הרב איתמר לוי – רב קהילת האר"י קרית שמונה
בס"ד ב' תמוז תשע"ה
הגדרה מהי מחלוקת שאינה לשם שמים
למדונו חז"ל שכל מחלוקת שאינה לשם שמים, אין סופה להתקיים. והדוגמא שנותנים חכמים למחלוקת זו, היא מחלוקת קרח ועדתו. השאלה מדוע חז"ל קראו למחלוקת זו: 'קרח ועדתו', ולא אמרו: 'קרח ומשה', שהרי קרח הקהיל את כל עדתו על משה ואם כן כך היה מדויק יותר לכתוב? התשובה שכאן למדנו מה ההבדל בין מחלוקת שהיא לשם שמיים, למחלוקת שאינה לשם שמיים. מחלוקת שהיא לשם שמיים, כל השותפים מתכוונים לתכלית אחת, אולם מחלוקת שאינה לשם שמיים ורק מפני אהבת הכבוד ואהבת עצמם, יש במחלוקת זו ניגוד בין אותם האנשים שהתאחדו לחלוק יחד, וכל אחד מהם מתכוון לתועלתו האישית באופן שהיא מתנגדת לכוונת חברו (שגם הוא מכווין לתועלת עצמו בלבד), וזו אכן הייתה המחלוקת של קרח ועדתו, על פי פירושו הנפלא של המלבי"ם זצ"ל.
טענת קרח
קרח רצה כהונה גדולה. לדעתו, עמרם (שהוא הבן הבכור של קהת) קיבל את חלקו, שהרי משה בנו קיבל את המלכות, וממילא ראוי שהכהונה הגדולה תנתן לבנו של יצהר (שהוא הבן השני של קהת). זה מה שכתוב: "ויקח קרח" הכוונה שלקח טענות למחלוקתו. ומה הטענות: "בן יצהר בן קהת בן לוי" כיוון שיצהר הוא הבן השני של קהת, לו מגיעה הכהונה הגדולה.
טענת דתן ואבירם
דתן ואבירם ואון בן פלת, התלוננו על זה שנטלה הבכורה מראובן, שהרי כיוון שהוא היה הבכור, היה ראוי שממנו תצא המלוכה והכהונה, ומדוע נתנה אם כן הכהונה ועבודת ה' לשבט לוי, ועוד המלוכה נתנה לשבט יהודה והבכורה ליוסף. כפי שאומר הכתוב: "ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת" והטענות שלהם, שהם: "בני ראובן", ואם כן הכהונה והלוויה מגיעים לשבט ראובן שהוא הבכור ליעקב (אחרי שנפסלו הבכורות בחטא העגל).
טענת הר"ן איש
המאתיים וחמישים איש היו "נשיאי העדה קרואי מועד", הם טענו שמשה חילק את כל השררות והמנויים על פי שקול דעתו, בלי להתייעץ עמם. ועוד היה ראוי שתנתן הכהונה להם נשיאי העדה, שהרי הם ראויים לכך על פי מעלתם, שהגיעו לכך על פי עבודה אישית. ולא ראוי שתנתן הכהונה לשבט אחד כולו בירושה, מבלי להסתכל באופן אישי על כל אדם ואדם (אולי הכהן הזה רשע ואינו ראוי).
המשותף בניהם
יוצא לפי זה שכל אחד מהם בטענתו חולק על השותף לו במחלוקת: דתן ואבירם רוצים שהכהונה תהיה לראובן, המאתיים חמישים איש רצו שתנתן הכהונה לנשיאי העדה, וקרח רוצה את הכהונה לעצמו. הדבר היחידי שהיו מסכימים עליו, זו המחלוקת על משה ואהרון, בזה היו בדעה אחת. ולכן אמרו: "רב לכם" לקחתם על עצמכם גדולה יותר מן הראוי, כל העדה קדושים ואין בכם קדושה יתירה, וה' בחר להשרות שכינה על כל העדה ואם כן מדוע אתם מתנשאים. הם טעו לחשוב כך, לפי שבמעמד הר סיני בקשו שלא יהיה בניהם חילוקי מדרגות וחשבו שה' שמע בקשתם, וכפי שאומר המדרש שהם אמרו למשה: 'בית שכולו מלא ספרים לא צריך מזוזה' (וכן הטלית).
תשובת משה
תשובת משה: 'אי אפשר שכולם יהיו כהנים גדולים, צריך להיות מקדש אחד וכהן גדול אחד, שהוא החוט המקשר בין האומה לאביהם שבשמיים'. לכן מציע לעשות בירור על ידי הקטורת וכך נראה במי בחר ה'. הבעיה, אומר משה, שכל אחד מכם רוצה להיות כהן גדול, וביניכם אין הסכמה, ואם כן כולכם תקחו מחתות. כאן משה בעצם מראה להם שהם לא חולקים על אהרון, אלא בינם לבין עצמם וגם אם יצליחו בטענתם כלפי אהרון, עדיין ימשיכו לריב זה עם זה.
מעלת שבט לוי
משה גם מעיר את עיניו של קרח ואומר: "רב לכם בני לוי". לטענתכם, כל העדה כולם קדושים, אז אין מעלה גם לשבט לוי על פני שאר השבטים, ויכול להיות שהקב"ה יבחר בשבט אחר להוציא ממנו הכהונה וגם הלוויה. במילים אחרות, במבחן הזה יכול להיות שקרח סיבך את כל שבטו שגם הם ידחו ממעלת הלוויה (ועוד קרח ממשפחת קהת שקיבלו מעלה מיוחדת על גבי אחיהם בני לוי, לשאת הארון וכלי המקדש). משה בעצם אומר לו שני דברים: א. לא עשיתי את הדברים מליבי אלא על פי ציווי אלקי. ב. ועוד התלונה שלכם היא לא רק על אהרון שקיבל כהונה גדולה, אלא על כל שבט לוי, מדוע נבחר הוא ולא שבט אחר. בעצם, אתם מעוררים כאן שאלות שאולי לא כדאי שתפתחנה, כי התשובה עלולה לאכזב ולשלול מעלת הלווים.
תגובה חריפה
מעניין לראות את תגובתו החריפה של משה ואפילו בעגל ובחטא המרגלים לא הגיב כך. כאן משה רבנו מבקש להעניש את החוטאים בפלא שאינו דרך הטבע והסיבה לפי שיש כאן צורך גדול לקיום האמונה בתורה ובנצחיותה לדורות הבאים. הרי במעמד הר סיני ירד ה' לעיני כל ישראל וכולם שמעו מפי הקב"ה פנים בפנים, איך הוא מינה את משה להיות שלוחו לתת להם התורה והמצוות, ואף אחד לא הכחיש זאת אז, וכך זה עבר במסורת לדורות הבאים מבלי חולק, עד שנראה שכולם קיבלו והיו שם באותו מעמד. אמנם כאן קרח ועדתו מפקפקים במשה בעודו חי ומכחישים שליחותו ונבואתו וכך למעשה הכחישו כל התורה כולה, שהרי כמו שאמרו על הכהונה והלוויה שמשה עשה כן מדעתו, כך נוכל לומר על כל התורה שבדה כן מליבו. לכן כאן משה עושה מופתים כמו בקבלת התורה, כדי לאמת התורה לדורות הבאים. כאן אין ויתורים וסלחנות. שבת שלום ומבורך.