"קדש לי כל בכור"
'בראש השנה (א' תשרי) בטלה עבודה מאבותינו במצרים'. חז"ל ממשיכים ואומרים – מה שהיום ידוע לכולנו – ש'בניסן נגאלו'. אם כן, יוצא שחצי שנה קודם לשחרור אבותינו, הם היו חופשיים. נראה שדבר זה הביא צרות לעמנו שמתוך הרגשת החופש התקרבו לאומה המצרית והפכו להיות כמותם ועשו כמעשיהם ממש. הדברים מפורשים במדרש ובנביא יחזקאל (כ-כג) המתאר עוונות אבותינו שעשו במצרים ואין כאן המקום לפרטם. כתוב במדרש (מכילתא בא כח): "רבי מתיא בן חרש אומר הגיעה שבועה שנשבע הקב"ה שיגאל את בניו ולא היו בידם מצוות כדי שיגאלו. נתן להם הקב"ה שתי מצוות דם פסח ודם מילה כדי שיגאלו, שנא' בדמיך חיי בדמייך חיי". עם ישראל היו במ"ט שערי טומאה והיה צריך לתת להם מצוות הברית והפסח כדי שיהיו להם זכויות ובעבור זה תהיה להם הזכות להיגאל. הקדמה זו, חשובה להבין דבר תמוה בסוף פרשתנו, כפי שאומר האלשיך הקדוש.
מדוע שינה משה דברי ה' אל העם?
בסוף הפרשה, הקב"ה שולח את משה לומר לעם ישראל מצוות פדיון פטר רחם: "קדש לי כל בכור פטר כל רחם בבני ישראל באדם ובבהמה לי הוא", אבל כשמשה הולך לעם ישראל הוא אומר להם שמונה פסוקים העוסקים בעניינים אחרים ורק אח"כ אומר להם את מצוות הבורא, בנוסף הוא משנה את סגנון אמירת הדברים שנאמרו לו ומוסיף עליהם. ננסה להבין מדוע עשה כן.
ממתי הוקדשו הבכורות?
הקב"ה מבקש ממשה לקדש הבכורות ולא בגלל שהוא זקוק להקדשתנו שהרי "באדם ובבהמה לי הוא" – כבר במכת בכורות הקב"ה הקדיש את כל הבכורות לעצמו. מכת בכורות ענינה היה להכניע מזל טלה, הוא הבכור שבמזלות המושל בחודש ניסן שהוא ראש חודשים וממילא הבכורות ממצרים שהיו עובדים לו ושמו בו בטחונם, לקו עימו. לפי זה גם הבכורות מעמ"י שעבדו לו, היו צריכים ללקות כפי שלקו המצריים, אמנם הקב"ה לקח את הבכורות מישראל להיות לחלקו קודש לה' וניצולו. אם כן כבר היו הבכורות קודש לה'.
משה חשש מתגובת העם
משה רצה לומר את דבר ה' מיד לעם ישראל, שהבכורות קודש לה', אבל חשש שעם ישראל יאמר לו, 'למה יהיו הבכורות קודש, הרי הקב"ה הבטיח כבר לאבותינו שיוציאנו ממצרים ואם כן זו חובתו שהתחייב לאבות?'. לשיטתם, השבועה לאבות היא הסיבה לשמירת הבכורות, ולא היה צריך שהקב"ה יקדישם לו להצילם וממילא כעת אין צורך להקדישם לו.
הפסוקים שהוסיף משה
על כן משה רבנו משנה מדברי השי"ת ולפני שמדבר על מצוות הקדשת הבכור, הקדים הקדמה ואמר "זכור את היום הזה וכו" כוונתו לומר להם, אל תחשבו שמבחינת מצבכם הייתם ראויים לצאת ממצרים ללא כל קושי. הקב"ה היה צריך להשבית מערכות הטבע, "בחוזק יד הוציא ה' אתכם מזה" והכוונה שגם מצד מעשיכם הייתם ירודים, ועוד שמצרים היא בית עבדים ועד אותו אירוע של יציאת עם ישראל ממצרים לא היה כדבר הזה שעבד יצא לחופשי משם ובוודאי לא אומה שלימה. משה ממשיך "זכור את היום הזה" תראו כמה גדול חסד ה' עליכם, שהיום טו' בניסן, שהוא שיא החודש (בזמן הקדום אמצע החודש היה עיקר החודש שאז הירח במילואו) וממילא המזל שלהם בשיא תפארתו, ואתם לא ראויים להנצל מפניהם שגם אתם עובדי ע"ז. למרות כל זאת הוציאכם ממצרים.
נס יותר גדול
לכן משה מזכיר את שבעת העמים "והיה כי יביאך אל ארץ הכנעני החתי וכו" – משה אומר להם כשתגיעו לארץ המובטחת תזכירו את נס יציאת מצרים שהוא נס גדול יותר. כוונת דבריו, למרות שיציאת מצרים והכניסה לארץ – שניהם הבטחות שהובטחו לאבותינו, בכל זאת בכניסה לארץ משה רואה (ברוה"ק) שהם יהיו צדיקים ושבועת ה' מתחייבת רק בהיותם ראויים, לעומת יציאת מצרים שאז היו בשיא שפלותם והיה צריך ניסים גדולים שהרי לא על זה הייתה השבועה לאבותיהם.
משה רומז לעם ישראל בכדי לא לביישם
משה בחכמתו העצומה, לא רצה לביישם ולכן רק רמז חילוק זה. כשהזכיר יציאתם ממצרים דיבר בלשון רבים "אשר יצאתם ממצרים", "הוציא ה' אתכם", "היום אתם יוצאים". וכשמזכיר ביאתם לארץ אומר לשון יחיד "והיה כי יביאך". כידוע, כשישראל צדיקים נקראים בלשון יחיד 'כי מתאחדים כולם בשורשם העליון כאיש אחד'. מה שאין כן כשעושים עבירות, טומאת מעשיהם מפרידה ביניהם. כשהקב"ה מביאכם לארץ, כאן הדיבור לשון יחיד, לפי שעמ"י צדיק. לכן כאן מוזכרת השבועה "אשר נשבע לאבותיך" כשאתם צדיקים אין שום בעיות ולא צריך להפעיל שום כוח, שהכל אפשרי להשי"ת והכל נעשה מאליו. זו הסיבה שמשה מזכיר "ועבדת את העבודה הזאת" (קורבן פסח), כאן בכניסה לארץ. לפי שצריך לזכור יציאת מצרים גם אחרי הניסים של הכניסה לארץ כי היא הייתה קשה יותר מבחינת זכויותינו, שהיינו ערומים ממצוות. בזה יציאת מצרים הייתה גדולה מכיבוש הארץ.
מדוע עושים זכר לנס רק פעם בשנה?
מדוע את חוקת הפסח לא נעשה כל השנה, מדוע ציוונו על שמירתו שבוע אחד בלבד, הרי משה אומר כאן "למען תהיה תורת ה' בפיך" וקיום התורה הוא תמיד? התשובה נמצאת בדברי משה כאן "ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה", אם עושים משהו מיוחד פעם בשנה, הדבר בולט וניכר יותר מאשר דבר המורגל ונעשה כטבע. יהי רצון שנזכה לגאולה ויתקיימו בנו דברי הנביא מיכה (ז, טו): "כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת", אכי"ר.