מציאת חן – פרשת ויחי תש"פ

בס"ד ט' בטבת תש"פ

מציאת חן

יעקב – חמש שנים לפני מותו – מבקש מיוסף להישבע לו שיעשה עמו חסד ולא יקבור אותו במצרים אלא בקבורת אבותיו. יוסף נשבע. אח"כ יעקב מברך את שני בניו ומסיים בהתנצלות לא קשורה, על סיפור מותה של רחל וקבורתה בדרך, מדוע? כדי לקבל תשובה, צריך להקדים ולנסות להבין מדוע יעקב צריך להשביע את יוסף, הרי יוסף משתדל כל כך לעשות טוב לאביו כפיצוי על אותם שנים שנעלם, ונראה מוזר שצריך להשביעו? ועוד יש כאן ביטוי הפוך: שבדרך כלל הקטן אומר לגדול "אם נא מצאתי חן בעיניך" וכאן יעקב אומר ליוסף? ואביא כאן דבריו הנפלאים של הרבי מאיזביצא, רבו של הפרי צדיק.

ולענווים יתן חן

בכל מקום כשאדם מוצא חן בעיני מישהו, פירושו אהבה. אבל יש עוד משהו, מציאת חן זה משהו לא מוגדר. הגמרא אומרת שיש כמה סוגים של חן ואחד מהם הוא: חן מקום על יושביו. אין הסבר לוגי לכך, אבל משהו ברצף הדברים מצא חן בעיני. וזה משהו ממשי, ולא דמיונות. אין כאן 'אסור' או 'מותר', אלא אינטואיציה שבאה מן הלב. וכפי שחז"ל מסבירים את הפסוק: "ולענווים יתן חן" שהכוונה מי שהוא עניו, דבריו מתקבלים. לפעמים אדם שומע שיעור של מישהו עניו ודבריו מתקבלים, אבל אם ישמע את אותם הדברים ממישהו אחר – שאין לו את החן – הדברים לא מתקבלים.

בקשה לא פשוטה

לפי דברנו נבין למה יעקב צריך לומר ליוסף "אם נא מצאתי חן בעיניך". יוסף קיים מצוות כיבוד הורים גם בלי מציאת חן, אבל יש מקומות בדברי תורה שבפשטותם – בלי העומק הפנימי שלהם – אינם מעוררים את האדם. למשל, לא כתוב בהלכה היכן אדם צריך להיקבר. כתוב שצריך לקבור, אבל 'היכן?' לא כתוב. ועכשיו יעקב מבקש מיוסף לקוברו בארץ ישראל ולא במצרים. צריך להבין שזו לוגיסטיקה לא פשוטה, ופרעה לא יסכים כפי שכותב רש"י. פרעה פחד שיוסף ילך ולא יחזור, ולמה? כי יוסף לא הלך בדרך הקצרה – שלוקחת שלושה ימים בלבד – אלא ממצרים נכנסו למדבר סיני, הקיפו את ים המלח, עלו ליריחו, ומשם עלו לחברון (זה המעבר דרך גורן האטד). הם עשו כל זאת בכדי להקדים ללכת באותה דרך שילכו עם ישראל בכניסתם לארץ, מאתיים שנה אח"כ (יעקב ציוה אותם להקיף כדי להכין את הדרך לבניו שיבואו). לכן פרעה התנגד, כי זה מסלול הליכה שייקח לפחות חצי שנה – חודשיים הלוך ועוד חודשיים חזור, עם התמהמהות באמצע – ופרעה פוחד שיוסף רוצה לברוח.

אינטואיציה

מכיוון שאין הסבר רציונאלי לבקשת יעקב, הוא פונה אל מה שמחבר ביניהם: אם אתה תלמיד שלי, אם אתה בן זקונים שלי, אתה אמור להבין מדוע אני לא רוצה להיקבר שם, אפילו שזה לא כתוב בשום מקום. אם יש מציאת חן בינינו, אתה תעשה את דברי. מציאת החן זו אהבה שאינה מוסברת, ולכן גם אם אני לא יודע להסביר, זה מובן. למעשה, זו התשובה לשאלת האדם מדוע הוא התחתן עם אשתו? התשובה היא: 'ככה', היא מצאה חן בעיני ואני לא יודע להסביר את העניין. וזו הסיבה שתלמיד לומד אצל רבו, יש כאן חיבור שלא ניתן להסבירו. וזו הסיבה למקצוע שאליו האדם נמשך בלימוד התורה ובכלל, זה כתוב על לב האדם ואין מקור לכך. זו האינטואיציה.  

יעקב בוחן את יוסף

אם נשאל, הרי יעקב ציוה את בנו ולכאורה זה כבר מספיק בשביל יוסף שיעשה זאת מפני מצוות כיבוד הורים? האמת שכאן זה לא מספיק, כיוון שיוסף היה יכול להגיד לעצמו: 'נכון שאבא ציוה, אבל אינני יכול להשבית את כל מצרים למשך חצי שנה?!' וכיוון שאין לזה שום הצדקה הלכתית, יוסף היה מוותר על העניין. לכן יעקב אומר לו שהוא מרגיש משהו אחר, ומי שיש לו מציאת חן בתורה, יעשה זאת בלי הבנה שכלית. בעצם, יעקב עושה בוחן ליוסף האם יש לו מציאת חן או לא? ורק אחרי שהוא מוכן להישבע – שזה מראה שיש מציאת חן – אולי יוסף יבין עוד איזה משהו שלפני כן לא יכולתי להסביר לו.

יוסף מבין

יוסף, ילד בן שבע שעומד ליד אמו שמתה בלידה של אחיו הקטן, והוא רואה את אביו שקובר את אמו על הדרך, וממשיך במסע ההליכה. והילד זועק: 'אבא, למה לא תיקח את אמא עוד יום וחצי הליכה, לאיפה שאנחנו הולכים לגור (לחברון)? הרי שם קבורים אברהם ושרה וגם אתה תקבר, וכך נוכל לפקוד את אמא?' אין ספק שזה לא עבר בלי שריטה בלב של יוסף, יוסף מקפיד על יעקב. כפי שאומר רש"י: 'אע"פ שאני מטריח עליך להוליכני לארץ כנען, ולא כך עשיתי עם אמך.. וידעתי שיש בלבך עליי'. יעקב אומר כעת ליוסף, אני יודע שאז לא הבנת, אבל אולי עכשיו תבין. קברתי אותה שם, כי הרגשתי מבפנים ששם המקום שמתאים לרחל, לרחל מתאים להיות בדרך! כי יש אנשים שמגיעים לאיזה מקום שהוא היה המטרה מבחינתם וזהו, אבל רחל אף פעם לא הגיעה למטרה, היא הייתה מוכנה למסור את נפשה בשביל האחר ולהישאר בדרך. המקום שאדם נקבר בו, זה בעצם הסיפור שלו לדורות, וזה הסיפור של רחל, שהיא הייתה מוכנה להימחק בשביל האחר, היא תמיד בדרך, זה המקום של כל הזעקות של כל הנשים מבנות ישראל, רחל היא האמא של כל הנשים שבדרך. וזה מה שיעקב הרגיש, וזה לא כתוב בשום מקום, זו אינטואיציה פנימית, וכיום יוסף מסוגל להבין זאת, שבת שלום ומבורך.