התאווה לבשר – פרשת בהעלותך

בס"ד

התאווה לבשר

ספר במדבר הוא ספר הדרך, במשך שלושים ושמונה שנה נכתב ספר זה (לעומת ספר ויקרא שנכתב תוך חודש בלבד). למעשה ניתן לומר שספר במדבר מתחיל כעת בפרשה שלנו, בתיאור של נסיעת ארון האלקים. במשך שנה – פחות עשרה ימים – ישבו אבותינו למרגלות הר סיני. ללא תזוזה. השכינה הייתה קבועה ועומדת, והנה החידוש: "ויסעו מהר ה' ". השכינה זזה! והפסוקים מתארים את המציאות החדשנית הזאת: "ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה' ויפוצו אויביך", משה מכריז כלפי הכנענים שבארץ ישראל שיהיו מוכנים למלחמה, כי לשם מגמת פניהם. השכינה אכן זזה אמנם עמה באים המשברים. שהרי מיד לאחר מכן חטאו בחטא המתאוננים, שלא ברור מה היה שם, רק ביקשו עלילה כפי שאומר רש"י. ואח"כ חטא התאווה לבשר. ועל חטא זה נתעכב היום בדברינו, על פי דברי הרב קוק (שמונה קבצים ח קנז) עם ביאורו הנפלא של הרב אורי שרקי שליט"א.

בקשת העם

"וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה" הם התאוו שתהיה להם תאווה. עד עכשיו היו למרגלות הר סיני והתמלאו בתורה, לפי חז"ל היו בדרגת מלאכים כמעט, לכן עכשיו כשמתרחקים הם רוצים לחזור להיות בני אדם עם תאוות. והפסוקים מתארים את עם ישראל שמתגעגע למאכלים שאכלו במצרים ומואסים באכילת המן, ובוכים איש עם משפחתו על מר גורלם. באמת המצב כפי שמתואר בפשט פסוקים, נראה עגום וכפיות טובה של ממש מצד עם ישראל. אמנם צריך לנסות להבין מה היה פה, שהרי עם ישראל אינו בדרגה כה נמוכה ולהפך, אם נעמיק קצת נראה שהם ביקשו פה משהו ענק.

תגובת משה

לפני שנסביר מה הם ביקשו, נקדים לשאול עוד שאלה אחת, מדוע משה מגיב בצורה כה חמורה על בקשתם: "לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת אֶת כָּל הָעָם הַזֶּה כִּי כָבֵד מִמֶּנִּי. וְאִם כָּכָה אַתְּ עֹשֶׂה לִּי הָרְגֵנִי נָא הָרֹג אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְאַל אֶרְאֶה בְּרָעָתִי". משה למעשה אומר: 'אין לי כוח רבש"ע', וממש מבקש למות. תגובת משה לא מובנת, שהרי רק לפני שנה חטאו בחטא העגל ושם משה הגיב בצורה מאוד קרה ושקולה. הוא הרג 3000 איש וטחן את העגל, השקה את העם, בקיצור שם משה ידע מה לעשות. מה קרה פה, האם מה שבקשו אכילת הבשר, יותר חמור מחטא העגל?! ודאי שלא.

כפיות טובה

ידועים דברי חז"ל שבמעמד הר סיני היו צריכים אבותינו לתקן את חטא אדם הראשון, שכפר בטובה. עם ישראל מבקש בשר וזה נראה במבט ראשוני ככפיות טובה, וממילא פספוס התיקון. כך חשב משה, שהרי משה רבנו נותן התורה, ותורה צריכה בושת פנים, ואם יש חוצפה אין אפשרות לתת תורה, עם זה משה רבנו לא יכול להתמודד (חטא העגל הוא חטא חמור, אבל שם זה טעות ולא חוצפה, שחשבו שכך צריך להתנהג כעת שמשה עלה לשמיים, כפי שמסביר הכוזרי).

נשמת משה ומשיח

עכשיו ננסה להבין את בקשת עם ישראל ממשה שיאכילם בשר. הם מבקשים ממשה שיחזור להיות בדרגת אדם הראשון קודם שחטא, ולכן מבקשים בשר שהוא שיא הגשמיות וגם בו יש קודש שצריך לגלות. אדם הראשון, קודם החטא, היה משלב בתוכו גם נשמת משיח וגם נשמת משה רבנו, אבל אחרי חטאו נפרדו הנשמות ואינם יכולות ללכת ביחד. כעת שני התפקידים מופיעים בשתי דמויות שונות ולא באישיות אחת: משה רבנו שהוא מייצג את התורה, ומשיח שהוא צריך להופיע בדור שהחוצפה מופיעה בו לפי חז"ל.

לא תפקידו של משה

לכן משה מגיב כך, הוא שומע את החוצפה מעם ישראל וזה דבר הסותר את כל מגמתו, שהרי תפקידו לתת תורה הצריכה בושה. זו הסיבה שהוא פורש מן האישה, כי צריך בושת פנים. כל עניינו של משה זה לתת תורה ואינו מסוגל לתת לעם ישראל את בקשתם להאיר מתוך החוצפה, זה תפקידו של המשיח, שיופיע בדור מלא חוצפה וכפיות טובה. כאן למעשה מתברר שאין תפקידו של משה להיות המשיח.

אהרון ומרים שומעים את בקשת עם ישראל, וצועקים: 'מדוע אתה פורש מן האישה'. הם הבינו את תביעת העם, ולכן רוצים שמשה יחזור למדרגת אדם הראשון קודם החטא, וממילא שיראה את הקדושה שיש בחוצפה. אבל התורה מעידה עליו "והאיש משה עניו מכל אדם", הוא נשאר בענוותנותו, ואינו מסוגל להתמודד עם החוצפה.

שבעים נביאים

כתוצאה מזה שמשה לא מצליח למלא את בקשת העם, הקב"ה אומר לו להקים סנהדרין של נביאים. מתוך כל שרי האלפים, המאות והעשרות (שהופרשו על ידי עצת יתרו), משה בוחר שבעים והופך אותם לנביאים במקומו. זה למעשה תחילת הירידה של משה וכל השאר מתעלים.

נבואה שלא מכוח משה

היו שניים, שנוספו על השבעים זקנים, אלדד ומידד. שבאותו מעמד, קיבלו נבואה והיא: 'משה מת ויהושע מכניס לארץ ישראל' וגם ניבאו על מלחמת גוג ומגוג. מעניין הקשר בין שתי נבואות אלו, שהם שייכות למשיח ולא למשה. הראשונה יהושע מכניס ולא משה, כידוע יהושע משבט אפרים שהוא שבטו של יוסף, והכח של יוסף זה הכוח של התורה הנובע מלמטה, מן האומה. לכן משה צריך להסתלק שהוא 'פני חמה' ואין מקום לכוכבים להופיע יחד עם החמה, צריך מנהיג קטן יותר, 'פני לבנה' שנותן מקום גם לכוכבים, לתורה המתחדשת מהציבור מלמטה, זו תורתו של משיח שבאה מכוח האומה. וכן גוג ומגוג זו מלחמתו של מלך המשיח במהרה יבוא ויגאלנו אכי"ר.