הרב איתמר לוי – רב קהילת האר"י קרית שמונה
בס"ד ו' מרחשוון תשע"ט
לך לך – מה החידוש?
המדרש מונה את כל הניסיונות שבהם נתנסה אברהם אבינו, שלא כולם מפורשים בכתוב. אחד הניסיונות שבו פותחת הפרשה הוא עניין העברת הדירה והעתקת מקומו אל מקום אחר, אלא שבפסוקים עצמם לא כל כך מובן מהו הניסיון: אם קוראים את סוף פרשת נח ותחילת פרשת לך לך יחד המובן שעולה מן הכתובים הוא שתרח לקח את כל משפחתו ויצא איתה מאור כשדים ללכת אל ארץ כנען, כלומר אברהם יחד עם תרח כבר יצא מאור כשדים (עיראק) ללכת לארץ כנען, ואפילו הגיע עד חרן (צפון סוריה). ורק אז בא הקב"ה ואומר לאברהם 'לך לך לארץ כנען', וזה לא מובן שהרי למה צריך להגיד לאברהם ללכת למקום שהוא כבר הולך ממילא? נוסיף על השאלה עוד שהרי אברהם עוזב את אור כשדים שהייתה מקום שבתו של נמרוד הציד שהיה מנצל את חולשות האחר וכל רצונו היה להסתיר כל אפשרות פגישה עם רבש"ע בעולם הזה – על ידי שבונה עוצמה כלכלית שלא תראה שיש מי שמנהל את העולם – זו הסיבה שאברהם הולך לארץ כנען. ובא הקב"ה ואומר לו אל תלך לשם אלא לך אל הארץ אשר אראך, ומסתבר בסוף שזה כן ארץ כנען, וגם כשהוא מגיע אומר לו הקב"ה הגעת לארץ כנען. אז למה קב"ה לא גילה לו מיד? שאלה זו מביאה אותנו ליסוד חשוב בעבודת ה' וכפי שלומד בעל השפת אמת מדברי רש"י על הפרשה (האדמו"ר מגור, ר' יהודה אריה ליב ב"ר אברהם מרדכי אלתר זצ"ל).
עניינה של ארץ ישראל
תשובת רש"י לשאלה זו: כדי ליתן לאברהם שכר על כל פסיעה ופסיעה. השפת אמת אומר על דבריו בפשטות – שזה עניין ארץ ישראל – לבטל את רצונו לרצון ה' יתברך. צריך להשליך הכל בשביל לראות ולרצות לעשות את רצונו יתברך. אברהם אבינו בוחר ללכת לארץ כנען ויש לו מגוון סיבות, אבל הקב"ה רוצה שאברהם יגיע לארץ ישראל בגלל שזה רצון ה', ורק בגלל זה ולא מפני אותם סיבות.
לקיחת המוחין
לכן הקב"ה אומר לאברהם ללכת לכאורה למקום אחר, ויש כאן מעין לקיחת המוחין לאברהם, כי זה גורם לאברהם לשאול שאלות – במשך כל הדרך – 'למה הקב"ה עושה לי את זה?' 'אני לא מבין?' ואז את כל ההליכה לארץ ישראל הוא יעשה בגלל הרצון האלוקי. זה מה שכתוב: "לך לך מארצך" – לך לך מהארציות והרצונות שלך. ולמרות שבסוף הסתבר שהרצון שלו תואם את הרצון האלוקי, עדיין היה צריך שהקב"ה יסתיר ממנו את הידע הזה, ובסוף יתגלה שרצונו של אברהם כמו רצונו של הבורא יתברך. אברהם אבינו עובד את הקב"ה ולא את עצמו.
כלל ידוע
הכלל הידוע בחסידות, שהאדם צריך לבטל את השכל שלו בכדי לשמוע את האמונה. וזה פוגש אותנו בכל מקום, לדוגמא במצוות כיבוד הורים: כל אדם נורמאלי רוצה לכבד את ההורים שלו, אבל זה צריך להיות גם בגלל שהתורה ציוותה – לכן אדם צריך לחפש איזה מעשה שמצד עצמו הוא לא היה עושה כלפי ההורים שלו, והוא עושה אותו רק מצד הציווי האלוקי.
שאלת הרמב"ן
באותו עניין שואל הרמב"ן מדוע אצל נח התורה טורחת לספר שהיה איש צדיק ותמים בדורותיו, ואילו אצל אברהם אבינו לא מסבירים לנו מי היה אברהם וההיכרות עימו מופיעה לראשונה בציווי – "ויאמר ה' אל אברהם לך לך" – ואת כל הסיפורים על צדיקותו של אברהם כגון הכניסה לאש באור כשדים ועוד לא מספרת לנו התורה ואנו לומדים זאת בדרך אגב מהמדרשים?
תשובת הזוהר
התשובה – עונה הזוהר הקדוש (ומביאו השפת אמת הנ"ל) – שזה בעצמו השבח, וזה החיבה: הקב"ה קורא ומדבר עם כל אדם ועם כל אחד ואחד מאיתנו, לצאת מהרצון שלנו הפשוט ולהתחיל להתקדם בכדי לעשות את רצונו יתברך. אבל בני אדם עסוקים בלסתום את האוזניים, והעיקר לא לשמוע את הקול האלוקי. כך מסבירים את בניית העיר של קין – אחרי רצח הבל ומה שנגזר עליו – כיוון שהקול האלוקי רודף אחריו: "מה עשית קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה?!" לכן הוא בונה עיר, שבעיר יש המון רעש שמסתיר את הקול הזה. דרך אגב, זו הסיבה שבראש השנה תוקעים בשופר שהקול שלו פשוט וטבעי, להביא את הטבע הפשוט אל תוך העיר הרועשת וגועשת, מתוך ניסיון לשמוע את דבר ה'.
היחיד ששומע
אברהם אבינו היחיד ששומע את הקול האלוקי שדפק בליבו וזה השבח, שהקול הזה דופק אצל כל אחד מאיתנו שקורא לנו להתקדם ואנחנו לא שומעים, כל האנושות עסוקה בלייצר רעש בכדי שלא נשמע את הקול האלוקי. וזה החילוק בין סוף פרשת נח – שם אברהם הולך מכוח ההרגשה שלו – לבין תחילת פרשת לך לך, שם אברהם הולך מכוח הציווי האלוקי. ולכן מסדרי המסורה הפרידו ביניהם, להראות הבדל חשוב זה.
אברהם אוהבי
לכן הנביא ישעיהו בהפטרה שלנו (ישעיהו מא,ח) מכנה את אברהם בשם: "אברהם אוהבי" לפי שהוא עושה למען שמו באהבה מבלי לערב דברים אחרים. זו למעשה, התכלית המצופה מכל אחד מאיתנו, הקב"ה מנסה לדבר עמנו תמיד ובכל מיני דרכים, רק צריכים להיות קשובים אליו, ולפי פניות הלב של האדם יוכל לשמוע את הצו האלוקי, יה"ר שנזכה להיות ראויים לשומעו וממילא ללכת על פיו וכפי שהיה אבינו הראשון, שבת שלום ומבורך.