הרב איתמר לוי – רב קהילת האר"י קרית שמונה
בס"ד יז' תמוז תשע"ד
מלחמת ה' במדיין
הקב"ה אומר למשה: "נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים" ואילו משה מצוה את העם להתארגן למלחמה שהיא "נִקְמַת ה' בְּמִדְיָן" ואין כאן סתירה. יש פה שתי נקמות, נקמת ישראל שהרי בגללם מתו מישראל 24 אלף במגפה, ויש כאן נקמת ה' לפי שהם גרמו לעם ישראל לעבוד עבודה זרה ולהפר בריתו. אם נעמיק יותר נוכל לומר שמשה מפרש דברי ה', שנקמת ישראל, היא נקמת ה'.
מדוע נקמה במדיין הרי מואב החטיאו אותנו?
אברבנאל מסביר שבלק מלך מואב בפרשה הקודמת ניסה לקלל ולא הצליח, ולבסוף אמר לו בלעם אל תדאג בימיך יהיה שלום ועמ"י לא יעשה לך רע. בלק שמע זאת והחליט להמשיך לחיות את חייו בשקט מבלי לנסות להרע לישראל. אמנם בלעם בדרכו חזרה למקומו, עבר דרך מדיין ושם הציע להם ההצעה להזנות את ישראל, להורידם מקדושתם ואהבת ה' אותם, שהרי אלוקיהם שונא זימה. המדינים נתרצו וזו הסיבה שנשאר שם בלעם, עד שיראה מה קורה עם הצעתו ולבסוף על פי חז"ל נהרג אף הוא שם. הבעיה שעם ישראל לא חיו בשלום עם המדיינים ורק עם המואבים, לכן התחפשו נשות מדיין למואביות וכך טעו בהם עם ישראל והחלו לזנות עמם. נכון שהיו בנסיון להחטיא ישראל גם נשות מואב, אבל הם עשו זאת בגלל היצר שלהם, ואילו נשות מדיין עשו זאת מתוך מחשבה איך להרוג בישראל, לכן הנקמה דווקא מהם.
מדוע משה לא הולך למלחמה ושולח מעט מן העם?
הציווי היה לעשות מלחמת ישראל עם מדין, אבל משה ראה שזה לא יהיה כבוד לישראל ולא למשה, אם ילך הוא וכל ישראל למלחמה על מדיין, ואפילו יהיה חרפה להם שיבואו כולם על עם לא עצום. לכן אמר משה שילכו אנשים גיבורים מהעם ושילכו מכל שבט בשווה, אלף מכל שבט, כדי שלא יתפאר שבט על חברו. כולם למעשה שותפים, שהרי כל שבט שולח משלו ושלוחו של אדם כמותו (חוץ משבט לוי שלא יצא למלחמה, לפי שהם לא היו יוצאים בצבא ולא היו נוחלים בארץ וגם לא בשלל המלחמה) ולשר הצבא מינה את פינחס צורר המדיינים. מעניין לראות שהציבור הישראלי התנדבו בעצמם ללכת ולא היה צריך גורל לבחור האנשים.
נצחון מוחץ
המדיינים צחקו על העם 'כשהייתם שישים ריבוא לא יכולתם על עמון ומואב וכעת באים עלינו רק ב12 אלף?!' למרות זאת, עם ישראל הורג את כל הזכרים שבהם ואת כל מלכיהם, דבר שבדרך כלל לא קורה במלחמות שהיו שומרים על מלכיהם. וכאן הרגו את כולם. הפסוקים גם מתארים את החסידות של אומתנו הנפלאה: את כל השלל הביאו לפני משה – את השביה, את הבהמות ואת הציוד. לא לקחו שום דבר לעצמם. כפי שאנו רואים היום, עם חיילנו הנפלאים.
החייתם כל נקבה?!
