הושע נביא התשובה – שבת תשובה

הושע נביא התשובה

דבריו של הנביא הושע – רבם של הנביאים: עמוס וישעיהו – נבחרו לחתום את רצף הפטרות הנחמה שקראנו בתקופה האחרונה, וברצוני לנסות להסביר מדוע הושע הוא הנביא שנבחר להיות נביא התשובה.

לאיזה תקופה מדובר?

בהפטרה, אומר הנביא: "אשור לא יושיענו על סוס לא נרכב" – אפשר לומר שזהו למעשה כל ספר הושע בפסוק אחד. כי צריך להבין מה היה הרקע לנבואת הושע, מה היו החדשות בתקשורת של אותם הימים? נכון שחז"ל לימדונו ש'הנבואה הצריכה לדורות נכתבה' והאחרת לא, אבל אין מקרא יוצא מידי פשוטו ובודאי שיש משמעות לאותם הימים בה נאמרה אותה הנבואה. כשמסתכלים בארכיאולוגיה ועושים חיבורי זמנים מבינים שהושע דיבר לתקופה שאחרי ירבעם בן יואש, מלך ישראל.

ימי הזוהר של ירבעם השני

כידוע, לעומת הנביאים – ישעיהו ועמוס – שדיברו לממלכת יהודה, הנביא הושע דיבר ל'ממלכת הצפון' הנקראת 'ממלכת ישראל' והמכונה במקרא "אפרים" ("הבן יקיר לי אפרים" "חבור עצבים אפרים" ועוד). הושע מנבא לזמנו של ירבעם בן יואש, המכונה 'ירבעם השני' (ביחס לקודמו ירבעם בן נבט שהיה מלך ישראל והראשון שהרשיע), שמלך מעל 40 שנה. בימיו של ירבעם עם ישראל חווה שתי תקופות: 1. עשרים שנה ראשונות – בהם עם ישראל סובל עד דישה ממש מצד הארמים (סוריה של אותם ימים), 2. ואח"כ עשרים שנים של מלכות בלי מצרים. ירבעם – בעקבות עליית הארמים צפונה להלחם באימפריה האשורית – כובש את שטחם, והופך להיות מעצמה אדירה (סוריה בצפון, הצד הירדני במזרח, והפלשתים במערב – כל זה תחתיו!) וכך ממשיך עד סוף ימיו, עשרים שנה. הנביא עמוס מנבא באותם ימים וקורא למלכות ישראל: "פרות הבשן", ובזה מבטא את השפע שבו חיו אותם האנשים בממלכת ישראל העוצמתית.

תקופת האנרכיה

אבל תקופה זו נגמרת. לאחר מותו של ירבעם בן יואש עולה זכריה בנו למלוך שישה חודשים בלבד ונרצח על ידי שלום בן יבש – שמגיע מצד הרי הגלעד ורוצח את בן המלך בכיכר העיר, חודש אח"כ הוא נרצח על ידי מנחם בן גדי שמבקש להחזיר את שושלת ירבעם בן יואש והוא מולך עשר שנים – כאן יש יציבות שלטונית, כיוון שהוא מעלה מיסים לתגלת פלאסר מלך אשור שבאותם זמנים יוצא להלחם במצרים ועובר דרך ישראל. מנחם מלך אכזרי שמדכא את כל המתנגדים לו ביד רמה, מחזיק מעמד בשלטון מכיוון שהיה גאון פוליטי והבין שהחסיון שיקבל מהאימפריה האשורית, ייתן לו אפשרות למלוך. אחריו מולך בנו פקחיהו שנתיים בלבד, והוא נרצח על ידי שלישו פקח בן רמליהו עם חמישים איש מאנשי גלעד – שוב רואים את המתח הקיים בין אנשי הגלעד (מנשה), לבין אנשי אפרים הנמצאים באיזור השומרון. בימיו של פקח, עולה תגלת פלאסר על איזור הגליל ומגלה את כל הגליל – מה שמכונה 'גלות הגליל'. אחרי הגליית אנשי הגליל, פקח נרצח על ידי הושע בן אלה ובימיו גולים עשרת השבטים. כל התקופה הזו לוקחת 25 שנה, מעל שישה מלכים שמתחלפים בתקופה כה קצרה! למעשה יש כאן מלחמות שבטיות סביב עניין השלטון וכל אחד מנסה להעמיד מלך משלו – מה שמכונה לימים 'תקופת האנרכיה במלכות ישראל'.

"אשור לא יושיענו"

כנראה שהנביא הושע מדבר על התקופה הזו, בה עם ישראל יוצר קשרים דיפלומטים עם מצרים, ומבטלם ברגע אחד כאשר עולה עליהם המלך האשורי וכדברי הנביא (הושע ז,יא): "ויהי אפרים כיונה פותה אין לב, מצרים קראו אשור הלכו" – הנביא מתאר הפכפכות שכזו, והוא מדבר על תקופת מנחם בן גדי שעשה קשרים דפלומטיים עם המלכות האשורית וביטל הסכם שעשה עם מצרים זמן מה קודם לכן. הנביא מבקש מעם ישראל (בפרק ו) שהתשובה תהיה אמיתית, ולא כפי שהם עושים תשובה בלית ברירה – שפונים אל ה' רק כשיש צרות – ובשעה שטוב לכם מחזיקים טובה לאומות העולם ולא מבינים שמעת ה' הייתה זאת. לא כן, צריך לפנות אל ה' בטוב וגם כשרע, להבין ש"אשור לא יושיענו", רק השי"ת יושיענו.

האתגר של התשובה

התנהגות זו נכונה לכלל, וגם בפרט לעבודת ה' של כל אחד מאיתנו – צריך לפנות אל ה' יתברך לא רק בשעת צרה וצוקה, אלא גם בשעת ההרווחה. זהו האתגר של התשובה המצופה מאיתנו וזהו הקו של הנביא הושע שמלמדנו דרך זו, ומה שמכתיר אותו להיות נביא התשובה, וכפי שנקרא בדבריו הנפלאים (הושע יד,ט-י): "אפרים מה לי עוד לעצבים, אני עניתי ואשורנו, אני כברוש רענן ממני פריך נמצא" – אני כברוש ארוך שיש לו צל והחסרון של הברוש שאין לו פירות, אבל אומר הקב"ה אני אהיה כברוש וגם אתן פירות, רק תדבקו אלי. ומסיים דבריו: "מי חכם ויבן אלה נבון וידעם, כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם".

זו שירת האזינו

זה למעשה גם הפרשה שנקרא השבת, שירת האזינו. המסר העיקרי שלה: שגם אם ישראל ינהגו בטיפשות ויעזבו את ה', הוא לעולם לא יעזוב אותם. ה' "כנשר יעיר קינו על גוזליו ירחף" כמו הנשר שמפני גודלו נמנע מלשבת בתוך הקן על גוזליו – מפני כובדו – אלא מרחף לידם לשמור עליהם, כך הקב"ה נשא אותנו במדבר ובכלל. והצרות שבאות עלינו, זה מפני שאנו "דור עיקש ופתלתול", ובדבר הזה אנו "עם נבל ולא חכם". ויה"ר שנזכה לראות בסיום השירה – "הרנינו גוים עמו" – שיבואו כל הגויים וישירו שירי תהילה לעם ה' הנגאל. כי אז יבינו כל הגויים, שגם כשסבלנו מאוד, ה' מעולם לא עזב אותנו, כתיבה וחתימה טובה.