תכונותיו של בצלאל – פרשת ויקהל תשע"ט

בס"ד כ' אדר א' תשע"ט

תכונותיו של בצלאל

פרשתנו עוברת מהציווי על מלאכת המשכן, לביצוע בפועל. ממילא הדמות המרכזית בפרשה היא דמותו של בצלאל, זה שמרכז את הפעילות והעומד בראשה. ננסה לעמוד על נקודות שמאפיינות את אישיותו של בצלאל כפי העולה מפרשתנו. על פי דברים ששמעתי מפי הרב אמנון בזק שליט"א. ראשית, צריך לברר האם בצלאל היה אחראי על מלאכת המשכן, או שהוא גם עשה אותה בפועל? כשמדייקים בפסוקים, אין תשובה ברורה. עוד בפרשת כי תשא הקב"ה מודיע למשה שבצלאל נבחר לעשות את המשכן והקב"ה מודיע למשה שיש לו את התכונות המתאימות: "וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹקִים בְּחׇכְמָה וּתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה, לַחְשֹׁב מַחֲשָׁבֹת לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב". בהתחלה הוא כתוב לבד, ורק אח"כ נאמר שגם אהליאב בן אחיסמך למטה דן, וגם כל האנשים שהם חכמי לב – יהיו איתו במלאכה. וכפי שאכן רואים בפרשתנו, רק לא ברור בפסוקים מי עשה כל דבר.

בצלאל קשור לארון

הדבר הראשון שעשו – כמובא בפרשה – זה יריעות המשכן (לו,ח). ואת היריעות כתוב שעושים כל האנשים שהיו חכמי לב, אבל אח"כ כתוב "וַיַעַשׂ אֶת הַיְּרִיעוֹת" בלשון יחיד. הרמב"ן מסביר כפשוטו, שמדובר באנשים שהיו חכמי לב, לפי פירושו בצלאל לא מעורב בעשיית היריעות באופן ישיר. בפעם הראשונה והיחידה שאנחנו רואים את מעורבותו האישית של בצלאל זה בעשיית הארון (לז,א), שם כתוב: "וַיַעַשׂ בְּצַלְאֵל". אבל בשאר הכלים שכתובים בהמשך הפרק, כבר לא מוזכר שמו של בצלאל וכתוב רק "וַיַעַשׂ" בלשון יחיד. האבן עזרא אומר שכיוון שתחילת הפרק מדבר בבצלאל שעשה, ממילא גם את המשך הפרק עשה בצלאל. אך הרמב"ן חולק ולדעתו רק את הארון עשה בצלאל, ואת שאר הכלים עשו כל איש חכם לב. אין באפשרותנו להכריע במחלוקת זו, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שהארון הוא הכלי היחיד שעליו מוזכר בצלאל, זה מראה שלבצלאל הייתה מעורבות מיוחדת לארון יותר משאר הכלים. והשאלה מדוע?

הכלי החשוב ביותר

הרמב"ן אומר שזה לא בגלל שעשיית הארון הייתה מסובכת, ואף להפך, מבחינה מקצועית הארון נראה הכלי הפשוט ביותר לעשייה, המנורה הרבה יותר מסובכת (וכפי שנתקשה משה בעשייתה). אז מה מיוחד בעשיית הארון? התשובה, היא העובדה שיש לארון מעלה רוחנית מיוחדת, לכן היה צריך התערבות ישירה של בצלאל שמלא ברוח אלוקים, חכמה, תבונה ודעת. וזה רואים כבר מפרשת תרומה, שבכל הכלים כתוב: "וְעָשִׂיתָ מִשְׁכָּן.. וְעָשִׂיתָ פָּרֹכֶת.. וְעָשִׂיתָ..", ורק על הארון כתוב "וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים". וזה מזכיר את הפעם היחידה הנוספת שהמילה "וְעָשׂוּ" מוזכרת שם, שני פסוקים קודם: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" – הארון הוא בעצם תכליתו של כל המשכן, שם מונחים לוחות העדות, ועליהם נמצאת הכפורת והכרובים שעליהם הקב"ה שוכן. זהו מקום השראת השכינה, ולכן הארון נחשב הכלי החשוב ביותר במשכן. ולכן דווקא בצלאל שיש לו רוח אלוקים יעשהו.

