנשי סדום. ומלך סדום מבקש מאברהם שייתן לו הנפש וישאיר לו את הרכוש. אברהם אבינו מסרב ומחזיר הכל למלך סדום, שלא יאמר שהוא העשיר את אברהם. אמנם כעת אברהם רואה להיכן הגיעו אנשי סדום ברשעותם, והרגיש גודל ההחמצה, שהרי אם היו תחתיו לא היו מגיעים להיות רשעים כאלה.
כן תפקידנו על פי הנביא ישעיהו להיות "אור לגויים" או בלשונו של משה: "ממלכת כהנים" והכהן תפקידו לשרת, התפקיד של כל אחד מאיתנו להיות הצינור המחבר את כל האנושות כולה לקרוא בשם השם וכפי שעשה אבינו הראשון, אכי"ר.