הרב איתמר לוי – רב קהילת האר"י קרית שמונה
בס"ד כב' סיון תשע"ו
מרידה בשם הכלל
פרשת שלח תיארה מרד בה' יתברך, וכאן בפרשה נקרא על המרד במשה. כאשר המניע לאותם מורדים הוא אנוכי, אבל למראית העין נראה כמייצג ענייני הכלל. המורד הראשי – קורח. הוא היה היוזם והמסית למרד. ואליו הצטרפו דתן ואבירם ואון – כעסקנים המלבים את ההתקוממות. ארבעה אלו השיגו ציבור של מאתיים חמישים איש מתוך העם, ויצרו אוירה של המון מתמרד. ונבאר הדברים על פי הרש"ר הירש זצ"ל.
שתי טענות
הם קמו על משה בשתי טענות. הראשונה, "כל העדה כולם קדושים", כל אחד מבני העדה הוא קדוש וקרוב לה', וה' הבטיח להשרות שכינתו על כל השישים ריבוא, ולא על יחיד כל שהוא. ולפיכך מעמדם של משה ואהרון הוא יהירות שיסודה בשקר. הטענה השניה: גם אם יש צורך ביחיד שיעמוד בראש לייצג אותו, מדוע דווקא אתם? צריך לתת זכות לעם לבחור את נציגיו.
קדושים אתם?!
משה מבין שהם מבקשים לספק את האנטרסים של עצמם במסווה של ייצוג ענייני הכלל, ולכן הם באים בטענות המראות דאגה לכל העם. הרי ברור שטענותיהם אינם נכונות, נכון שכל העדה צריכים להיות קדושים, אבל הם אינם קדושים כבר עתה. התורה אומרת "קדושים תהיו!" – יעודנו להיות קדושים, וצריך להתעלות ללא הפסק לקראת הייעוד הזה, אבל המציאות העכשווית אינה כן. וזה מה שמסמל המשכן שהולך בקרבם, שיש ישראלים, לווים, כהנים – ואין גישה אל הקודש פנימה, רק לפי כללים מסויימים. כל עניין המשכן לומר לנו "קדושים תהיו", אבל עדיין לא הגעתם ל"קדושים אתם".
אין תגובה
גם אם נניח שהגענו לייעד, כפי שקורח טוען, ואז באמת היה צורך לבחור את אותם נציגי הקהל שינהלו את העם – כל זה נכון, כשזה תלוי בדעת הקהל. אבל כאן זו בחירה אלוקית, ומי יעז לפנות אליו בשאלה: "ומדוע תתנשאו על קהל ה?!" טענת "תתנשאו" עושה את משה בדאי. ולכן תגובת משה "ויפול על פניו". מול כפירתו של קורח אין תשובה, רק ה' יכול לאמת את שליחותו מחדש. למעשה, קורח רוצה את מעמד הכהונה של אהרון ולכן חותר תחת סמכותו של משה לבטלה. אהרון, כמו משה, לא פוצה פה בכל העניין, כי מבחינתו הוא קיבל את המשרה על פי פקודת משה, אין כאן עניין אישי. וממילא צריך לחכות למוצא פי ה'.
להמתין לבוקר
התגובה של משה שצריך לחכות לבוקר וה' יודיע במי הוא בחר, וזה כמובן יפרוך את טענתם ש'כולם קדושים'. משה רוצה זמן להחזיר את המורדים בתשובה. וגם הלילה הזה שיעבור על המורדים יגרום להם לחשוב עם עצמם. בשעות הלילה כל אדם נמצא עם קרוביו ופנוי להרהורי ליבו, הוא לא מוסת על ידי חבריו. וכפי שהיה עם און בן פלת שאשתו מנעה אותו להשתתף במרד. וכן בני קורח שחזרו למוטב ברגע ההכרעה.
שתי קבוצות
מעניין לראות בפסוקים שמשה פונה לקורח ועדתו, ובנפרד גם לדתן ואבירם. יש כאן שתי קבוצות השואפות לשני עניינים שונים. קורח הלוי תבע את זכויות שבטו שנפגעו על ידי העדפת אהרון. אם היה איש אמת, היה צריך לוותר על זכויות שבטו, שהרי הוא טוען שכולם שווים. אלא ודאי שזכויות שבטו לא הספיקו לו והוא רצה גם כהונה. לעומתו, דתן ואבירם לא ייחסו חשיבות למשרת הכהונה, וכפי שרואים שהם לא היו בין מאתיים חמישים איש מקריבי הקטורת (קורח כן). כל עניינם היה ערעור על מעמדו המדיני של משה. הם הצטרפו לקורח, שחשבו שכך ישיגו את מטרתם. האיבה למשה – הייתה המלט שמחבר בין שתי הקבוצות.
מרידה בה' ובמשה
משה מגיב לקורח. החטא שייחסת לנו, שייך בך. אתה האשמת אותנו בניצול סמכות לצורך מטרות אנוכיות של רדיפת כבוד. אבל זה בדיוק בקשתך, שהרי אתם שבט לוי משרתי ה' נמצאים במקדש. אבל אין זה מספיק לכם, אתם רוצים להיות כהנים במקדש. בעצם האסיפה שלכם, היא מרידה בה', שהוא קבע את סדר העבודה. משה גם שולח הזמנה ידידותית לדתן ואבירם לבוא לפניו. למרות שאין בדבריו פקודה, הם השיבו לו: "לא נעלה" – זו יהירות מצידך לתת פקודות, ולא נשמע לפקודותיך. הרי כבר עשית הרבה צרות, הוצאת אותנו ממצרים, על מנת להביאנו לארץ, שבסופו של דבר נגזר עלינו לא להגיע אליה (בעקבות חטא המרגלים). וגם להבטחה שבנינו יראוה, איננו מאמינים לך. גם אם תחשוב לעוור את עינינו שלא נראה את הדברים כהוויתם, אתה טועה.
הכרעת ה'
משה רואה שאין עם מי לדבר ולכן מעביר זאת להכרעת ה'. הם טענו שתי טענות: שהכל שווים וראויים לכהונה – לכן כנגד טענה זו, כל המאתים וחמישים איש נטלו מחתות, וכך נראה אם צדקו. לגבי הטענה הנוספת – שאם הכלל חייב להיות מיוצג על ידי אדם אחד, למה דווקא אהרון, אולי קורח – כנגד זה משה שם את אהרון וקורח אחד ליד השני מנותקים מכל המאתים וחמישים איש. והבחירה האלוקית תבחר את השליח הרצוי.
ציפוי למזבח
ההמשך ידוע, דתן, אבירם ועדתם נבלעו, והמאתים חמישים איש נשרפו (קורח גם מהבלועים וגם מהנשרפים). המעניין שעם המחתות של הנשרפים, עושים ציפוי למזבח. ויש קשר בין המחתות למזבח, שהרי מתוך רדיפת כבוד הם ביקשו לערער את עבודת המזבח שנתקנה בידי ה', ובניסיון זה הם קיפחו את חייהם, ואובדנם רק חיזק את המזבח שנוסד בידי ה'. שבת שלום ומבורך.