הרב איתמר לוי – רב קהילת האר"י קרית שמונה
בס"ד י"ח כסלו תשע"ז
מי מכר את יוסף?
התורה מלשון הוראה, מורה לנו את הדרך ומחנכת אותנו למוסר מידות ודרך ארץ. לפעמים נראה שיש חוסר דיוק בכתובים, אבל אין הדבר כן. כוונת התורה להעביר מסר לדורות הבאים, וכן בפרשת מכירת יוסף. כשלומדים את פשט הפסוקים מקבלים תמונה אחרת בהבנת סיפור המכירה, הפוך ממה שהיינו רגילים להסביר, כפי שיתבאר.
תחילת סיפור המכירה
האחים רואים את יוסף מגיע ועוד ממרחק "ויתנכלו אותו להמיתו". הם מציעים להורגו ולומר שחיה רעה אכלתהו. ראובן ששומע זאת, נזעק להצילו מידם, ומציע לזורקו לבור וכך ימות לא על ידם. ראובן מתכנן אח"כ לשוב להוציאו משם ולהשיבו אל אביו. אחרי שעשו זאת מצמרר לומר, הם יושבים לאכול לחם. מן הסתם הם לא אוכלים על הבור עצמו, שלא ישמעו את יוסף צועק. לאחר מכן, "וישאו עיניהם והנה אורחת ישמעאלים באה מגלעד" (לשאת עיניים במקרא פירושו, להסתכל רחוק). אז יהודה מציע הצעה, למכור את יוסף לישמעאלים "וידינו אל תהי בו". האחים מסכימים.
פירוש הרשב"ם – המִדְיָנִים מכרו את יוסף
כל הדיון הזה שבין האחים מתרחש במרחק מן הבור. לבנתיים ליד הבור עוברים אנשים מִדְיָנִים סוחרים, והאחים לא שמו לב: "ויעברו אנשים מִדְיָנִים סוחרים וימשכו ויעלו את יוסף מן הבור". האנשים המִדְיָנִים משכו את יוסף והם שמכרו את יוסף לאותם ישמעאלים, שהורידוהו מצרימה. יוצא לפי פשט הפסוקים שאחי יוסף בכלל לא היו במכירה. אח"כ ראובן חוזר לבור על מנת להוציא את יוסף ולהצילו מידי אחיו, "והנה אין יוסף בבור" (כיוון שהמִדְיָנִים מכרו אותו). הוא קורע את בגדיו ובאמת חושב שחיה רעה אכלה את יוסף (חזקוני). אולי חשב שע"י הדיבור שלהם, זה הפך להיות מעין נבואה המגשימה את עצמה. כשהוא פונה לאחים, גם הם לא יודעים מה קרה ליוסף, שהרי הם לא היו שם בשעה שהתבצעה המכירה. לכן הם מביימים סיפור כיסוי עם הכתונת. למעשה חשבו שזה מה שקרה. שנים אח"כ יוסף מתגלה לאחים ואומר להם "אני יוסף אשר מכרתם אותי מצרימה" ואין זה קשה על הפירוש שהבאנו עד כה. הכוונה שאתם גרמתם שנמכרתי למצרים. אגב, פירוש זה שופך אור על קושייה גדולה אחרת, מדוע האחים במהלך כל הזמן הזה (22 שנים) רואים את אביהם מתייסר בצער רב, ולא טורחים לחפש את אחיהם להשיבו אל אביו. הסיבה כפי שאמרנו, הם בטוחים שהוא מת ולא העלו בדעתם שנמכר.
הפירוש המקובל – האחים מכרוהו
כל זה לפי פירוש הרשב"ם, אבל הפירוש המקובל הוא פירוש רש"י, למרות שהוא לא לגמרי מותאם ללשון הפסוק. רש"י מסביר שהאחים הם שמושכים ומעלים את יוסף מן הבור, והם שמוכרים את יוסף לישמעאלים בפועל ממש. למרות שאין כן פשט הפסוקים. לפי פירושו, האחים מכרו את יוסף בזמן שראובן היה בתורנות שמירה אצל אביו יעקב. כשחזר ראה שאין יוסף בבור והבין שהאחים מכרוהו.
מדוע התורה נכתבה בצורה כזו?
מעניין מדוע התורה נכתבה בצורה זו, שיש מקום לשני הפירושים, הלא היה עדיף שתכריע בין שני הפירושים, או כרש"י או כנכדו, הרשב"ם. המהר"ל בספרו באר הגולה, לגבי חטא דוד בסיפור בת שבע מאריך להסביר מה היה שם. אצל דוד נאמר: "וה' עימו" – ה' יתברך עמו, ולכן לא ייתן לו לחטוא. למרות, שדוד מצד רצונו רצה לחטוא, ולכן נתן הנביא בא ונותן לו על הראש על פי כוונתו. גם הפסוקים נכתבו בצורה כזו שכמעט אין אפשרות להסבירם באופן שלא היה כאן חטא. רק על ידי תוספת הסבר תורה שבע"פ, ניתן לראות שהוא לא חטא. והסיבה כפי שאמרנו משום ש"ה' עימו". כך היה בסיפור המכירה, כפי שהסביר הרשב"ם. האחים כולם קדושים שבטי י-ה, ומכאן עתידה לקום האומה הישראלית, לכן השי"ת לא ייתן שזה יהיה על ידי פשע חמור כזה. אבל הזכרון ההיסטורי נשמר על פי כוונתם. הם רצו למוכרו, לכן בפסוקים הדבר נכתב כאילו האחים מכרוהו, אבל אם נדקדק בפסוקים, נראה שלא האחים הם שמכרוהו.
התורה כמחנכת
רעיון זה חוזר כמה וכמה פעמים. למשל, בסיפורו של אברהם אבינו. בסוף פרשת נח כתוב "ויהיו ימי תרח חמש שנים ומאתים שנה וימת תרח בחרן", לאחר מכן מתחילה פרשת לך לך, שם נאמר לאברהם שילך מחרן לארץ כנען. על פי פשט הפסוקים ההבנה, שרק לאחר פטירתו של תרח, אברהם עוזב את חרן. אמנם כשמדקדקים יותר, אנו מוצאים שאברהם היה בן 75 ויש לתרח עוד שישים שנים לחיות לפחות, בזמן שאברהם עזב אותו. למה א"כ התורה משנה ולא מדייקת בפרטים? אנו לומדים מכאן עיקרון חשוב, יש שני אופנים לקרוא את הפסוקים. קריאה ראשונה מהירה, והקריאה השניה שבה שמים לב לפרטים. הרי אם היה נכתב שאברהם אבינו עזב את אביו והלך לחרן, היה מתקבל רושם שלילי על אברהם אבינו שאינו מכבד את אביו ורתיעה מדרכיו. לכן נכתבו הדברים בצורה כזו, שבקריאה ראשונה נחשוב שאברהם אבינו כיבד הורים, ורק לאחר מות אביו, עזבו והלך לכנען. עכשיו אחרי שרואים את האישיות הנפלאה, מי היה אברהם אבינו, אפשר לדקדק בפרטים ולראות שלמעשה הוא לא כיבד הורים. אבל זה כבר לא משנה, כי כבר נחשפנו לאישיותו הגדולה. יהי רצון שנזכה להבין את כל הפנים של תורתנו הקדושה, בכל חלקיה ונזכה ללכת בדרכיה. שבת שלום.