שבעה פסחים – פסח תש"פ

בס"ד י"א אייר תש"פ

חידוש הברית

הימים ימי הילולות הצדיקים המפורסמים זי"ע: ר' מאיר, ר' יהודה בר עלאי ורשב"י. ימים אלו משמעותיים עבורנו ומהם אנו שואבים בטחון וחוסן לאומי. הרי החכמים שהזכרנו הם תלמידי ר' עקיבא שנותרו אחרי המגיפה הנוראה, אחרי החושך הגדול שהיה בעולם בעקבות מותם של עשרות אלפי תלמידיו. מהתלמידים הבודדים הללו יצאה תורה לכל עם ישראל! על תורתם חתם ר' יהודה הנשיא את ש"ס המשנה, ומאות שנים אח"כ על גביה נכתבה הגמרא. בקיצור, כל תורה שבעל פה נשמרה ואף התברכה בזכות אותם תלמידים מועטים. ר' עקיבא – יחד עם תלמידיו – היה תומך נלהב של בר כוכבא שמרד ברומאים, ולמרות שבסופו של דבר המרד כשל ודוכאנו על ידם, עם כל זאת גדלנו על גבורתם, וכפי שאנו מוצאים בדבריו חוצבי הלהבות של רשב"י שדיבר בגנות מלכות רומא הרשעה. פעולות ומעשים אלו הם שנתנו לנו כוח ו"תקווה בת שנות אלפיים" עד לימים אלו, בהם אנו זוכים לראות בכינונה של מלכות ישראל שנית ב"ה. כל זה מצטרף לזמן בו אנו עומדים, התאריך הנפלא, י"ד באייר. המכונה בתורה בשם "פסח שני" – בו ניתנה האפשרות לעשות פסח למי שפספס פסח ראשון – וכל עניינו של חג הפסח הוא חידוש הברית עם ה' בימים שאחרי חושך גדול. ונוכיח זאת על פי 'מכנה משותף' העולה מלימוד התנ"ך עם שימת לב לכל המקומות בהם מוזכר חג הפסח בו – והם לא פעמים רבות, כפי שנפרט.

שבעה פסחים

בכל התנ"ך מתוארים שבעה פסחים בלבד: הראשון, שעשו אבותינו במצרים. השני, שעשו בשנה השניה לצאתם, בהיותם במדבר. בעקבותיו עשו את הפסח השני – והוא למעשה הפסח השלישי. הרביעי, פסח של הכניסה לארץ, בגלגל. החמישי, פסח שעשה חזקיהו. השישי, פסח שעשה יאשיהו. השביעי, פסח שעשו בימי עזרא ונחמיה. השאלה, האם אלו כל הפסחים שקיימו אבותינו בזמן התנ"ך?

חג הברית

כמובן שלא. כידוע, קורבן הפסח הוא חג הברית, וכפי שראינו שאותם שרצו לצאת ממצרים ולהיות שייכים לאומה הישראלית היה עליהם לשחוט קורבן פסח ולהצהיר שהם שייכים לעם הזה, וכך זכו לצאת. אחרת, מי שלא הצהיר, כלה במכת החושך. התנ"ך מונה את כל המקומות שהיה בהם ערעור על אותה הברית והיה צריך לקיים אותה שוב מחדש. נעבור במהירות על כל שבעת המקומות ונראה עקרון נפלא זה. כאשר הפסח הראשון, של יציאת מצרים, מובן שבא על העניין הנ"ל ואין צורך להכביר במילים.

היסטוריה תנכי"ת

השני היה אחרי חטא העגל וכל העיכובים שבדרך, אחרי כל זה צריך ברית מחודשת. בעקבותיו נצרכו האנשים הטמאים לעשות פסח שני – שכמובן בא על אותו עניין. הרביעי נעשה בכניסה לארץ, אחרי ארבעים שנה ללכתם במדבר, כאן היה צריך לכרות ברית עם כל הדור החדש שלא היו בבריתות הקודמות, טרם הכניסה לארץ. החמישי אחרי אחז מלך יהודה הרשע, שבימיו סגר את עבודת המקדש, למשך 17 שנה! מה שאפשר את גלות עשרת השבטים מיד אח"כ. לכן אחריו, חזקיהו שהיה מלך צדיק מטהר את המקדש ומחזיר העבודה בו, ועושה פסח גדול כאות על חידוש הברית.

פסח יאשיהו

את הפסח השישי מתאר התנ"ך בפסוק מופלא: "ולא נעשה פסח כמוהו בישראל מימי שמואל הנביא וכל מלכי ישראל לא עשו כפסח אשר עשה יאשיהו" (מפה אנו למדים שהיה פסח גם בימי שמואל, אבל הוא לא מתואר בתנ"ך אלא כאן כבדרך אגב). בודאי שעשו עוד פסחים אחרים כפי שאמרנו, אבל הפסח שעשה יאשיהו היה אחד הפסחים המדהימים, שהרי הוא קיבל ממלכה מושחתת מקודמיו, אביו וסבו. מנשה הסבא שמלך 55 שנים ועל מעשיו כתוב שנחתם חורבן הבית. ואחריו בנו וממשיך דרכו לרעה ואף עלה עליו, אמון – שמלך שנתיים בלבד והספיק להשחית בכל מקום. יאשיהו מתחיל למלוך בגיל שמונה עם פקידים מושחתים. ורק אחרי 8 שנים, בגיל 16 מתחיל פעולות של טהרה של הארץ והמקומות הקדושים מהעבודה זרה שהשאירו קודמיו. עד שירמיהו ראה בו את המשיח המיועד. יאשיהו חשב שהציבור איתו ולכן עשה קורבן פסח גדול, הוא הפסח הגדול שהזכרנו. אבל הוא טעה בגדול, לפי שהציבור אמנם עשה תשובה, אבל חיצונית, והמשיכו במעשיהם המקולקלים בסתר. בסופו של דבר הוא נופל בקרב, וירמיהו מקונן עליו, כי אחריו הגיעו שלושת בניו שהשחיתו ועל ידם נחרב הבית. ויצאנו לגלות של שבעים שנה. 

פסח אחרון

כשחזרו מבבל, בימי זרובבל בן שאלתיאל, עזרא ונחמיה, ובנו את בית המקדש השני. עזרא יוזם קורבנות בתור הוראת שעה על כל מעשי העבודה זרה ושאר העבירות שעשו עד כה בגלות, וכמובן עושים קורבן פסח גדול המסמל את חידוש הברית. הוא הפסח האחרון שמתואר בתנ"ך.

נכון, אין לנו קורבן פסח היום, אבל בדברים הללו נוכל להבין מהי מטרתו. עלינו לחדש את הברית עם הקב"ה ובדרך שהוא חפץ מאיתנו. ובמיוחד היום, אחרי שזכינו לעזוב – ואולי קצת בעל כרחנו – את הרגלי החיים המוטעים. ועל ידי חשבון נפש נכון, שבוודאי כל אחד עשה, הבנו מהי הדרך הרצויה בעבודת ה' של כולנו – איש איש לפי דרכו ומעלתו. כעת נותר ליישם את ההרגלים החדשים והטובים, ולהפוך אותם טבועים בנו, אכי"ר.