הרב איתמר לוי – רב קהילת האר"י קרית שמונה
בס"ד ד' שבט תשע"ט
אתחלתא דגאולה
התורה עוסקת בתרחישי הגאולה הראשונה, וחז"ל אומרים שהעקרונות שהיו בגאולה זו, עתידים לחזור בגאולה האחרונה. נתעכב על עקרון אחד שהוא יסוד גאולתנו הנקרא "אתחלתא דגאולה". והדברים מהותיים להבנת המהלכים הגדולים בהם אנו חיים, על פי דברים ששמעתי מהרב ערן טמיר שליט"א.
מתי זמן היציאה?
נשים לב שיש פסוקים סותרים בפרשה – ובספרים: במדבר ודברים – לגבי זמן היציאה ממצרים. ישנם פסוקים המראים על כך שהיציאה הייתה ביום כמו: "ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה", או הפסוק: "בעצם היום הזה". לעומתם, ישנם פסוקים המראים על יציאה בלילה כמו: "הוציאך ה' אלוקיך ממצרים לילה", או הפסוק: "ליל שימורים הוא לה". אז מתי הייתה יציאת מצרים: בלילה או ביום? מתרץ ר' אבא בגמרא (ברכות ט.), שהגאולה הייתה בערב, אבל בפועל יצאנו רק ביום. ובלשונו: 'הכל מודים כשנגאלו ישראל ממצרים לא נגאלו אלא בערב, וכשיצאו לא יצאו אלא ביום'. והגמרא מסיימת 'מלמד שהתחילה להם גאולה מבערב', וזה מה שאנו קוראים היום (על פי הירושלמי): 'קמעא קמעא'.
גאולה מחולקת לשניים
כשמדייקים בדברי חז"ל אלו, יש כאן לימוד חשוב אלינו. גאולת ישראל מחולקת לשני חלקים: גאולת ערב, ויציאת היום. ור' אבא מדגיש שאת הביטוי 'גאולה' זה שייך לתהליך שהתחיל מהערב, ועליו אמרה הגמרא שהוא התחלת הגאולה. ואילו למה שקרה ביום, הוא קורא בשם 'יציאה'. ולא גאולה! וחילוק זה נמצא בדברי הגר"א.
דברי הגר"א
הגר"א אומר על הפסוק: "כי בעצם היום הזה הוצאתי את צבאותיכם מארץ מצרים" ששתי גאולות היו ביציאת מצרים, אחד בלילה והוא אתחלתא דגאולה, שמשה הציע לפרעה להנצל ממכת בכורות על ידי שיאמר בפיו עכשיו, בחצות לילה (ולא יחכה עד למחר, לשעת היציאה בפועל), ש'אתם בני חורין'. וכך עשה. לפי הגר"א זוהי התחלת הגאולה, ורק למחרת "בעצם היום" יצאו ממצרים ב"יד רמה". עצם זה שפרעה אמר לנו ש'אנו בני חורין' זו הגאולה, אבל הפדיון הגמור היה ביום.
עיקר הגאולה בלילה
ואם נשאל מה זה משנה, מה המשמעות אלינו שגאולת ישראל נחלקת לשני חלקים, הרי אנחנו חיים בדור שהכל נמדד במבחן התוצאה? – לפי הפרמטרים שלנו היום גאולת הלילה זה כלום – שהרי היציאה בפועל עוד לא הייתה?! זה החידוש, שאף על פי כן עיקר הגאולה הייתה בלילה, בזה שפרעה שחרר אותנו במס שפתיים בלבד. ולמרות שבמבחן התוצאה אין לנו כלום ביד. זה גם מסביר מדוע עושים את ליל הסדר בלילה, ולמרות שהגאולה בפועל הייתה ביום ולא הלילה (ואולי היה מקום לעשות 'יום הסדר'?).
