הרב איתמר לוי – רב קהילת האר"י קרית שמונה
בס"ד ד' אלול תשע"ה
פרשת המלך
הפרשה שלנו מבררת מה הם ארבעת מוסדות השלטון בישראל, ומגדירה מה תפקידו של כל אחד מהם. הראשון, השופט שתפקידו לשפוט את העם, אחריו המלך שתפקידו להלחם מלחמותיהם, אחריהם הכהנים והלווים שתפקידם ללמד תורה לעם ישראל, והרביעי הנביא, שתפקידו להביא לעם את דבר ה' ולהחזירם למוטב כשצריך. יש מה להרחיב על כל אחד מהם, אמנם כעת נרחיב במוסד אחד מן הארבעה, והוא עניין המלוכה בישראל.
חטא או מצווה?
הראשונים מאוד התקשו בדבר זה, שהרי מפשט הפסוקים בפרשתנו, וכן על פי חז"ל (סנהדרין כ:), אחת מן המצוות שנצטוו ישראל בכניסתם לארץ היא להמליך עליהם מלך. אם כן מדוע בימי יהושע לא המליכו מלך, וכן במשך כל תקופת השופטים משך יותר מ350 שנה שכבר היו בארץ, לא המליכו עליהם מלך? וכשסוף סוף, בימי שמואל, עם ישראל מבקש מלך, שמואל כועס עליהם מאוד ואומר להם: "דעו כי רעתכם רבה אשר עשיתם בעיני ה' לשאול לכם מלך". מה היה חטאם בבקשה זו, לכאורה הם ביקשו לקיים את מצוות התורה וכפי שהיו צריכים לעשות כבר מזמן?!
ארבע דעות
בשאלה סבוכה זו חמש דעות. הראשונה- דעת הספרי (מדרש תנאים על ספר במדבר ודברים), שישראל בקשו מלך שיעבידם עבודה זרה כפי שרואים בבקשתם בימי שמואל: "והיינו גם אנחנו ככל הגויים". השניה- דעת הרמב"ם, ששאלו את המלך לא בגלל רצונם לקיים את המצוה, אלא שמאסו בהנהגת שמואל ורצו משהו אחר. השלישית- דעת הרמב"ן, שחטאו במה שבקשו את המלך כעת בזמן שמואל שהיה שופט ונביא, ויש כאן פגיעה בכבודו של שמואל וממילא בהשי"ת. הרביעית- דעת הר"ן, שחטאם היה הבקשה שהמלך יעשה את תפקיד השופט. שהרי תפקיד השופט לשפוט ותפקיד המלך להלחם מלחמות, וכאן בקשו שהמלך ישפוט אותם.
הקושיה
אברבנאל מקשה על כל אחת מן הדעות שהבאנו מספר קושיות, וקושייתו העצומה, שהיא אכן קשה על כל אחת מן השיטות הנ"ל (היא השאלה שבה פתחנו דברנו, ועדיין אינה מקבלת מענה): אם אכן יש עניין ומצווה מן התורה בהמלכת המלך, מדוע עד כה יהושע וכל 16 השופטים שעמדו אחריו, לא קיימו את המצווה החשובה הזו?
המלך לא הכרחי
בכדי לענות על שאלה זו צריך לשאול עד כמה המלך הוא דבר מהותי וחשוב בענייני ניהול המדינה. למען האמת, המלך לא כל כך הכרחי ואפשר בלתו, כפי שנבאר. הרי את תפקידיו יכולים לעשות השופטים, המתחלפים אחת לכמה שנים. אדרבה, כשיש שופט, שיודע שימיו ספורים והוא עתיד להתחלף, יש לו פחד שיעשו עימו משפט אחרי החלפתו (או שירצה להשאיר טעם טוב), וכך בזמן כהונתו ילך בדרך הישר. לעומתו, המלך שמעביר המלכות לבניו וזו ירושה לו לדורות, הוא סמוך ובטוח בעצמו, וכך יכול להרשיע כפי שראינו.
תפקידי המלך
דבר זה – שהמלך לא הכרחי – נכון אצל אומות העולם, ובודאי אצל עם ישראל. שהרי תפקידי המלך הם שלושה: הראשון- להלחם מלחמות אומתו, השני- לסדר חוקים ומוסר, השלישי- להעניש את העוברים על החוקים והעונש יכול להיות אפילו דבר שלא על פי הכתוב בתורה (זה הכוח של המלך, כדי לקיים את המדינה). אם כן, אצל עם ישראל שלושת התפקידים הנ"ל מתבצעים גם בלי המלך: הראשון- ישראל נושע בה' שהוא נלחם מלחמותינו, השני- סידור החוקים והמוסר ניתן לנו על ידי משה בתורה, השלישי- לבית דין יש כוח לענוש שלא מן הדין, ואם כן אפשר להסתדר בלי מלך.
"ה' מלכנו"
זו הסיבה שלא היו צריכים מלך עד כה, שהרי ה' מולך עליהם. וזו גם הייתה התוכנית של הקב"ה שאמר: "ה' ימלוך לעולם ועד". וכן אומר הנביא ישעיהו (לג):"כי ה' שופטנו ה' מחוקקנו ה' מלכנו והוא יושיענו". בדברי הנביא רואים שה' הוא זה שמבצע את שלושת תפקידי המלך. שהרי בעניין המשפט אמר: "ה' שופטינו". בעניין סידור החוקים והמוסר אמר: "ה' מחוקקנו". ובענייני המלחמות אמר: "ה' מלכנו והוא יושיענו".
כשלון במציאות
במבט לאחור, אפשר גם לראות עד כמה המלכים בעם ישראל הביאו רק צרות לאומתנו. הרי מלכי ישראל – רובם ככולם – היו רשעים. ומלכי יהודה, אמנם היו יותר צדיקים, אבל גם בהם היו רשעים מוחלטים שבסופו של דבר גרמו חורבן הבית וגלות עם ישראל. לעומתם, בתקופה שקדמה לימי המלכים – ימי השופטים – שם ראינו שכל השופטים היו יראי אלקים ולא היה מי שנטה לבבו מאחרי ה' לעבוד אלהים אחרים.
רשות ולא חובה
כעת נגש לתשובה. נדקדק בפסוקי פרשתנו ונראה, שהשי"ת לא מצווה לשים מלך. כידוע, תפקיד המלך להלחם מלחמות, וכאן התורה מתארת מה יקרה בכניסתם לארץ: עם ישראל יבוא לארץ וירשנה על ידי מלחמות, כפי שהיה, ורק אח"כ יבקשו מלך. כל הסיבה שתבקשו מלך, בכדי להיות שווים לאומות, למרות שאין צורך במלך (שתהיו כבר אחרי הכיבוש), וכמובן יש בבקשה זו כפיות טובה, ועל זה היה כעס ה' בימי שמואל. לסיכום, אין מצווה לשים מלך, אבל אם בכל זאת ממליכים מלך, יש ציווי איך לבוחרו. כדוגמת 'אשת יפת תואר' שאין מצווה לקחתה לאישה, אבל 'דיברה תורה כנגד יצר הרע', ובשעת מלחמה מותר לך לבעול וגם להשאיר אותה לך לאישה, על ידי שיקחנה לביתו ויגייר אותה.
פרשה זו נופלת בתקופה זו בה 'המלך בשדה', וכולנו עסוקים בהמלכת המלך היחיד והמיוחד על כל אחד מאיתנו, ויה"ר שנזכה, כתיבה וחתימה טובה.