הרב איתמר לוי – רב קהילת האר"י קרית שמונה
בס"ד כ"ב סיון תשע"ה
"וימאסו בארץ חמדה"
בפרשתנו ארבע מצוות חשובות: מצוות כיבוש הארץ (הציווי על הנסכים והחלה הם נספחים של מצוות הנוהגות בארץ ישראל), איסור העבודה זרה, מעשה המקושש – זו מצוות השבת, והחתימה במצוות הציצית. על מצוות אלו אמרו רבותינו ז"ל שהן שקולות כנגד כל התורה כולה. על כל אחד מהנושאים האלו צריך להאריך בדיבור, אמנם התורה האריכה דווקא בדבר הראשון, עניין ארץ ישראל. נראה שיש כאן בירור עמוק שעלינו לעשות בעניין כה חשוב זה, שעדיין לא עשינו ולכן האריכה תורה, כדי שנבין שיש בזה עניין לדורות שלנו והבאים. בפרשה זו צריך למקד את הדיבור סביב עניין גדול זה, כפי שעשתה התורה, ולהבין שיש כאן עניין מהותי בסיבת עיכוב גאולתנו, וצריך לעוקרו משורשו. על חטא זה קיבלנו את התאריך שהפך להיות בכייה לדורות, יום תשעה באב (רש"י). ואם כן עד היום אנו משלמים על חטא זה, ומעוצמת העונש נבין חומרת המעשה. הדברים על פי הנצי"ב זצ"ל.
חמור מחטא העגל
חטא המרגלים חמור יותר מחטא העגל, שהרי חטא העגל נסלח ורק "וביום פוקדי ופקדתי". אמנם לא כן דור המדבר, שכולו מת במדבר! אפילו תחינתו של משה לא הועילה אלא להאריך את זמן העונש ושלא יבוא עליהם בבת אחת. שהרי משה ביקש שלא ימית אותם "כאיש אחד" ביום אחד, בכדי שלא יהיה חילול ה' (שיאמרו אומות העולם שהקב"ה לא יכל להתמודד מול 31 מלכי כנען והמיתם במדבר), וה' שמע בקשתו לעניין חילול ה' בלבד, ולכן עם ישראל לא מתו ביום אחד, כך אין בעיית חילול ה', אבל הם כן מתו במשך 40 שנה. זאת אומרת שלא נמחל להם העוון עד שמתו.
חטא של אדישות
מדוע חמור חטא זה יותר מחטא העגל? הרי יש מקום לומר להפך שחטא העבודה זרה הוא החמור יותר? התשובה על פי הסבר הכוזרי (ריה"ל) שהסביר מהו עוון חטא העגל: משה נעלם שהוא החוט המקשר בין עם ישראל לקדוש ב"ה, ואם כן כשהוא לא מגיע, עם ישראל מחפש תחליף, משהו מוחשי להשתחוות לו, לא היה להם סבלנות לחכות למשה שירד מן ההר. החטא הוא למעשה הקדמת הזמן, וממילא על זה אפשר לסלוח, כי "על כל פשעים תכסה אהבה" (משלי י,יב). לעומת זה, חטא המרגלים חמור יותר, שהרי הגיע הזמן להיכנס לארץ ואתם לא רוצים, זו אדישות המראה על אי שייכות מוחלטת. זו כפירה! לכן הקב"ה לא סולח.
גזירת גלות
משה רבנו אומר י"ג מידות ומשמיט מידת ה"אמת" ("אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד נֹשֵׂא עָוֹן וָפָשַׁע"), משה מבקש לוותר על האמת בשביל השלום. אמנם למרות אמירת המידות, הקב"ה לא סולח. מה שכתוב: "סלחתי כדברך" – זה לעניין טענת משה שיאמרו האומות שהקב"ה מת, כנגד זה תשובת ה': "ואולם חי אני" שהאומות ידעו שהקב"ה חי. ואיך? על ידי ש"וימלא כבוד ה' את כל הארץ" והכוונה שכאן נגזרה גלות על עם ישראל והיא תהיה גלות עקובה מדם וימותו על קידוש ה' בכל מקום, כפי שהיה, וכך יראו את האומה שבה בחר ה' ויתפרסם ה' בעולם. הגלות לא מפורשת בפסוקים, אבל כך מבין המדרש על פי מה שאומר דוד המלך ברוח הקודש (תהילים קו): "וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה.. וַיִּשָּׂא יָדוֹ לָהֶם לְהַפִּיל אוֹתָם בַּמִּדְבָּר וּלְהַפִּיל זַרְעָם בַּגּוֹיִם וּלְזָרוֹתָם בָּאֲרָצוֹת", דוד מתאר שנגזרה גלות על אבותינו, בנוסף על המיתה.
חטא המעפילים
העם מבין את טעותו ועושה טעות נוספת, חטא המעפילים. לא מובן מה קורה פה, עד עכשיו החטא היה שלא רצו לעלות, וכעת כשנאסרה הכניסה, הם חוטאים בכיוון הנגדי שרוצים לעלות?! גם תשובת משה למעשיהם לא מובנת, במקום להגיד להם בצורה הכי ברורה שאסור לעלות, במקום זה אומר להם: "לָמָּה זֶּה אַתֶּם עֹבְרִים אֶת פִּי ה' וְהִוא לֹא תִצְלָח". משמע שאם זה כן יצליח, אז בסדר?! מסביר ר' צדוק הכהן מלובלין, שהם חשבו שכוונת ה' הייתה לנסותם, וכפי שידועים דברי חז"ל: 'כל שיאמר לך בעל הבית עשה, חוץ מצא'. כאן ה' הוא בעל הבית וכיוון שאמר להם לצאת אין שומעים לו, כנראה הקב"ה עושה להם מבחן אם יעשו מסירות נפש על הארץ, ובודאי רוצה שיעלו. לכן עונה להם משה: 'אתם צודקים בחשיבה, אבל עוד לא הגיע הזמן, "היא לא תצלח" אבל בעתיד כן'. יבוא זמן שזה כן יצליח, וזה יהיה בזמן החוצפה של דור המשיח. בדור המשיח זה מתחיל מלמטה, גם בלי דעת תורה, זו החוצפה של דור המשיח. וכך קמה המדינה.
"רוח אחרת"
מרן השולחן ערוך (סי' תק"פ סע' ב) מונה את התאריכים שמתו בהם גדולי ישראל ויש לעשות בהם תענית לדורות. אחד מן התאריכים, ז' בתשרי – יום בו מתו מוציאי דיבת הארץ רעה, אלו גדולי האומה שמתו על שמאסו בארץ חמדה. יהושע וכלב שהיו המיעוט, טענו שיש להכנס, והם צדקו, כפי שהתורה אומרת על כלב: "וְעַבְדִּי כָלֵב, עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ". הרוח אחרת של כלב שהוא רצה לכבוש את הארץ, למרות החשבונות המושמעים כנגד: 'לא פופולארי', 'בעיה דמוגרפית', 'העם לא איתנו', 'כל הגדולים אמרו שזה לא בסדר'.. אפשר לומר שמכל הטענות עולה המשפט הבא: 'ארץ ישראל זה מאוד חשוב, אבל צריך לבדוק אם אנחנו לא פוגעים בעם ישראל'. זהו ביטוי של חולשת והחלשת האמונה, ארץ ישראל זה עם ישראל! אין להפריד בניהם. כל זה נלמד מפרשתנו, שבת שלום ומבורך.