הרב איתמר לוי – רב קהילת האר"י קרית שמונה
בס"ד ז' מנחם אב תשע"ז
הסיבות לרצון משה להיכנס לארץ
משה רבנו מאריך בתפילות כדי לקבל אישור כניסה לארץ והשאלה מדוע: אם כדי להאריך ימים עד שכל זה יקרה – הרי ודאי שמשה לא צריך זאת, כי שכרו רב ועצום בעולם הנשמות, כך שטוב מותו מחייו. משה גם לא צריך לאכול מפירותיה, או כל תענוג גשמי אחר שלה. אז מדוע ביקש זאת משה? ר' יצחק אברבנאל מונה ארבע סיבות, ואביאם כאן לפניכם.
לקיים המצוות התלויות בארץ
הראשונה, כפי שאומר המדרש, לקיים המצוות התלויות בארץ, ולהוסיף שלימות על שלמותו. לכן גם משה רבנו עם כל גודל שלמותו, עדיין חסר לו שלמות במצוות התלויות בארץ שאת זה יוכל לקיים רק בכניסה לארץ.
להביא תפקידו לסיום
הסיבה השניה, להביא לידי סיום תפקידו. שהרי הקב"ה נתן את הארץ לאבות בפוטנציאל, ונשבע להם שיתן אותה בפועל לזרעם שיבואו. משה כידוע נבחר להוציא על ידו את אותה מתנה ולתתה לבנים – במשך ארבעים שנה במדבר הוא עובר את כל הייסורים הידועים עד שמביאם לפני מימוש היעד, כאשר התכלית להושיבם "איש תחת גפנו ותאנתו", והנה כאן הקב"ה אומר לו שלא הוא יזכה למימוש אותה תכלית. במילים אחרות, אתה לא תסיים את תפקידך. על זה משה מתפלל – שיזכה להביא לידי סיום את תפקידו – להוריש לבני ישראל את הארץ.
להפריך דיבת המרגלים
הסיבה השלישית, להפריך דיבת המרגלים. המרגלים הוציאו דיבה על הארץ, והעם נתפתו אחרי דבריהם ולא האמינו בקול ה' שאמר שהארץ טובה. לכן נתאווה משה רבנו ע"ה, לראותה – לא לעצמו – אלא לאמת את דבריו 'ראו שהאמת איתי שהיא ארץ טובה ולא רעה כדברי המרגלים'. לכן הקב"ה אומר לו "רב לך" – אני לא רוצה לשמוע על הויכוח שהיה עם המרגלים אם טובה הארץ או לא – "אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה" אין צורך כל היום להזכיר את עניין המרגלים.
לגלות מקום המקדש ולהשתטח בו
הסיבה הרביעית – שמשה רבנו רצה לעבור אל הארץ – כדי להשתטח בהר המוריה אשר נעקד בו יצחק אבינו. ולפי שמשה רבנו ידע שהוא יהיה מקום המקדש, רצה לסמן את מקום המקדש ולומר לישראל שזה המקום שיהיה 'בית אלוקים'. ואין ספק שאם היה משה רבנו הולך לשם, היה מיד נודע מקום בית המקדש, והיה הוא מגלה לבני ישראל מעלת ירושלים ומקום המקדש, לכן אמר משה: "ההר הטוב הזה והלבנון" – כוונתו להר המוריה – ונקרא לבנון כפי שאמרו חז"ל 'שמלבין עוונותיהן של ישראל' (המלבי"ם כאן (ג,כו) מאריך ומביא דברי חז"ל שאם משה היה נכנס לארץ, הוא היה בונה את המקדש ולא היה נחרב לעולם).
שלא יתעצלו בכיבוש
בעל העקידה – ר' יצחק עראמה זצ"ל – מוסיף טעם חמישי. משה היה ירא פן תהיה מיתתו להם למכשול, שהרי אם ימות כעת, הם יתעצלו בכיבוש הארץ.
מדוע א"כ, לא נתקבלה תפילת משה?
אין ספק שתפילתו של משה כמו תמיד – בכל תפילותיו האחרות – מיוחדת ועוצמתית, ובדרך כלל ה' כן נענה לכל בקשותיו. מה א"כ השתנה כאן? הרי כל אדם יאמר לעצמו: 'מי לנו גדול ממשה, ואם הוא לא נענה, מה נעשה אנחנו כאשר נתחנן אליו יתעלה?' ר' יוסף אלבו – בעל ספר העיקרים – הוסיף ואמר שאפשר להגיע לידי ייאוש בעבודת ה', שיאמר האומר כי שוא עבוד אלוקים ומה בצע כשנתחנן לפניו, אחר שאי אפשר לבטל הנגזר?
גזר דין עם שבועה
ר' יוסף אלבו מתרץ, על פי מה שאמרה הגמרא במסכת ראש השנה (יח,א), שהתפילה מועילה לפני גזר דין, וגם אחרי גזר דין תועיל אם אין כאן לשון שבועה. כפי שהיה אצל חזקיהו מלך יהודה, שלאחר שנגזר דינו למוות, אמר לו ישעיהו הנביא (ישעיהו לח): "צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה". חזקיהו אמר לו 'בן אמוץ, כלה נבואתך וצא, כך מקובלני מבית אבי אבא שאפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל יתייאש מן הרחמים'. וכך היה, חזקיהו קיבל עוד 15 שנים לחיות, למרות שכבר נגזר דינו למיתה. אבל אצל משה, היה גזר דין עם לשון שבועה, שנאמר (פרשת חוקת): "לכן לא תביאו את הקהל הזה" וחז"ל לימדונו שהמילה "לכן" היא לשון שבועה. משום כך, לא ניתן לבטל גזירה זאת.
סוגי עוונות
ר' יצחק אברבנאל מוסיף שני תירוצים נוספים. הראשון, שיש לחלק בין סוגי העוונות, בעוונות שבין אדם למקום – מועילה תשובה, אבל על עוונות שבין אדם לחברו – כאן לא מועילה תשובה, וכל שכן אם זה חטא שיש בו החטאת הרבים בין בשוגג בין במזיד. לדעתו, על ידי שמשה שלח את המרגלים וכיוון אותם לשאול את השאלות ששאלו, הגיעו למה שהגיעו – שכל העם נמשך אחריהם לזלזול בארץ. לכן מידת הדין קטרגה ואמרה שגם הוא לא ייכנס לארץ כמותם. כפי שמדויק בדברי משה: "ויתעבר ה' בי למענכם ולא שמע אלי" – בעבור שמתו העם במדבר – רצה ה' שגם משה ימות שם.
"שם חלקת מחוקק ספון"
סיבה שניה, הקב"ה רצה שיקבר בעבר הירדן המזרחי, להגן על השבטים היושבים בחוצה לארץ מעבר לירדן, בנחלת גד. וכפי שאומר הכתוב בפרשת 'וזאת הברכה' (בפסוקים המתארים נחלת גד): "וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק ספון" גד רצה את הנחלה הזו, לפי שראה שמשה רבנו עתיד להקבר בה, שבת שלום ומבורך.