משה אלעזר ושרי העדה יוצאים לקראתם כדי לכבדם מפני נצחון המלחמה שנתן ה' להם, לתדהמתו, רואה משה, שהשאירו נשים וטף ומיד קוצף: "הַחִיִּיתֶם כָּל נְקֵבָה?!" – משה קצף דווקא על הגדולים, שרי המאות והאלפים. מכאן נלמד, שמי שיש בידו למחות ולא מוחה – צריך להענש. משה בא בטענה לשרי האלפים והמאות, הדרג העליון, ולא לאנשי הצבא שלחמו בפועל. אנשי הצבא חשבו שהדין של המלחמה הזאת כשאר המלחמות שבהם הורגים את מי שלחם נגדנו, אבל לא הנשים והטף שלא לחמו. אמנם כאן משה אומר לא כן, שהרי הם היו עיקר הסיבה למגפה בעם ישראל ולכן נתן הוראה שנראית אכזרית והיא להרוג כל אישה יודעת איש וגם את הילדים הזכרים שעתידים לגדול ולהיות לנו לשטן. את הילדות הקטנות השאיר כדי שיהיו לנו לשפחות.
הנשארים מקבלים חצי בחלוקה
עם ישראל הביא שלושה דברים מהמלחמה: שלל, מלקוח ושבויים. ה' ציוה שאת השלל יקחו לעצמם אנשי המלחמה, אבל את המלקוח והשבי, שהכוונה לאנשים ולבהמות, בזה יחלקו עם כל העם. הסיבה לפי שכולם רצו ללכת למלחמה, ולא רק אותם יב' אלף, משה מנע אותם ולכן היה ראוי שהעם הנשאר שרצה ללכת ונמנע מחמת ציווי משה, יקבל שכר כמו אותם שהלכו וסיכנו עצמם, שהרי הם נשארו במחנה והתפללו להצלחתם וממילא צריכים לקבל מחצית השכר כמותם.
אחד מחמישים ללווים
ישראל שלחו יב' אלף איש למלחמה, שזה אחד מחמישים משש מאות אלף רגלי שהיו בעם. לכן ציוה השי"ת שיתנו מהחצי של העם הנשארים אחד מחמישים, כמו ששלחו מהעדה אחד מחמישים איש למלחמת ה', כך יתנו לה' מחלקם אחד מחמישים. ונתנו זאת ללווים למרות שלא מצינו שהלוים מקבלים מעשרות מביזת מלחמה, בכ"ז כאן נתנו ללוים לפי שהם שומרים משמרת משכן ה'.
אחד מחמש מאות לכהנים
אמנם מאנשי הצבא ציוה לתת אחד מחמש מאות לאלעזר (האמת שהיו צריכים לתת המתנה לפינחס שיצא עמם למלחמה ועל ידו ובאמצעותו עזרם השם, אבל פינחס שלקח בידו האורים והתומים במקום אביו, הרגיש לא נעים ובענותנותו רצה שיתנו המתנה לאביו). כאן הכהנים קיבלו אחד מחמש מאות, שזה עשירית ממה שהלווים קיבלו. עם ישראל נתן מהחצי שלו ללוים פי עשר מהכמות שנתנו אנשי הצבא מהחצי שלהם לכהנים. היחס הוא, כפי הלוי שמקבל מעשרות ומזה נותן לכהן עשירית, כן היה הדבר כאן.
ה' משגיח על אומה זו
אנו רואים שהכתוב מפרט כמויות אדירות של שלל. האבן עזרא תמה איך יב' אלף מישראל לבדם לכדו כל ערי מדין והרגו אומה גדולה ושלל מופלג כזה? אבל אברבנאל אומר שאין זה פלא, שהרי כפי שאמר יהונתן ויה"ר שיתקיים בנו: "כִּי אֵין לַה' מַעְצוֹר לְהוֹשִׁיעַ בְּרַב אוֹ בִמְעָט" אמן, כן יהי רצון.