הרב איתמר לוי – רב קהילת האר"י קרית שמונה
בס"ד כג' אלול תשע"ד
קול של קריאת כיוון
בע"ה ביום השני של ראש השנה נקרא בהפטרה את פרק לא' בספר ירמיהו. הנביא ירמיהו, הוא למעשה נביא החורבן, אבל בפרק זה הנביא מדבר נחמות ומספיק רק לקרוא את הפרק כדי שנגיע לנחמה. ולא בחינם נבחר פרק זה ליום ראש השנה. את הדברים שאביא בפניכם שמעתי מהרב חנן פורת ז"ל. בסוף הדברים, אחתום בברכה על סיומה של שנה להוצאת עלוננו היקר.
הבן יקיר לי אפרים?
בהמשך הפרק מופיע הפסוק המוכר כל כך, וצריך לדעת שפירושו הפוך מההבנה העולה בקריאה הראשונית: "הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם, אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד, עַל כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ נְאֻם ה' " הפסוק נכתב בתמיה – האם הבן יקיר לי אפרים?! כביכול אומר הקב"ה שהבן הזה לא יקיר לי בכלל ולא ילד שעשועים, אחרי כל מה שעשה לי. אבל, הקב"ה ממשיך ואומר – 'מה אני יכול לעשות הוא הבן שלי וכל אימת שאני נזכר בו מעי נחתכות'. הפסוק הזה יותר מכל דבר אחר מבטא את אהבת ה' אלינו. אנחנו צריכים ללכת בדרכיו של מקום ולדעת שאהבת ה' היא אהבה שאינה תלויה בדבר. צריך גם ללמוד מאהבת ה' זו אלינו, איך לאהוב את אחינו: צריך לדעת, שאחינו הם תמיד אחינו, ואנחנו אוהבים אותם, גם אם הם לא נוהגים כראוי. צא ולמד מדרכו של הקב"ה "כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד, עַל כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ". זוהי אהבת חינם, אהבה שאינה תלויה בדבר, שאותה אנו לומדים מהפסוקים האלה.
"קָהָל גָּדוֹל יָשׁוּבוּ הֵנָּה"
מפסוק א' עד יג' בפרק הנ"ל ישנו תיאור של קיבוץ גלויות: "הִנְנִי מֵבִיא אוֹתָם מֵאֶרֶץ צָפוֹן, וְקִבַּצְתִּים מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ בָּם עִוֵּר וּפִסֵּחַ הָרָה וְיֹלֶדֶת יַחְדָּו, קָהָל גָּדוֹל יָשׁוּבוּ הֵנָּה" – ירמיהו מדבר על כל הגלויות שיבואו, ומדבר שיהיו קהל גדול, יותר ממה שהיה בגלות בבל. כפי שראינו בפרשה הקודמת (נצבים – וילך פרק ל, ג): "וְשָׁב ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ. וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ שָׁמָּה" ושם מסביר הרמב"ן שמשה דיבר על כל הגלויות שיבואו (זו הסיבה שפסוק זה נכנס בתפילה לשלום המדינה).
נבואה שמתגשמת
בימינו, הפסוקים האלה מקבלים תוקף של ממש. למרות כל המשברים והחולשות, אנחנו יכולים לומר שמאת ה' הייתה זאת ואכן "קָהָל גָּדוֹל יָשׁוּבוּ הֵנָּה". והנתונים מדברים בעד עצמם: בשנת תרס"ז (1907), לפני מלחמת העולם הראשונה היו כאן רבבות בודדות. בהצהרת בלפור שנת תרע"ז (1917) אחרי מלחמת העולם הראשונה מונים כאן חמישים אלף יהודים. בשנת תש"ח (1948) במלחמת השחרור מונים כאן שישים רבוא (שש מאות אלף) יהודים, שזה יותר מפי עשר. בימינו אנו, ישנם יותר משישה מליון יהודים כאן בארץ, זאת אומרת יותר מפי מאה. זהו נס ופלא, שאין לו אח ורע בכל תולדות העולם! זו הסיבה שחז"ל אומרים 'גדול יום קיבוץ גלויות כיום שנבראו בו שמיים וארץ'. נכון, לא הכל חלק, יש גם עיוור ופיסח כפי שהנביא מתאר, והכוונה שיש משברים, אבל המהלך מתקדם לקראת הגאולה. ומי שלא רואה זאת הוא כפוי טובה כלפי הקב"ה שמקבץ נדחי ישראל.
