זוגיות במשבר – פרשת במדבר תשפ"א

בס"ד כ"ח אייר תשפ"א

זוגיות במשבר

הנביא הושע מדבר על זוגיות שנמצאת במשבר. אבל לא סתם משבר, יש כאן ילדי זנונים ואף אחד לא יודע מי אביהם, עד כדי כך שהאבא מתכחש: "רִיבוּ בְאִמְּכֶם רִיבוּ כִּי הִיא לֹא אִשְׁתִּי וְאָנֹכִי לֹא אִישָׁהּ" – אתם לא הילדים שלי, לכו לאימכם! "וְתָסֵר זְנוּנֶיהָ מִפָּנֶיהָ וְנַאֲפוּפֶיהָ מִבֵּין שָׁדֶיהָ". גם את הילדים הוא לא אוהב, כי לא ברור אם הם שלו "וְאֶת בָּנֶיהָ לֹא אֲרַחֵם כִּי בְנֵי זְנוּנִים הֵמָּה". אין כאן אמון, אף אחד לא מאמין בשום דבר.

בית שעולה על שרטון

הנביא מתאר את הבית שעולה על שרטון אט אט: האישה ממשיכה לקבל את מה שמגיע לה בכתובתה – שאר, כסות ועונה – אבל היא חושבת שהאוהבים שלה הם שנותנים לה אותם "כִּי זָנְתָה אִמָּם הֹבִישָׁה הוֹרָתָם כִּי אָמְרָה אֵלְכָה אַחֲרֵי מְאַהֲבַי נֹתְנֵי לַחְמִי וּמֵימַי צַמְרִי וּפִשְׁתִּי שַׁמְנִי וְשִׁקּוּיָי" – כיוון שמערכת היחסים כל כך מקוקלת ויש ניכור בין הבעל לאישה, היא לא חושבת שהוא זה שנותן לה את לחמה ומימיה ואת מה שמגיע לה.

אין עתיד לבית כזה

התוצאה שהבעל משתגע מקנאה, והוא שם מנעולים בבית "לָכֵן הִנְנִי שָׂךְ אֶת דַּרְכֵּךְ בַּסִּירִים וְגָדַרְתִּי אֶת גְּדֵרָהּ וּנְתִיבוֹתֶיהָ לֹא תִמְצָא" – והיא בורחת מהחלון. היא בורחת והוא משתגע, ואז מתחילה קנאה, שנאה ותחרות והיא כל הזמן רודפת אחריה מאהביה ותוך כדי כשהיא מבינה שבעלה הוא זה שדואג לה היא חוזרת אליו "וְרִדְּפָה אֶת מְאַהֲבֶיהָ וְלֹא תַשִּׂיג אֹתָם וּבִקְשָׁתַם וְלֹא תִמְצָא וְאָמְרָה אֵלְכָה וְאָשׁוּבָה אֶל אִישִׁי הָרִאשׁוֹן כִּי טוֹב לִי אָז מֵעָתָּה". מי שלומד את הפרק הזה לאט, מבין שאין עתיד לבית כזה, סופו רע ומר ועתיד להיגמר באלימות קשה, הבעל בקנאתו מסוגל לשרוף את הבית על שניהם וכפי שאומר הקב"ה – ובמשל שלנו הוא הבעל – "וְעַתָּה אֲגַלֶּה אֶת נַבְלֻתָהּ לְעֵינֵי מְאַהֲבֶיהָ וְאִישׁ לֹא יַצִּילֶנָּה מִיָּדִי: (יג) וְהִשְׁבַּתִּי כָּל מְשׂוֹשָׂהּ חַגָּהּ חָדְשָׁהּ וְשַׁבַּתָּהּ וְכֹל מוֹעֲדָהּ: (יד) וַהֲשִׁמֹּתִי גַּפְנָהּ וּתְאֵנָתָהּ אֲשֶׁר אָמְרָה אֶתְנָה הֵמָּה לִי אֲשֶׁר נָתְנוּ לִי מְאַהֲבָי וְשַׂמְתִּים לְיַעַר וַאֲכָלָתַם חַיַּת הַשָּׂדֶה: (טו) וּפָקַדְתִּי עָלֶיהָ אֶת יְמֵי הַבְּעָלִים אֲשֶׁר תַּקְטִיר לָהֶם וַתַּעַד נִזְמָהּ וְחֶלְיָתָהּ וַתֵּלֶךְ אַחֲרֵי מְאַהֲבֶיהָ וְאֹתִי שָׁכְחָה נְאֻם יְקֹוָק"

