ברית על הנסתרות – פרשת כי תבוא תשע"ח

בס"ד טו אלול תשע"ח

ברית על הנסתרות

משה רבנו מתאר את מעמד הברית שבני ישראל עתידים לעשות בכניסתם לארץ (וכפי שעשו בימי יהושע. פרק ח), כאשר שישה שבטים יעמדו על הר גריזים – הוא הר הברכה, ושישה יעמדו על הר עיבל – הוא הר הקללה. ובין שני ההרים נמצאת העיר שכם, שם יעמדו עשרים ושנים אלף לווים עם ארון האלוקים ויאמרו 11 ארורים, ועל כל אחד מהם יענו כל העם "אמן". מעניין לראות האם יש מכנה משותף לאותם דברים, מדוע נבחרו דווקא דברים אלו לבטא את מעמד הברית המכונן? אביא לפניכם דברים נפלאים ששמעתי מהרב יעקב מדן שליט"א.

מוטיבים חוזרים

נחזור אחורה לפרשת סוטה, הנמצאת בספר במדבר, בפרשת נשא. לכאורה לא כל כך ברור מה עושה שם פרשה זו, שהרי פרשת נשא נאמרת בהקשר של ההליכה לעבר ארץ ישראל, ומה הקשר של פרשת סוטה כעת? אם נשים לב, גם בפרשת סוטה התורה משתמשת במוטיבים חוזרים של "ארור" ו"אמן": "ובאו המים המאררים האלה במעיך.. ואמרה האישה אמן ואמן", האם יש קשר?

עניינים של סתר

הקשר ברור, כל עניינה של הסוטה בא על דברים של סתר, ולכן בעלה מקנא לה. וכן כאן בפרשה, רשימת הארורים שנבחרו, כולם קשורים לעניינים של סתר: "ארור האיש שיעשה פסל ומסכה ושם בסתר", וכן "ארור מקלה אביו ואימו" – אנשים לא יודעים מה קורה בבית, אחריו "ארור משיג גבול רעהו" – הוא לא שם לב שגנבת לו, "ארור משגה עיוור בדרך" – העיוור לא יודע לזהות מי עבד עליו, "ארור מטה משפט גר יתום ואלמנה" – הם לא מכירים את המערכת ואין להם מי שיגן עליהם, "ארור שוכב עם אשת אביו" – היא לא סוג של משפחה ויש כאן סוג של ניצול, "ארור מכה רעהו בסתר" – לתת לו משהו שהוא בכלל לא יודע.

פרשת סוטה נאמרת ברבים

בעצם, אפשר לומר שכל העניינים הנאמרים אצלנו בפרשה, הם הרחבה של פרשת סוטה, על זה הקב"ה כורת איתנו ברית – במיוחד על הנסתרות. הסיבה, לפי שכל ימי המשכן בהיותנו במדבר הכל היה מושגח תחת עינו הפקוחה של משה רבנו, לא הייתה אפשרות להסתתר כמעט (פרט לעכן בן זרח שהצליח למעול עוד בימי משה, עיין סנהדרין מג:), אבל כשנכנסים לארץ, עוברים למציאות חדשה, בה "איש תחת גפנו ותאנתו" וכעת יש סכנה של עשיית עבודה זרה ועברות בסתר, לכן עם הכניסה לארץ, פרשת סוטה נאמרת לרבים, כאשר המכנה המשותף הוא הנסתרות.

עקרון חוזר

עקרון זה ממשיך גם בהמשך היסטוריית התנ"ך, בימי ירמיהו הנביא שקיבל את נבואת ההקדשה שלו בימי יאשיהו מלך יהודה, המלך שמוגדר כגדול החוזרים בתשובה של התנ"ך, וכפי שהכתוב מעיד עליו (מלכים ב כג,כה): "וכמהו לא היה לפניו מלך אשר שב אל ה' בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו ככל תורת משה ואחריו לא קם כמוהו". בימיו, מקבל ירמיהו נבואה הפותחת במילים (ירמיה יא,ג): "ארור האיש אשר לא ישמע את דברי הברית הזאת" וחותמת בדברי הנביא: "ואען ואומר אמן השם" – גם כאן ממשיך העקרון שאמרנו, ונבאר דברנו.

המלך יאשיהו

יאשיהו מלך יהודה צדיק שמולך בהיותו בן שמונה שנים בלבד. הוא מקבל ממלכה רקובה מאביו וסבו – אמון ומנשה – קודמיו למלכות שהיו רשעים גמורים והשאירו אחריהם מערכת של רוע, ועם הדבר הזה צריך יאשיהו להתמודד. יאשיהו לומד את התנהלות המערכת במשך שמונה שנים ורק אח"כ מתחיל לפעול לביעור העבודה זרה מכל מקום, ובגיל עשרים הוא תופס תאוצה גם לקווים שמחוץ לתחום שליטתו, ובגיל עשרים ושש פונה לטיהור בית המקדש ושם נמצא ספר תורה שהיה פתוח בפרשתנו, בעניין הקללות, בפסוק הבא: "יולך ה' אותך ואת מלכך אשר תקים עליך אל גוי אשר לא ידעת אתה ואבותיך". כמובן שזה גרם זעזוע ליאשיהו, וניגש לקבל הסבר נבואי מהנביאה חולדה, שמאשרת שהולכת להיות כאן נבואת פורענות.

דרכה של תשובה

יאשיהו – כיאה למלכי בית דוד – מפרש את נבואת הזעם, כביטוי לכך שהוא לא השתדל מספיק. והוא מלמד אותנו מהי דרכה של תשובה, שאפילו מול גזר דין צריך להמשיך לפעול, הגזר דין בא לעורר אצלך את הרצון לפעול ולתקן. ועושה מעמד הנקרא מעמד הברית, ואף עושה פסח גדול, ומשם ממשיך הלאה למגידו – למרות שזה לא שטחי ממלכתו, ומנסה למנוע את פרעה נכו מלך מצרים לעבור בארץ (פרעה היה בדרכו להושיט עזרה למלך אשור הנלחם באימפריה הבבלית שעולה). יאשיהו האמין שכל העם עשה תשובה עימו ולכן הבין שהוא בעצם מלך המשיח ובימיו עתידים לחזור עשרת השבטים שגלו, וממילא הוא יכול להתערב בעניינים מדיניים שחוץ לשטחו, אבל כאן הטעות שלו.

תיקון חיצוני בלבד

כפי שאמרנו, ירמיהו קיבל נבואה שפותחת ב"ארור" ומסיימת ב"אמן" לפי שיש כאן עסק עם הנסתרות. בהמשך לאותה נבואה, הקב"ה אומר לירמיהו: "נמצא קשר באיש יהודה!" יש מחתרת סודית – משהו שרואה רק הנביא אבל המלך לא יכול לראות. ממש כמו אישה סוטה, שמתחת לפני השטח רוחשת וגועשת לה עבודה זרה – הרי בכמה שנים, יאשיהו לא יכול למחוק עבודה זרה שהתקיימה במשך 57 שנים! יאשיהו עסוק באיחוד הממלכה הגדולה ולכן פונה החוצה, ולא שם לב שכל השינוי שנעשה בממלכתו היה חיצוני ולא פנימי. סופו של יאשיהו, שנהרג בקרב מול פרעה, וחלום המשיח נגוז כפי שמקונן עליו ירמיהו במגילת איכה (ד,כ): "רוח אפנו משיח ה' נלכד בשחיתותם", והמסר ברור ויה"ר שנזכה שגם יהיה מיושם, שבת שלום ומבורך.