הכל תלוי בהתחלה
כנראה שצריך להפוך את המחשבה ולומר, שהכל תלוי בהתחלה ולא בתוצאה. מה שאירע בלילה זה משהו יותר פנימי, שאח"כ יוביל מתוכו את התוצאה הישירה של היציאה בפועל. וכפי שמסביר הרב קוק זצ"ל (על הגמרא ברכות הנ"ל) שיש כאן שני ממדים ביציאת העם לחירות: הראשון הוא – מה שקורה אצל האדם – או האנשים – בנפש פנימה. וזה פנימי מאוד שאי אפשר לתעד, יש אדם שהוא בן חורין פיזית, אבל הנפש שלו כלואה. וכן להפך. הממד השני – זה מה שהוא עושה בפועל עם זה שהוא בן חורין מחשבתית: החופש הפנימי צריך להביא את החופש בפועל. זה מה שקרה לנו במצרים, יצאנו לחירות מבחינה פנימית, ואפילו שאחר כך השתעבדנו. מכאן ואילך, מה שיהיה אפשר לשעבד אצלנו זה את החירות המעשית בלבד, אבל את החירות הפנימית – לא יהיה ניתן לשעבד יותר, לעולם.
"גאולה" ו"יציאה"
לכן הגאולה הראשונה – יציאת מצרים – הייתה חייבת להתחלק לשניים: כשנגאלו ישראל – נגאלו כבר מהערב, שזה ההשתייכות לממד האלוקי החירותי. וכשיצאו – לא יצאו אלא ביום, כי היציאה היא ההוצאה לפועל של החירות הפנימית לה זכו בשלב הראשון.
"רוח גבורה ודעת להלחם"
כך מסביר הרב קוק זצ"ל את הביטוי 'אתחלתא דגאולה'. זה החופש הפנימי להכריז על מדינה, כשאתה לא יודע מה עלול לקרות עוד שעה. וכפי שאומר הרב צבי יהודה זצ"ל (על פי התוספות במסכת בבא מציעא דף קו. ד"ה מתיב. התוס' מדבר על שומר שלא שמר את העדר כבשים כשהזאב הגיע וטרף, שהוא צריך לשלם, והתביעה עליו הייתה שאם היה שם אולי היה זוכה ל"רוח גבורה ודעת להלחם" והיה מציל את העדר מן הזאב) שהעוז והגבורה להילחם – זה אתחלתא דגאולה, וכפי שהיה בהכרזת המדינה שידעו שההכרזה תביא מלחמה ואעפ"כ עשו זאת. ולכן ר' אבא בגמרא מדייק שהתחילה להם גאולה מהערב. התחלת הגאולה זה החופש האלוקי, והיציאה בפועל זה היציאה מהכוח אל הפועל.
על זה חוגגים
כמובן שאנחנו לא מסתפקים רק בחופש הפנימי, אבל משם הכל מתחיל. לכן חוגגים ביום העצמאות, שהרי כולם שואלים על מה חוגגים, הרי עוד לא סיימנו את כל הבעיות? התשובה, שאנו חוגגים על הכוח שלנו להכריז פוליטית שקמה מדינת ישראל, והגבורה לצאת למלחמה על זה (הרצי"ה לנתיבות ישראל א עמ' 179). הקב"ה עורר עלינו רוח ממרום, על הפוליטיקאים שלנו, שיכריזו על הקמת המדינה. זהו נס עצום, ההתעוררות של הגבורה הפנימית והמעשית, דבר שלא היה אלפיים שנה!
היסוד לגאולתנו
היוצא מדברנו, שגאולתנו כגאולת מצרים. כשם שבגאולת מצרים יש שני חלקים, כך בגאולתנו. והכל מתחיל מגאולת הערב – שזהו החופש הפנימי שמביא עוז חיצוני. ולכן גאולת הערב נקראת 'אתחלתא דגאולה' שהכל תלוי בזה והוא היסוד לגאולתנו. ויה"ר שנזכה שיתקיימו בנו דברי הנביא מיכה (ז,טו): "כימי צאתך מארץ מצרים הראנו נפלאות", אכי"ר.