הנביא מציע פתרון

השאלה אם יש אפשרות לשקם בית כזה? לפי אנשי המקצוע אין עתיד לבית כזה, וזה לא יגמר בטוב. אבל כאן הנביא הושע מבקש לשנות הכל, הוא אומר לרבש"ע באלימות זה לא ילך! הרי אתה הבעל ואנחנו האישה הזונה ובנמשל עם ישראל שזונים אחרי אלילים. נכון שהאופציה כעת היא לשרוף הכל, אבל מה יצא לך מזה? יצא לך בית שרוף. אולי ננסה אחרת, ולכן בפסוק ט"ז הנביא מציע ניסיון חדש "לָכֵן הִנֵּה אָנֹכִי מְפַתֶּיהָ וְהֹלַכְתִּיהָ הַמִּדְבָּר וְדִבַּרְתִּי עַל לִבָּהּ" – זו הפעם הראשונה שיש דיבור בכלל בין בני הזוג, עד עכשיו היה כאן דיבור אחד על השני, וכעת מדברים אחד אל השני. הנביא מבקש לבנות ברית חדשה.

"אישי" ולא "בעלי"

הנביא מבקש שלא יהיה כאן יותר "בעל" – מלשון בעלות, אלא איש "וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְקֹוָק תִּקְרְאִי אִישִׁי וְלֹא תִקְרְאִי לִי עוֹד בַּעְלִי". כאן המקום להזכיר את המכתב שכתב דוד בן גוריון למישהו ובמכתב הוא מבקש ממנו שלא ישתמש במילה "בעל" אלא כפי שהנביא הושע תיקן ואמר "אישי" (צריך עיון מדוע מחדשי השפה מימי אליעזר בן יהודה והלאה לא שינו זאת, וכדברי הנביא כאן). יש כאן אמירה: אם המערכת היא של שלטון ובעלות – אז האופציה של בגידה – של חוסר אמון והרצון לברוח – תמיד נמצאת שם. אדם לא רוצה להיות נשלט, כל אחד רוצה לחיות בחופשיות, לזכות ליחס של הדדיות ואמון. את זה מבקש הנביא מקב"ה, תנסה לייצר מערכת של חיים עמנו של איש ואישה ולא של בעל וכנועה, וזה מה שיביא לצמיחה מחודשת של הבית, כפי שמסיימת ההפטרה בפסוקים הכל כך מפורסמים: "וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים. וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה וְיָדַעַתְּ אֶת יְקֹוָק".

וארשתיך לי באמונה

הפסוקים האלה הפכו להיות סמל השלימות לכל הבאים בברית הנישואים, ובמסורת ישראל כך גם מתחילים הגברים את היום – עם הפסוקים של הנביא הושע שנאמרים בכל בוקר בפיו של כל יהודי המניח תפילין – בשעת כריכת רצועות התפילין על אצבעותיהם. הפסוק הזה מדהים, והוא למעשה תמצית כל דברנו, הוא מדבר על איך נראית מערכת הברית המחודשת בין האדם לאלוקים, שכולה משוחררת באופן מוחלט מחשדנות: "וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה וְיָדַעַתְּ אֶת יְקֹוָק" – אין יותר מחבואים ותחושה של נבגדות, אין כאן ניסיון בריחה וכפי שתואר קודם, יש כאן תחושה של בטחון, אמונה וצדק. בעצם, בכל בוקר אדם עומד מול קונו ואומר לו בו נתקדש היום מחדש, ונבנה את המערכת על בסיס של אמונה, צדק וידיעה.

הקשר למתן תורה

את דברי הנביא הושע נקרא בשבת זו, סמוך ונראה לחג מתן תורתנו, ויש כאן קריאת כיוון: מהו היחס הנכון בעבודת ה' וכיצד עלינו לקבל עול תורה ומצוות. יש כאן עול אבל עלינו לעשות שיהיה ה'עול אהוב' וזה תלוי בנו ובגישה הנכונה בעבודת ה'. אגב, הנביא הושע גם מכונה "נביא התשובה" ואת דבריו קוראים כל שנה בשבת שובה כי יש בדבריו אתגר גדול לכולנו ויה"ר שנזכה להצליח ליישם את דבריו הנפלאים, שבת שלום ומבורך וחג שמח.