הרב איתמר לוי – רב קהילת האר"י קרית שמונה
בס"ד ז' שבט תשע"ה
יציאה מתוכננת
פרשתנו היא השיא בסיפור היציאה של בני ישראל ממצרים, הפסוקים מתארים את הניסים הגדולים בקריעת הים והשירה שאח"כ. אמנם מעניין לראות תגובת העם על המהלך האלקי, קודם הנס הגדול. אחרי שהקב"ה מגלה לעם ישראל את התוכנית, איך לגרום למצרים לצאת למרדף אחריהם, ואיך על ידי זה יוגדל כבוד שמיים בעיני הבריות, העם מגיב: "וייראו מאוד ויצעקו בני ישראל אל ה' ". ממה העם מפחדים, הרי 'דבר אלקינו יקום לעולם'? וגם הדברים שאומרים יש בהם אולי צד של כפירה: "מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים" כאילו מייחסים הגאולה למשה בלבד, ושכחו שהשי"ת הוציאם ממצרים? אמנם לא כן הדברים וכפי שמסביר ר"י אברבנאל.
"בני ישראל" ו"העם"
הרמב"ן מחלק הקבוצות לשניים: "בני ישראל" – שהם הצדיקים שצועקים אל ה' ומאמינים בו. ו"העם" – שזו קבוצה המייצגת את הפחותים שבעם והם המפקפקים באמונה. אבל חילוק זה לא מסתדר עם פשט הכתובים, שהרי כתוב שבני ישראל (ולא העם), הם שצעקו ואמרו הדברים הקשים באמונה.
"ויצעקו" לשון תלונה
לכן נראה להסביר מה שכתוב: "ויצעקו בני ישראל אל ה' " אין הכוונה לתפילה, אלא תרעומת. עם ישראל מתלונן, שהרי משה אמר להם בשם ה': "וחזקתי את לב פרעה ורדף אחריהם ואכבדה בפרעה". לכן חשבו שהקב"ה יעשה ניסים ונפלאות (אולי על ידי שיטיל עליהם אש וגופרית ורוח זלעפות), כפי שראו שעשה ה' במצריים ולא יאונה להם כל נזק.
שתי מחשבות
אמנם כשראו את פרעה מתקרב אליהם, אז התחילו להרהר בליבם שיכול להיות שתי סיבות בדבר: או שה' חפץ להמית את ה' במדבר (כפי שאמר פרעה: "ראו כי רעה נגד פניכם") ולכן צעקו אל ה' ומתלוננים אליו למה עושה כן. אבל הסיבה השניה והיא היותר אפשרית מבחינתם, שאולי משה המציא את כל עניין יציאת עם ישראל ממצרים, ואולי ה' יתברך במכות שנתן על המצרים במצריים, רק רצה להקל את עול המצרים מעלינו, והתוכנית הייתה שנשאר בארץ רעמסס שהיא כגן ה', ומשה מדעתו הוציאם ממצרים והראיה שהקב"ה לא אמר שום דבר על עניין קריעת הים. זו הסיבה שכעת צועקים אל ה', לפי שרצו שהאויבים המצרים ישלימו עמהם על מנת שיחזרו בשלום למצריים.
משה עשה מדעתו
לכן פנו אל משה בטענה: "המבלי אין קברים במצריים" הכפילו את לשון השלילה ("המבלי אין"). כוונתם, שבמדינות גדולות ששם יש ריבוי אנשים, לא יתכן שמישהו ימות ולא ימצאו לו קבר, כי אנשי המקום ירצו לקבור המתים כדי לטהר ארצם. אמנם במדבר לא עוברים אנשים, וממילא שם לא יהיה אכפת לאיש אם ימותו ויישארו כך. לכן אמרו למשה מדוע עשה כן לקחת אותנו ממצרים (שם לפחות היו קוברים אותנו) למדבר, בעצם גזר עלינו מיתה וגם שלא נגיע לקבורה. כאן למעשה, הם קובעים שהדבר היה תלוי בו, אבל לא אמרו זאת בפירוש, ולכן עוברים לומר הדברים במפורש: "מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים" מדעתך, וה' לא ציוה אותך על כך.
"דברנו אליך במצרים" – היכן?
משה יכול לענות להם, הרי עד כה הייתם חפצים ביציאה ממצרים, ועכשיו שראיתם את האויבים חזרתם בכם (מהפחד). לכן מחששם שמא יטען כך, הקדימו ואמרו שתמיד כך חשבו, עוד ממצרים: "הלא זה הדבר אשר דברנו אליך במצרים לאמר חדל ממנו ונעבדה את מצרים". למרות שאם נחפש לא נמצא שאמרו כן, הם אמרו משהו אחר ועכשיו הם מפרשים אותו כך להצדיק דבריהם. מה אמרו? אחרי שפרעה הכביד עליהם את העבודה (בעקבות בקשת משה ואהרון לשחררם בפעם הראשונה) אז אמרו העם למשה ולאהרון: "ירא ה' עליכם וישפוט אשר הבאשתם את ריחנו". לטענתם, כעת מתברר שצדקו, שאמנם העבודה הייתה קשה, אבל היא עדיפה על פני המוות במדבר. כאן בעצם אומרים למשה, אנחנו לא רוצים להלחם עם המצרים, וכוונתם להכנע על מנת לחזור לעבודה במצרים.
תשובת משה
משה שומע, ומשיב לכל טענותיהם, בלשון קצרה וקולעת: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ. הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת ה', אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם. כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם, לֹא תֹסִפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם. ה' יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן". אין צורך להלחם ולא לשוב למצרים להיות עבדים, אתם תראו שלא המצאתי יציאת מצרים מדעתי. כפי שהמדרש אומר: 'ארבע כיתות נעשו ישראל על הים: אחת אומרת ניפול לים, ואחת אומרת נחזור למצרים, ואחת אומרת נעשה מלחמה כנגדן, ואחת אומרת נצווח ונצעק כנגדן. לזו שאומרת ניפול לים – אמר משה "התיצבו וראו". לזו שאומרת נחזור למצרים – אמר להם "כי אשר ראיתם וגו' ". ולזו שאומרת נעשה מלחמה – אמר "ה' ילחם לכם". ולזו שאומרת נצווח כנגדן – אמר "ואתם תחרישון" '.
"דבר אל בני ישראל ויסעו"
אחרי דברי משה אל העם, אומר לו הקב"ה: "מה תצעק אלי". אם נחפש בפסוקים, היכן מצאנו שמשה צעק אל ה'?! – גם אין צורך שהוא יצעק אל ה' שהרי משה מאמין שיהיה בסדר כפי שה' אמר לו את כל התכנית בהתחלה – אכן משה רבנו לא צעק אל ה'. הקב"ה מתייחס לדברים שאמר משה לעם ישראל כדי להרגיעם, ואמר לו שלזה אין צורך כעת. אין לנו פנאי לשמוע את תלונות בני ישראל ולהשיב עליהם בשביל כבודי, זה לא הזמן להוכיח להם שה' הצדיק והוא "א-ל אמונה ואין עוול". כי בגלל זה אתם מתעכבים וממילא כל העסק לא זז, הגאולה תקועה. עכשיו צריכים לעשות מעשים: "דבר אל בני ישראל ויסעו"! ויהי רצון שנזכה, אכי"ר.