הרב איתמר לוי – רב קהילת האר"י קרית שמונה
בס"ד יח' באב תשע"ו
עבודת ה' מאהבה
בפרשתנו, משה אומר לעם ישראל: "מה ה' אלקיך שואל מעמך, כי אם ליראה את ה' אלקיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו ולעבוד את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך". אין ספק שמשה מדבר כאן על יראת ה' המעולה יותר – הנקראת יראת הרוממות – להיות ירא את השם יתברך מצד רוממותו וגדולתו ולא מצד היראה מעונשו, שהרי מיד אח"כ אומר: "ולאהבה אותו". ואם כן יש לשאול על דברי משה אלו שתי שאלות, על פי הר"ן בדרשותיו, דרוש עשירי.
השאלות
הראשונה, מדברי משה נראה שהדבר קל להשגה, אבל כבר חז"ל הקדימו לשאול: 'וכי יראת שמים דבר קטן הוא?' ושם הם עונים: 'כן, בשביל משה זה דבר קטן'. אך תשובה זו עדיין חסרה, שהרי אם למשה הדבר קל, זה לא עושה זאת קל בשבילנו?! שאלה נוספת, הדרך שבה משה מנסה לשכנע את הציבור להגיע למעלה זו – משה מזכיר להם את העבר ואת כל מיני הפורענויות שה' הביא על אלה שלא הלכו בדרך: "ואשר עשה לחיל מצרים.. ואשר עשה לכם במדבר.. ואשר עשה לדתן" – לכאורה בדרך של הפחדה אתה תביא אותם למדרגה של יראת העונש, אבל לא למדרגה של יראת הרוממות שגבוהה ממנה?
שני כוחות באדם
התשובה לשתי השאלות היא, שלהגיע לאהבת ה' זה דבר קל מצד אחד, וקשה מאוד מצד אחר ונסביר. יש באדם שני דחפים: מצד אחד יש בו דחף להתעלות רוחנית, ומצד שני יש בו דחף להתעסקות בדברים הארציים.
כוח השכלי
הדחף להתעלות הרוחנית, זהו הכח השכלי שבאדם, שהוא היותר חזק מכל כוחות האדם. השכל משתוקק מאוד לעשות מצוות ה', שזה רצון הבורא. לפי שהשכל בוחר תמיד הדברים הנאותים ובורח מן המגונים. דרך משל, אם נשמע על מישהו שהוא חכם באדם – יותר משלמה – ושלם במידותיו, בהכרח ימשכהו שכלו – של כל אדם חכם – לעשות רצון אותו האיש, גם בלי לצפות לקבל ממנו גמול או עונש. קל וחומר כלפי הקב"ה – שהוא תכלית השלימות – שהשכל יחייב מצד מהותו לעשות רצונו גם בלי לצפות לגמול ועונש. מצד זה, קל מאוד להגיע לעבודת השי"ת ויראתו האמיתית, כי שכל האדם נוטה לכך בטבעו.
כוח הדמיון
הסיבה שבכל זאת רוב בני האדם לא מגיעים אל זאת המעלה כיוון שיש כוח אחר – הנטוע בתוך האדם – שמושך כלפי מטה, 'הדמיון'. כוח זה פונה אל התאוות כמו הבהמה, וכל חושי האדם נשמעים לו, ולא לכוח השכל. וכמה סיבות בדבר: הראשונה, שיש דמיון בין חוש 'הדמיון' לשאר החושים שהם כולם גשמיים, ו'השכל' משהו שאינו גשמי, וכידוע כל הדברים נמשכים אל דומיהם. השניה, שהדברים שתחת ממשלת הדמיון הם מוחשים ונגלים, ואילו הדברים שתחת ממשלת השכל נסתרים ונעלמים. השלישית, מפני שהדמיון קדם לשכל בהופעתו לראשונה אצל כל אדם. הרי הדמיון אצל התינוק – עוד מזמן הלידה – מושל בחושיו ולא השכל. רק אחרי כמה שנים האדם עומד על דעתו. מפני זה גם בהמשך, האדם יעדיף הנהגת הדמיון על חושיו – על פני הנהגת השכל. למרות שהנהגת השכל משובחת יותר, הוא יעדיף את הנהגת הדמיון, שרגיל בה. מהצד הזה ההגעה לאהבת השם יתברך ויראתו, הופכת להיות קשה אצל רוב האנשים.
כוח הדמיון משתנה
צריך להבין שיש הבדל גדול בין שני הכוחות הללו: הכוח השכלי כוסף לדברים שכליים שקיימים באופן תמידי ולא משתנים. אבל לא תמיד, הוא תלוי מאוד בהטרדה שיטריד אותו הדמיון. הדמיון – לעומת השכל – כן משתנה. שהרי הדברים הנתפשים בחושים הם דברים גשמיים, ודברים גשמיים אינם נצחיים אלא משתנים. וכשישתנו ישתנה גם כוח הדמיון. דבר נוסף שגורם לשינוי בכוח הדמיון, הוא השתנות עוצמת החושים: כאשר הם חזקים התאווה חזקה, וכאשר הם נחלשים גם התאווה נחלשת. ומכיוון שעוצמת הדמיון תלויה בעוצמת החושים, הדמיון מתחזק בימי הצעירות וגובר על השכל, וממילא יקטן כוחו בימי הזקנה – זמן כהות החושים.
דברי חז"ל
כך נסביר דברי חז"ל: 'זקני עם הארץ כל זמן שהם מזקינים – דעתם מטורפת עליהם. אבל זקני התורה, כל זמן שמזקינין – דעתם מתיישבת עליהם'. חז"ל לא אמרו: 'חכמה מתוספת בהם', שהרי החכמים בצעירותם פרשו מהנאות העולם ובחרו בדרך הטובה, זאת למרות הקושי שבדבר, שהרי כוח הדמיון חזק יותר אז. ובכל זאת – על ידי שהגבירו כוח השכל – נצחוהו. כעת – כשנחלש כוח הדמיון וכוח השכל גובר – הם רואים שעשו בחירה נכונה ו'דעתם מתיישבת עליהם'. לעומתם, זקני עם הארץ בצעירותם, התפתו לשמוע לכוח הדמיון ולא שמעו לכוח השכל שהתנגד. ממילא, כשמזדקנים – וכוח הדמיון יורד – 'דעתם מטורפת עליהם' כמו ספינה המטורפת בים ורב החובל לא יכול להוליכה לצד אחד. כן הדבר כאן בזקני עם הארץ – שמבינים טעותם אבל קשה לעוזבה – שהרי הורגלו כן כל ימי חייהם.
הסבר דברי משה
לכן, אומר משה לעם ישראל, קל מאוד להשיג יראת השי"ת ואהבתו – מצד הנטייה הטבעית של כוח השכל. ואם תאמרו שאנחנו בני האדם מושפעים מהדמיון הרוצה תאוות העוה"ז?! על זה אומר משה, הרי אתם ראיתם נפילת מצרים, וכל אותם שעברו על רצון הבורא שבאו על עונשם – "עיניכם הרואות את כל מעשה ה' הגדול והנורא" – ממילא אין לכם להתפתות אחרי תאוות העוה"ז כלל. משה אומר להם, בניכם יכולים לטעון שכוח הדמיון יכול להשפיע עליהם, שהם לא ראו כל זאת, אבל אתם שראיתם כל זאת, אין מקום לדמיון לתעתע בכם. שבת שלום ומבורך.