"בְּכִי תַמְרוּרִים"
מעניין לראות שהנביא מתאר בגאולה זו בכי, כפי שאומר ירמיהו (לא, ח): "בִּבְכִי יָבֹאוּ". אבל זהו בכי שמקבל הסבר בהמשך הדברים (פסוק יד): "כֹּה אָמַר ה' קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ. מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ". רחל מבכה בכי תמרורים שפירושו, בכי שמתמר ועולה למרחקים, והוא נשמע בְרמה, הכוונה למרחקים. הבכי של רחל, הוא בכי הנועד לקבל תשומת לב, כמו הבכי של ילד הרוצה יחס וכשמקבלו, מיד מחליף פנים של בכי לשמחה. לבכי של רחל יש תפקיד – בכי שמתמר ופניו כלפי מעלה ונשואות לעתיד ושולח קריאת כיוון הן כלפי הבנים הנקראים לשוב לביתם, והן כלפי הקב"ה הנדרש להשיב בנים לגבולם. הבכי הזה של רחל לא נח עד שישובו לביתם. הבנים לא יכולים לאטום אוזניים, וגם רבש"ע אומר די! "מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה. כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב" הפעולה של הבכי שהיא למעשה קריאת כיוון, עשתה את שלה ורבש"ע שמע בכייה.
צריך לשמוע את הקול
בעומקם של דברים, זהו למעשה קול השופר שהנביא ישעיהו מדבר עליו ואנו מזכירים בתפילה "תקע בשופר גדול לחרותנו", זהו אותו קול פנימי המעורר אותנו לכל התהליך הגדול זה. צריך לשמוע את הקול הפנימי הזה, קריאת הכיוון של רחל, של ירמיהו וישעיהו שאומר "ושבו בנים לגבולם".
לברך על הטובה
טרם צאתי מן הקודש ברצוני לברך על הטובה שעשה ועושה עמנו השי"ת בכל עת ועת ואומר בפה מלא: 'ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה!' תודה להשי"ת שזיכה אותנו וסייע בידינו לברך על המוגמר.
דעו לכם שיש סייעתא דשמיא עצומה בכל הקשור לעלון היקר שלנו וזה מורגש בחוש ממש, התגובות שלכם ציבור יקר עוזרות לנו מאוד, אנו שמחים ומצפים מאוד לשמוע הערות והארות שלכם תמיד וכן לשמוע רעיונות והצעות מחכימות.
בהזדמנות זו להודות לכל העוסקים במלאכה ותורמים מהונם, זמנם ומרצם לצורך הצלחת הפצתו: למרא דאתרא האאמו"ר שליט"א, ולכל הכותבים היקרים שטורחים ומשקיעים דברים עמוקים ובשפה ברורה ונעימה. לגרפיקאית הכל כך מסורה ומוצלחת שמייפה הדברים ונותנת חשק לקרוא הדברים. לבעלי דפוס דיין הנפלאים שזכויות רבות להם בקיום העלון (משה, ציון, ישראל – גבאי ורחלי לוי). למוסדות מערת עדולם ובית כנסת 'אוהל משה' המחזיקים עלון זה כלכלית ובכל מה שצריך להצלחתו. ואתם ציבור הקוראים היקרים לנו מאוד, תודה רבה על כל התמיכה הן במילים, הן בהפצתו, הן במימונו. יהי רצון שחפץ ה' בידכם יצלח ותכתבו בספרם של צדיקים גמורים לאלתר לחיים. שנה טובה ומבורכת. אמן, כן יהי רצון.