הרב איתמר לוי – רב קהילת האר"י קרית שמונה
בס"ד ח' תשרי תשע"ו
שמחה של שלימות והשתלמות
חג הסוכות, הוא חג עם דגש על השמחה, ונתעכב על שמחת בית השואבה והחיבור לחג הסוכות על פי דבריו המופלאים של הרב שרקי שליט"א. בשמחת בית השואבה היו תוקעים בשופרות, ואומר רש"י, מפני השמחה. צריך להבין איזה סוג שמחה הייתה שם – הגמ' מתארת איך היו מנסכים את המים וכל השמחה הגדולה שהייתה שם, ולכאורה לא ברור מי אמר שצריך להיות שמחה בזה ששואבים מים?
טעם העץ כטעם הפרי
חז"ל אומרים שהשמחה לפי שנאמר בפסוק: "ושאבתם מים בששון", כלומר כששואבים מים יש שמחה גדולה. השמחה על השאיבה, ולא על עצם השתייה או על הניסוך. מעניין שעושים שמחה מסביב לדברים טפלים. ידוע שבעולם שלנו יש תמיד איזה מתח בין האמצעי למטרה – מה שנקרא טעם העץ (האמצעי) וטעם הפרי (המטרה). אנחנו יודעים שבעולם אידיאלי טעם העץ כטעם הפרי ולפעמים אפשר לטעום את זה. בסוכות אפשר לטעום, שגם דברים שהם רק פונקציונליים, הם באמת המטרה. השאיבה היא בעצמה סיבת השמחה.
הוצאת הכף והמחתה
יש משהו דומה בסוף יום הכיפורים, לקראת סוכות. הכהן הגדול נכנס ביום הכיפורים לתוך קודש הקודשים ארבע פעמים: פעם אחת להקטיר קטורת, פעם שניה בשביל דם הפר (שמצליף את הדם), השלישית בשביל דם השעיר, והרביעית בשביל להוציא את הכף והמחתה שהניח שם בשחרית. בשביל זה הוא צריך לקדש ידיו ורגליו, לפשוט בגדי זהב, לטבול, ללבוש בגדי לבן, לקדש ידיו ורגליו, להכנס לקודש הקודשים להוציא את הכף והמחתה. התורה בעצם מצריכה כניסה נוספת, במקום לעשות משהו הרבה יותר פשוט – לקשור חוט בקצה המחתה והכף ולמושכם בגמר השימוש?!
מדרגת אדם הראשון
חז"ל למדו זאת מהפסוק: "ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים", ואת הבגדים שפשט, מניח בקודש. הפסוק הזה בפשטו מאוד לא מובן, משמעות הכתוב שהכהן צריך להיות ערום בתוך הקודש! ברור שאין כך להלכה, שהרי חז"ל הסבירו שפושט בגדיו לפני כן. הפסוק נכתב כך לרמוז לאדם הראשון, שגם הוא הסתובב בלי בגדים. הכהן הגדול בתוך קודש הקודשים מגיע למדרגת אדם הראשון ועליו לתקן חטא זה. כיצד?
עניין טכני
הכהן הגדול נכנס לתוך קודש הקודשים כדי ליטול כף ומחתה. ואפשר לומר שזה הדבר הבוחן גדלות האדם, שהרי תמיד בסוף כל אירוע, נשאר בלאגן בכל מקום, וצריך מתנדבים לסדר, והגיבור האמיתי נשאר לנקות. זה בעצם העניין בהוצאת הכף והמחתה, זה משהו אמצעי, טכני בלבד, ובכל זאת נכנסים לקודש הקודשים בשביל זה. זה טעם העץ כטעם הפרי שהיה קודם חטא אדם הראשון, ועוד לפני חטא הארץ – שאז הטעם של גזע העץ היה כטעם הפרי היוצא מן העץ.
ששון ושמחה
כך בעניין השמחה. יש שני סוגי שמחה: שמחה של האמצעי, ושמחה של המטרה. כשאני בדרך להשיג את מטרתי, הולך לממש דבר שאני חולם עליו הרבה זמן – התנועה הנפשית הזאת נקראת ששון: "ושאבתם מים בששון". וכאשר אני ממש מממש את התוכנית שלי זה נקרא שמחה.
המינות הנוצרית
כך נסביר את הויכוח שהביאו חז"ל (סוכה מח:) בין שני מינים, האחד שמו 'ששון', והמין השני שמו 'שמחה', וכל אחד מהם הביא פסוקים להוכיח שהוא גדול יותר מחבירו. מינים הם אנשים שלקחו חלק מן היהדות והפכו חלק זה לעיקר: למשל המינות הנוצרית, לקחה את ערך האהבה ובודדה אותו מן הצדק. כמו שהגמ' אומרת על יש"ו הנוצרי שהוא לקח לבנה וזקף אותה והשתחווה לה. הלבנה היא חלק מהבניין, הוא לקח חלק מן הבניין והשתחווה לחלק הזה שהוא זקף, זה מידת האהבה (הרב קוק זצ"ל). ואז יוצא שהנוצרי לא יודע מה זה עולם של צדק, אצלו העולם כולו עולם של רגשות. אצל הנוצרי חוויה דתית (דבקות אלקית), זה כאשר האדם מגיע לדמעות. לעומתם, ביהדות יש דרך של דבקות אלקית גם על ידי שסתם אוכל מאכל טעים.
שלימות והשתלמות
הגמ' מביאה את הויכוח בין המינים הללו, ללמד אותנו שאי אפשר להפריד בין ששון לשמחה. ששון לבד, או שמחה לבד זו מינות, ולכן צריך את שני המינים. יש מי שאומר ששלימות זה להיות שלם, ויש מי שאומר שהשלימות זה ההשתלמות, שאם הוא גמר להשתלם הוא גמר. הקב"ה שלם (שמו שלום) אמנם ברא את העולם כדי להוסיף להיות גם משתלם. כך נבין את המדרש (ילקוט שמעוני תהילים): 'לפני בריאת העולם הקב"ה בנה לו סוכה בהר הבית, והיה נכנס בה, ומתפלל ואומר 'יהי רצון מלפני שיבנו לי בני בית במקום הזה' ואז הקב"ה ברא את העולם. לפי זה בריאת העולם היא פרי של השתוקקות. השפה של המדרש מלמדת אותנו שיש השתוקקות קיומית והיא מה שנקרא 'ששון'. זו ההשתלמות. צריך את שניהם יחד: שלימות והשתלמות. ואם יש רק אחד מהם, זו מינות. זו הסיבה שהגמ' הביאה את הדיון הזה של שני מינים.
זהו חג סוכות
זהו העולם של סוכות, יש ערך לשלימות, שזה ארבעת המינים שבתוכם יש את האתרוג שטעם עצו כטעם פריו (שלימות), יחד עם זה שמחת בית השואבה שמצרפת את השמחה בשאיבה (השתלמות). חג הסוכות הוא מסקנת כל החגים, ולכן הוא אחרון ברשימת החגים המובאים בפרשת אמור (פרשת החגים). בחג זה מקריבים 14 כבשים בכל יום, ולא 7 כשאר החגים – שבעה שלו עצמו, ושבעה במה שהוא כולל את האחרים. וכן ההפטרה מתארת את התיקון השלם והמיוחל לו אנו מצפים במהרה בימינו אמן. חג שמח.