הרב איתמר לוי – רב קהילת האר"י קרית שמונה
בס"ד ד' אייר תשפ"א
מדוע מביא הקב"ה נגעים על הבתים?
פרשת מצורע
הפרשה עוסקת בכל מיני סוגי הטהרות מן הטומאה. פותחת בטהרת המצורע שזה למעשה המשך ישיר מן הפרשה הקודמת, ממשיכה בטהרת נגעי הבתים ואחר כך עוסקת בהיטהרות הנידה, הזב והזבה. ישנם הרבה שאלות ותמיהות, ואחת מהן היא שאלת האלשיך הקדוש על דברי חז"ל שקשים וטעונים הסבר.
שאלת האלשיך
שאלתו, לגבי הנגעים שמופיעים בבתים, לפני שבא הכהן לטמאות את הבית, יש הוראה לפנות הבית מכליו, לפי שהתורה חסה על ממונם של ישראל, שלא יטמאו ויזרקו לפח. ואומרים חז"ל:
'אם כך חס הקב"ה על ממונו של רשע, כל שכן על ממונו של צדיק, ואם על ממונו חס, כל שכן על גופו'.
הדבר תמוה, שהרי היכן רואים כאן רחמנות הבורא, להיפך! המשך הפסוקים מראים הפוך ממש: שצריך לחלוץ את האבנים של הבית הזה וכן לקלף העפר, ואם חוזר שנית הנגע, יש לפרק הבית לגמרי. היכן אותה הרחמנות שדיברו בה חז"ל?
הקב"ה חושב איך להטיב עם בניו
אין ספק שהקב"ה – בחמלת ה' על בניו – חושב כל הזמן איך לעשות עמהם רק טוב, ואפילו בשעת כעסו עליהם. ידועים דברי חז"ל, שהביא הנגעים כדי שיגלו המטמונות שהטמינו הכנענים שגרו באותם בתים, טרם בוא עם ישראל לכאן. ובצאתם, הנגעים גילו האוצרות שבקירות (מאחורי כל נגע נמצא מטמון). אמנם בודאי שאין פירוש זה העיקר, שהרי לפי האמת, אחד מאלף היה מוצא מטמון בקירות ביתו. אם כן לא יתכן שבשביל אחד כזה, יביא רעה לכולם?!
שני הפכים לאיש אחד
אלא ודאי כיוון שהנגע הבא על הבית הוא מחמת רשעת בעל הבית, כאשר יראו שבעקבות ניתוץ ביתו הוא מוצא מטמונים, עלולים לטעות ולחשוב שלא חטף אדם זה עונש, כי אם שכר גדול. אבל כעת מבינים שזה דרכו של השי"ת, לעשות שני הפכים לאיש אחד. גם מקבל עונש על רשעו וגם שכר על מעשה טוב שעשה ואין סתירה בדבר.
אין עונשים אלא אם כן מזהירים
טעם נוסף – והוא העיקר – לפי שכך דרכו של הבורא להפרע מן החוטא מן הקל אל הכבד. ראשית, מכה אותו בקירות הבית. אם שב מוטב, ואם לאו הנגע עובר לבגדיו. אם שב מוטב, ואם לאו כעת מגיע אל עצמו בשרו ממש. יש כאן מתנה גדולה שהטיב ה' עמנו, שהרי איפה ראינו אב שבנו חטא לו בגופו ובנפשו, ובכל זאת האב במקום לתת לילד את המכות בגופו, נותנם על הקיר?! ולא רק זה, אלא גם אם לא שבים מיד בתשובה, ולא הספיק ההכאה על הקיר, עדיין לא מכה בגוף ממש עד שיכה הבגד תחילה. אם אחרי שתי ההתראות הללו, עדיין החוטא עומד במרדו וכבד ליבו, אז "נגע צרעת כי תהיה באדם". לכן כתוב "ונתתי נגע צרעת" השתמש הכתוב בלשון נתינה. יש כאן מתנה לאדם, שהרי מן הדין היה צריך להיות בגופכם ולא בבתיכם.
ארץ של מטה כדוגמת ארץ של מעלה
אם נעמיק יותר נאמר, הארץ שלנו היא הארץ שהקב"ה משגיח עליה ישירות ללא שר או שליח אחר. כפי שהכתוב מעיד: "ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה". וצריך לדעת שהארץ הזו שאנו מכירים, היא עשויה כדוגמת הארץ הנמצאת בשמיים, שהיא מונהגת ישירות על ידי השי"ת ולא על ידי שר. ולישראל יש חלק בארץ העליונה הזאת. לכן, כשעם ישראל יושב פה בארץ ישראל של מטה שהיא קדושה, אם מקיימים בה את מצוות ה' – זה גורם שפע של קדושה עליהם ועל האדמה שהם עליה, ועל ידי זה מקנים לעצמם שייכות ואחיזה עם הארץ עצמה.
מה נשתנו הכנענים מאיתנו?
הקדמה זו תסביר מדוע באמת האדם הוא זה שחוטא והקב"ה מביא נגע לבית: מה חטאה ופשעה של האדמה הקדושה שאנו עליה? ועוד לא מובן, הכנענים שהיו כאן בארץ עשו תועבות חמורות פי כמה וכמה, את בניהם שחטו למולך (עבודה זרה) ובכל זאת לא נראו סימני טומאה בארץ? ואילו אנו במעשים רעים מעטים כבר גורמים רעה כזאת לאדמה?
העוון דבק באומות ולא בעמ"י
זו הסיבה שאומרת התורה: "כי תבואו.. ארץ כנען" הכוונה שהארץ הזאת כעת היא ארץ כנען, כי הבעלים הקודמים שלה היו כנענים ארורים שעשו כל התועבות והטומאות. והיות והם טמאים במהותם, דבק בהם העוון. לעומת האיש מישראל שהוא קדוש במהותו, המשחית לא יכול לו, ואין לו שליטה בו כי אם בקירות ביתו, ולפעמים בבגדו ולפעמים גם בעור בשרו. לכן הארץ הקיאה את הגויים מהיות בה, לפי שרבו עוונותם ונדבקו בם ונבראו משחיתים ממעשיהם, והעוון היה נשאר מרחף על הארץ (מחמת קדושת הארץ, העוון לא נכנס בה אלא שרה עליה). לבסוף, הארץ לא יכלה לסבול זאת והקיאתם מכאן. וכך היא נשארה בקדושתה והם עם כל עוונותם גורשו מכאן. אמנם לא כן ישראל, העוון לא נדבק בהם, כפי שאמרנו.
דרך בעבודת ה'
אחרי שהכהן מגיע צריך האדם לומר "כנגע נראה לי בבית". הקב"ה מלמד אותנו הדרך לעובדו. אנחנו חייבים לדעת שאין שום דבר שלא מושגח על ידו יתברך, והצרות באות להוכיח על עוונותינו. וטוב להודות לה' על כל צרה שלא תבוא. לכן אומר "נראה לי" שהנגע נראה בשבילי בבית. כי עוונותי גרמו לכך. וכך יתעורר האדם לעשות תשובה. יהי רצון שנזכה לראות השגחתו עלינו בכל דבר, אכי"ר.