הדמות המקבילה במקדש

כשמשווים את בצלאל לדמות המקבילה לו בעשיית בית המקדש שבנה שלמה, אנו מוצאים תיאורים דומים, אבל ישנו הבדל אחד בולט (מלכים א ו,יג): "וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וַיִּקַּח אֶת חִירָם מִצֹּר, בֶּן אִשָּׁה אַלְמָנָה מִמַּטֵּה נַפְתָּלִי וְאָבִיו אִישׁ צֹרִי חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וַיְמָלֵא אֶת הַחׇכְמָה וְאֶת הַתְּבוּנָה וְאֶת הַדַּעַת לַעֲשׂוֹת כׇּל מְלָאכָה בַּנְּחֹשֶׁת". אם נשים לב, אצל חירם כתוב שהייתה בו חכמה תבונה ודעת, אבל לא כתוב שהייתה בו רוח אלוקים. לכן חירם עושה את כל כלי הנחושת שהיו במקדש, אבל לא את הכלים הפנימיים, הם כלי הזהב – שאותם עושה שלמה בלבד (הכרובים, השולחנות והמנורות). והסיבה, שבכדי לעשות את כלי הזהב דרוש "רוּחַ אֱלוֹקִים" אותה הייתה לשלמה במקדש (כפי שכתוב על שלמה: "הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ לֵב חָכָם וְנָבוֹן"), והיא אותה רוח שהייתה לבצלאל בבניית המשכן. ורק הרוח הזו תבטיח את השראת השכינה בבית ובמשכן.

יכולת להורות

בצלאל זכה לתכונה שניה וחשובה והיא: "וּלְהוֹרוֹת נָתָן בְּלִבּוֹ". ומה הכוונה? נשים לב שבתחילת הפרשה משה פונה לעם ישראל ומבקש שני דברים: הראשון, להביא חומרים למשכן ("קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה וְכוּ"). והשני, שכל איש חכם לב יבואו לעשות את ציווי ה'. בפועל קורה רק הדבר הראשון, שמביאים את כל החומר (פס' כא-כט), אבל לגבי הבקשה השניה אין מתנדבים. רק אחרי שמשה פונה שנית אל העם ומתחיל לתאר את דמותו של בצלאל (לה,ל) ולשבחו כפי שעשה הקב"ה בפרשת כי תשא – באים כולם. אם נשים לב, משה מוסיף שלוש מילים על מה שהקב"ה שיבח בשעתו: "וּלְהוֹרוֹת נָתָן בְּלִבּוֹ", מילים אלו שכנעו את כל האנשים חכמי לב להצטרף. היכולת הייחודית של בצלאל זה לא רק העובדה שהייתה בו רוח אלוקים, אלא גם הנקודה השנייה: היכולת להורות. הוא לא רק חי בעולמות עליונים, אלא הייתה לו היכולת להסביר וללמד ועל ידי כך להעביר את המשימה לכתפיהם של כל חכמי הלב. כשהם שמעו שאת המלאכה יעשו תחת פיקוחו והדרכתו של האומן הגדול הזה, הם נענו לקריאתו של משה.

ייחודי לבצלאל

זו התכונה שמייחדת אותו אף משלמה וחירם, שהם אמנם היו בעלי יכולות מקצועיות, אבל לאו דווקא עם יכולות של הוראה. זו גם הסיבה שבבניית בית המקדש אנחנו לא מוצאים אנשים נוספים שהיו שותפים לשלמה וחירם: שלמה עושה את כלי הזהב לבדו, וחירם את כלי הנחושת לבדו. וזה בגלל שמעלתם הייתה פחותה ממעלת בצלאל שבלשון חז"ל היה "בצל א-ל" וידע להוריד את הדברים הרוחניים הגבוהים לאנשים פחותי המעלה, שבת שלום ומבורך.