הרב איתמר לוי – רב קהילת האר"י קרית שמונה
בס"ד
מלחמת עולם – המסר לדורות
בפרשתנו, נקרא על המלחמה הגדולה שהייתה בימי אברהם. כשמדקדקים בפרטים ובשותפים למלחמה זו, מבינים שהייתה כאן מלחמה ענקית, בסדר גודל של 'מלחמת עולם' במושגים של ימינו. התורה לא חוסכת בפרטים, ומתארת את שלבי המלחמה בזה אחר זה, ולכאורה לא מובן מה רוצה הכתוב לומר לנו במלחמה זו? ואני מחדד את השאלה על פי העקרון המפורסם בחז"ל – שלא כל נבואה נכתבה בתנ"ך, רק כזו שיש לה צורך לדורות הבאים. אם כן מה המסר כאן? אביא כאן בפניכם את דבריו הנפלאים של הרב אורי שרקי שליט"א.
חלוקת הארץ
אברהם אבינו רוצה להפרד מלוט: "הלא כל הארץ לפניך הפרד נא מעלי!". ולכן מציע לחלק את הארץ ביניהם: "אם השמאל ואימנה ואם הימין ואשמאילה" – יש באפשרותך לקחת את הצפון (שמאל) או את הדרום (ימין). מעניין לראות שלוט בוחר משהו אחר, את המזרח: "ויבחר לו לוט את כל כיכר הירדן ויסע לוט מקדם (מזרח)". למעשה, אברהם אבינו נתן שטח משטחי הארץ (שעתידה להיות מובטחת לנו), ללוט במתנה.
תגובת ה'
אם נשים לב, יש כאן שתיקה רועמת של הקב"ה. אמנם לא להרבה זמן. שני פסוקים אח"כ מגיעה תגובת ה': "שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם, צפונה ונגבה (דרום) וקדמה (מזרח) וימה (מערב)" – אברהם עומד כעת בהר בעל חצור, ההר הגבוה בהרי שומרון (פסגתו 1,016 מטר מעל פני הים, היום שטח צבאי סגור, צפונית ליישוב עופרה). מהר זה ניתן לראות את כל הארץ, ואומר לו שיסתכל לכל ארבעת הכיוונים: "כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם" – במילים אחרות, דע לך שגם הצד המזרחי שנתת ללוט, הוא שלך, ועליך לדאוג שהוא יהיה שלך בחזרה.
המלכים הנלחמים
מיד אח"כ הכתוב עובר לתאר את המלחמה הגדולה בין ארבעת המלכים לחמישה, ונשים לב לפרטים. ארבעת המלכים: מלך שנער (בבל), מלך אלסר, מלך עילם ומלך גויים, הם למעשה האמפריה הבבלית בתקופה ההיא. והם שולטים בתקופה ההיא עד איזור עבר הירדן המזרחי, מרחק של 1500 ק"מ (בקו אוירי) מהם. באותם ימים, חמשת המלכים: מלך סדום, מלך עמורה, מלך אדמה, מלך צבויים ומלך בלע, החליטו למרוד באדוניהם הבבלים. מקום מושבם של חמשת המלכים היה באיזור ים המלח, מצד עבר הירדן המזרחי (הצד הירדני של ימינו). וכפי שאמרנו המרחק רב, וכך המשיכו למרוד במשך 13 שנה, ורק בתחילת שנת ה-14 החליטו מלכי בבל לצאת למלחמה מנע, למגר המורדים.
מהי שיטת הפעולה?
אין אפשרות לשנע את הצבא הבבלי בקו ישר מאיזור בבל לאיזור סדום, שהרי לשם כך צריך לעבור דרך המדבר, שאין בו אוכל ומים, והצבא הרי 'צועד על קיבתו'. לכן הם מקיפים את המדבר ומגיעים מלמעלה, מאיזור סוריה (דבר שמאריך את הדרך בעוד 500 ק"מ). מעניין לראות את שיטת החיסולים שלהם בדרך – הם מכים את רפאים, שזה דרום סוריה על גבול ירדן. יורדים עוד דרומה, מכים את הזוזים, ואח"כ את האימים, שזה מואב. למעשה, כאן יכלו לתקוף את סדום, שהיא מערבית למואב. במקום לעשות זאת, הם ממשיכים דרומה לכיוון הר שעיר, עד שמגיעים לאיל פארן, היא אילת. ומשם עולים צפונית מערבית לכיוון קדש, וחותמים בחצצון תמר, היא עין גדי (המקבילה לסדום ובנותיה מהצד הישראלי). בכל זה לא מובן מדוע המלכים הבבלים לא התקיפו את סדום כשעברו לידם? הרי מלכי בבל הגיעו לכאן בשביל להלחם בסדום ובנותיה המורדים, ולא להלחם בכל הסובבים אותם?
דיכוי תומכי המרד
מה שקרה, חמשת המלכים מלכי סדום ובנותיה, במשך כל השנים של המרד, ארגנו את כל עבר הירדן המזרחי למלחמה מול מלכי בבל. לכן מלכי בבל מחסלים קודם את כל בעלי בריתם של מלכי סדום. זו הסיבה שעדיין לא התקיפו את סדום, כדי למזער את כוחם. רק אחרי שכסחו את כל עבר הירדן המזרחי, לא נותר ברירה למלכי סדום והם יוצאים למלחמה מול האימפריה הבבלית, וכמובן הם מפסידים בגדול.
שליטה בעבר הירדן
האמפריה הבבלית, אחרי נצחונם, לוקחים את הרכוש והשבויים ומתחילים בחזרה לכיוון ביתם. באותה דרך בא באו. אברהם שומע שלוט בין השבויים ולכן יוצא למלחמה מול האמפריה הענקית הזאת, מנצח אותם ואף רודף אחריהם עד דמשק. אחרי המלחמה הזאת מתברר שלמעשה אברהם אבינו קיבל לידיו את השליטה על כל שטח עבר הירדן המזרחי. שהרי מלכי בבל 'ניקו' את כל השטח, ולמעשה כל השטח שייך להם, וכעת אברהם אבינו נצח אותם, וממילא כעת הכל שייך לו. אפשר לסכם ולומר כך, אברהם ניסה לעשות הסכם שלום חפוז עם לוט, וויתר על החלק המזרחי, ובעקבות כך נכנס למלחמת עולם עם כל האמפריה הבבלית וקיבל בחזרה את מה שוויתר.
גודל החזון
בעקבות כך, בהמשך הפרשה, אחרי סיפור ברית בין הבתרים, הקב"ה כורת ברית עם אברהם ומדהים לראות את גודל השטח המובטח לו: "לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת" אלו הקצוות הדרומיים והצפוניים. וביניהם יושבים עשרת עמי כנען. הכתוב מונה את כולם, גם את השלושה שיושבים בעבר הירדן המזרחי: הקיני, הקניזי, הקדמוני, החיתי, הפריזי, רפאים, האמורי, הכנעני, הגרגשי, היבוסי. על כולם יש הבטחה לאבינו הראשון, ואין לנו לוותר על שום אחד מהם. יה"ר שנזכה לראות חזרת אחיזתנו לשם במהרה בימינו, אכי"ר.