עקרון הנזיר לימינו – פרשת נשא

בס"ד

עקרון הנזיר לימינו

הרבה נושאים בפרשתנו, ונתעכב בדברינו על אחד מהם: הנזיר. ישנם שני סוגי נזירות: נזירות עולם ונזירות שמשון, וההבדל ביניהם שנזיר עולם אסור להטמא למתים בנוסף על איסור שתיית היין ואיסור גילוח השערות, ואילו נזיר שמשון מותר להטמא למתים כפי שהיה שמשון הגיבור. ההבדל בין שני סוגי הנזיר, יתן לנו הבנה מהי תכלית הנזירות, כפי שמבאר הנצי"ב בספרו העמק דבר.

טעמי קבלת הנזירות

אדם שמקבל על עצמו להיות נזיר עושה זאת מאחד משני הטעמים הבאים: א. כדי להתקדש ולהשיג רוח הקודש. ב. כדי להבדיל עצמו מן הניאוף, כפי שאומרת הגמ' בסוטה: 'הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין'. התורה הזהירה את הנזיר בשלושה איסורים: איסור שתיית היין, איסור התגלחת והדבר השלישי להפרישו מטומאת מת. איסור היין והתגלחת באים להפרישו מתאוות העולם הזה, שזו התכלית הראשונה, ואין צורך לפרוש מן המת ואף להפך, עדיף שיהיה במגע עם המת ועל ידי זה יזכור יום המיתה ויפרוש מן העבירה. אמנם הנזיר מהטעם השני שהזכרנו (על מנת להשיג רוח הקודש) לטעם זה צריך גם לפרוש מן המת. פרישה זו באה להפרישו מעצבות שמונעת גם כן השגת רוח הקודש, שהרי רוח הקודש אינה באה אלא מתוך שמחה של מצוה.

סוגי הנזיר

אדם שהוקדש מהבטן כמו שמשון, נזירותו נקראת בשם 'נזירות שמשון' ואין זו נזירות שהוא יזם כדי להתקדש, ולכן יכול להטמא למתים. אמנם אדם שקיבל על עצמו נזירות עולם (ולא 'קדוש מרחם'), כאן תלוי מה הייתה כוונתו, ואם אכן כוונתו בשביל רוח הקודש (ולא רק להפריש מעבירה), אדם זה קרוי "קדוש הוא להשם". אבל צריך זהירות כפי שיתבאר.

קדוש או חוטא?

התורה ממשיכה בהוראה מוזרה לגבי הנזיר האחרון ('נזיר עולם') ויש בה לימוד גדול בשבילנו: "וכי ימות מת עליו בפתע פתאום". כאן מדובר על הנזיר שאסור להטמא למתים שאמרנו, אם הוא נמצא בחדר שנפטר שם מישהו בפתאומיות, הנזיר טמא וצריך לגלח שערות ראשו ולהביא שני תורים אחד לחטאת ואחד לעולה. ואומרת התורה שצריך לכפר עליו, כי הוא "חטא על הנפש". התורה קוראת לו חוטא, וחז"ל מסבירים שנקרא חוטא שהרי אסר על עצמו שתיית היין. ולכאורה מה אשם הנזיר המסכן, הרי הוא לא ידע שימות, שזה היה בפתאומיות, ומדוע אם כן קוראת לו חוטא. אלא החטא הוא על זה שפרש מהנאות העולם הזה, הוא מנע עצמו משתיית היין כפי שנבאר.

סימן משמיים

אם הנזיר הזה לא היה נטמא למת, זה היה סימן משמים שהוא אכן מתאים לדרגת הקדושה שלקח על עצמו. אמנם כעת שהקב"ה זימן את אותו הנזיר להיות במקום בו ימות מת בפתע פתאום, רמזו לו משמים שאינו ראוי לכך. לא כל אחד ראוי להפריש עצמו מן התענוג הגשמי, כדי להשיג תענוג רוחני של דביקות בה'. יש מדרגות באדם, וכפי שאומרת הגמרא בתענית, שאדם עתיד ליתן את הדין על כל דבר שראה בעולם הזה ומנע עצמו מהנאתו. הכוונה כפי שאמרנו, שהוא כעת צריך לא לפרוש מהנאות העולם ולהפך. זכה אותו נזיר שקיבל סימן זה, כדי שידע הסדר בו ניגשים אל השי"ת.

עקרון חוזר

כן היה בסיפור קורח, שנראה בעוד שבועיים. ה-250 איש מקטירי הקטורת, ידעו שהם הולכים למות, שהרי רק אחד רשאי להקטיר קטורת. למרות זאת רצו קרבת אלקים, גם במחיר איבוד נפשם, וכפי שהתורה אומרת עליהם (פינחס): "את מחתות החטאים האלה בנפשותם". וכן היה במעמד הר סיני (יתרו), הקב"ה אסר את כולם מלעלות להר סיני ובכל זאת הוסיף דגש: "וגם הכהנים הנגשים אל השם יתקדשו פן יפרוץ בהם השם". והסיבה שהיה צריך להזהיר אותם אזהרה מפורשת (למרות שכל עם ישראל הוזהרו והם בכללם), כיוון שהכהנים בדרגה רוחנית גדולה יותר והיו רשאים לעמוד ליד הר סיני ממש, וכיוון שכך יש חשש שירצו להוסיף קדושה ולעלות על ההר ולא להסתפק לעמוד לידו בלבד, וממילא יהיו בסכנת המיתה.

אין עם הארץ חסיד

כך היא דרך האדם, הרבה פעמים רוצה להוסיף על עצמו קדושה יתירה, אמנם עדיין אינו מקיים את הדברים הבסיסיים. למשל, יש הגדרות לאדם שהוא צדיק ולאדם שהוא חסיד. הצדיק זה אדם שמקיים את השולחן ערוך, אמנם החסיד זה אחד שמוסיף על גבי זה. לא יכול להיות שאדם יהיה חסיד בלי שעבר את שלב הצדיקות. אם אדם לא לומד שולחן ערוך, חזקה עליו שעושה עבירות תמידיות, יומיומיות, וממילא כיצד יגיע להיות חסיד, שהרי 'אין עם הארץ חסיד'.

מהי הדרך

כיום, אין לנו את הסימנים שקיבל הנזיר באותם ימים קדמונים, אבל אפשר לדעת מהי הדרך הסלולה המביאה קרבת אלקים ולהפך ח"ו. על ידי לימוד (עדיף יומי וקבוע), יידע האדם מה עיקר הדין ומה היא חומרה ותוספת. הרבה פעמים אנשים הופכים את הסדר וגורמים להשנאת היהדות על עצמם ועל אחרים (שחושבים שזו אכן היהדות). כל זה נובע מחוסר תורה ויראת שמיים, ולא להפך ח"ו, כפי שמאריך להסביר הרמח"ל (ר' משה חיים לוצאטו זצ"ל) בהקדמה לספרו 'מסילת ישרים'. התורה היא תורת חיים ויש התחשבות בכל אדם לפי מצבו (יש מציאות של לכתחילה, יש מציאות של דיעבד, יש הפסד מרובה, ויש שעת הדחק ועוד כהנה וכהנה). ולא יאמר האדם: 'או הכל או כלום', שהרבה פעמים זו עצת היצר להרחיקו מטוב השם יתברך. ואיננו יודעים שכרם של מצוות ועוד רבים מדרשי חז"ל. שבת שלום ומבורך.