הרב איתמר לוי – רב קהילת האר"י קרית שמונה
בס"ד י"ז טבת תשע"ו
הרשעות הקדומה כלפי עם ישראל
ספר שמות הוא למעשה המעבר מתולדות הפרט והמשפחה, לתולדות האומה. לכן גם כאן בתחילת הפרשה מוזכרים כל הפרטים שהם 'אבני יסוד' לכלל האומה, שמהם התפתח העם היהודי. יש באומה זו יסודות חזקים שטבועים בה, הנותנים לה כוח לשרוד כל צרה: "את יעקב איש וביתו!". למרות שכל אחד מהבנים הפך להיות ראש שבט משלו, הם דבקים ביעקב, כולם סביב הגזע הישן והעתיק. זו הנקודה המרכזית, שכל בן ממשיך ובונה את ביתו כסעיף לבית הוריו. וכך האב בעצם ממשיך לחיות בבנו ובנכדו לדורי דורות. לכן כתוב "נפש" לשון יחיד, שיש כאן 'רוח אחת' המאחדת את כולם.
מעניין לראות שהתורה לא מספרת על הדור הזה כלום, ורק מדגישה את ריבויו הבלתי רגיל, דבר שהביא בעקבותיו שנאה עצומה כלפינו. למעשה אפשר לומר שזו התופעה הקדומה ביותר של 'רשעות' נגד היהודים. ועם אותם שיטות פעלו נגדנו שונאינו במשך כל הדורות, כפי שנבאר בע"ה, על פי פירושו הנפלא של הרש"ר הירש זצ"ל.
שלטון זר
"ויקם מלך חדש על מצרים" כאן לא היו חילופי משמרות רגילים, אלא חילופי שלטון קשים. ל"קום על" משמעותו השתלטות אלימה. השושלת המצרית הוותיקה הובסה, ושושלת זרה שבאה מחוץ למצרים השתלטה כעת על השלטון במצרים. כעת מובן איך הם "לא ידעו את יוסף" כי הם באו מבחוץ, ולכן כל השנאה התהומית הזאת כלפי היהודים. שהרי המצרים ראו ביהודים כמטיבים לממלכה ולא משיגי גבול.
הפחד מהיהודים
יחד עם השליט הזר הגיעו לארץ מצרים כל אנשי שבטו, והמצרים המקומיים כבר נכנעו להם. לכן השליט החדש אומר לאנשי שבטו: 'מהמצרים אין לנו לפחד, שהם כבר נכנעו. אבל יש שבט שנמצא בגושן צפונית לנו, שהוא הולך ומתפתח ותופס כוח והם גם מאוחדים ביניהם, כך שיש להם כוח רב מאיתנו'. שהרי במצרים היו מלא 'עמים' שונים שלא היה אחדות ביניהם, ושום אחד מהם לא היה שווה ליהודים, הן בכמות והן בכוחות הפיזיים.
הוראות מגבוה
הרשעות הזו כלפי היהודים, לא באה מהציבור למטה, אלא מלמעלה, מהשלטון החדש. פרעה החדש ביקש לפצות את העם המצרי שאותו דיכא ביד חזקה, לכן הוא יצר מעין כת של נחותי דרגה ('יהודונים'), שהם פחותים מכולם, וכך יש הרגשה לכל הקבוצות האחרות הנמצאות במצרים, שהם בני חורין, ביחס לאותם יהודים שפלים. למלך החדש לא היה במה להאשים את ישראל, זו הסיבה שנזקק למעשה חכמה לשכנעם ולא יכל לצאת נגדם בגלוי. הוא נאלץ להיעזר בשיקולים של 'טובת המדינה' וכדומה.
שלב א' – זרים
המצרים חששו מפני שני דברים: שמא תפרוץ מלחמה עם שונאיהם והיהודים יתחברו להם. והחשש האחר שגם בלי מלחמה, שמא המקום בגושן לא יספיק ליהודים בגלל ריבויים והם בעצם יעלו חמושים עלינו למלחמה. לכן הם הוגדרו כ'זרים', וממילא היהודים הפכו להיות מקור הכנסה למדינה. לכן שמו עליהם "שרי מיסים" שאפילו על האוויר שהורשו לנשום היו צריכים לשלם. המטרה כעת לענות את היהודים בכדי שלא 'יגבה ליבם', לכן המציאו כל מיני סוגי התעללויות במסווה החוק.
שלב ב' – עבדים
כמובן שהם לא הצליחו, והיהודים היו נוכחים באופן מתמיד בכל מקום. המדרש אומר "ותמלא הארץ אותם" – 'שנתמלאו בתי טרטיאות ובתי קרקסיאות מהם'. כשהמצרים באו לתיאטרון – היו שם יהודים, וכן כשנכנסו לקרקס – היו שם יהודים. לכן עברו לשלב ב', במקום להגדירם כ'זרים', הוכרזו כ'עבדים'.
שלב ג' – עינוי
זו משמעות המילה ב'פרך'. מלשון פרוכת המפרידה בין הקודש לקודש הקודשים. כך הבדילו את היהודים מתוך שאר בעלי הזכויות באומה. הם הפכו לעבדים משוללי זכויות, וכך נעשה חיץ מוחלט ביניהם ליהודים. היהודים הוכרזו כאינם שייכים לגזע האנושי. ולכן התחילה הקשיחות ללא רחמים. "פרך" גם במשמעות של המילה 'לפורר'. וזהו השלב השלישי, שלב העינוי "וימררו את חייהם".
גזרות קדומות
עד כה היו אזרחי המדינה ורק העלו מס מיוחד, כעת הפכו לעבדים בלי זכויות ואין המשפט מגן עליהם. לכן "ויעבידו מצרים" כל העם הוסמך לנהוג בהם מנהג עבדים. הם נתנו להם עבודות שאינם תואמות את כוחותיהם. כך נתממשו כל שלושת הגזירות שנמסרו לאברהם אבינו בברית בין הבתרים: "גירות", "עבדות" ו"עינוי".
עיוות הדין – ראשית כל חטאת
המצרים הגיעו לרשע הזה בגלל עיוות הדין. הם צמצמו זכויות הזרים העבריים, ובעקבות זה הגיעו לעבדות קשה ועינויים אכזריים. כנגד זה באה התורה בעשרים וארבעה מקומות וקובעת את מעמד ה'גר' שהוא תחת חסותו של החוק. השוואה גמורה של הגר לאזרח היא תכונת יסוד במשפט העברי. כל מי שקיבל על עצמו את חוקי המוסר של האנושות (שבע מצוות בני נוח) – זכאי להגנת מערכת החוק והמשפט.
דרך עקיפה
כל זה ניסה פרעה לעשות בדרך עקיפה ולא הצליח ולכן עבר לדרך הישרה והקצרה, עדיין עם הסוואה ככל שאפשר. הוא פונה למיילדות ומבקש מהן לזהות בתוך רחמן של הנשים, האם העובר הוא בן או בת. ואם הוא בן להמית אותו בלי שאימו אפילו תשים לב. מאמציו השיגו את ההיפך, שהרי עכשיו המילדות התפללו לה' שלא ייפול שום וולד ולא יחשדו אותם שעשו מצוות המלך. גם אח"כ כשנתן פקודה מפורשת והתיר דמי הילדים, ה' הפר זממו. כן עתה ובכל הדורות, רבים קמים עלינו לכלותינו, והקב"ה מצילנו מידם. ויה"ר שיתקיים בנו הפסוק: "כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ" אכי"ר.