הרב איתמר לוי – רב קהילת האר"י קרית שמונה
בס"ד כו' בניסן תשע"ח
על מה שמחים ביום העצמאות?
השבוע נזכה להודות להשי"ת שנתן לנו מדינה לפני 70 שנים. לצערנו, ישנם כאלו שלא מבינים על מה השמחה העצומה ביום העצמאות? וכמובן שיש מקום לשאלה זו, שהרי אנו במו ידינו, מכרסמים בעצמאותנו. לשם כך צריך להבין על מה חוגגים פורים וחנוכה, והרעיון לקוח מדבריו של הרב דרוקמן שליט"א.
חיוב מן התורה
הגמ' אומרת שיש קל וחומר: אם כשניצלנו מעבדות לחירות במצריים – קבעו אמירת הלל, אז כשניצלנו ממוות לחיים בפורים, לא כל שכן שנצטרך לומר הלל?! הצלה ממוות לחיים שהייתה בפורים, היא יותר משמעותית מההצלה שהייתה בפסח. החתם סופר לומד מקל וחומר זה, שחיוב חג הפורים הוא חיוב מן התורה לכל דבר.
וכן ביום העצמאות
בעל שו"ת קול מבשר, שהיה גאון עולם, (נשאל על ידי הרב יהודה לייב הכהן מיימון שהיה שר הדתות הראשון של מדינת ישראל, ונמנה על חותמי מגילת העצמאות) דן באריכות, לגבי התוקף ההלכתי של יום העצמאות כיום חג, וכן לגבי אמירת הלל וברכת 'שהחיינו' ביום זה. ובתשובה (סי' כא) כותב, שפשוט לו שיש לקבוע את יום העצמאות כיום חג, שכן יש בהקמת מדינת ישראל גם שחרור משיעבוד לחירות וגם הצלה ממיתה לחיים. בעצם, ביום העצמאות יש גם את השחרור של פסח, וגם את ההצלה של פורים. ונמשיך עוד, שלפי החתם סופר שהזכרנו קודם, חובת ההודאה לקב"ה וחובת השמחה ביום העצמאות, היא מדאורייתא. יש להודות על ישועתנו והצלתנו.
השגרה וההרגל
בחיי היומיום, שגרת החיים משכיחה מאיתנו את עברנו, את עזרת ה' האדירה שקיבלנו בזמן הכרזת המדינה ומלחמת העצמאות שבאה בעיקבות הכרזה זו. כשנזכרים בתולדות עמנו, זה בדיוק מה שהיה בחנוכה, נס של "רבים ביד מעטים" ו"גיבורים ביד חלשים"! מול הצבאות המסודרים של כל מדינות ערב, עומד "צבא" קטן, בלא נשק ומדים, ומנצח. אין דרך רציונאלית להסביר זאת. יש כאן השגחה ישירה על כלל האומה. ומי שלא רואה זאת, כופר בטובה. כשם שבחנוכה, פשוט לנו שיש להודות לה' על שמסר גיבורים ביד חלשים, ורבים ביד מעטים, וכן בפורים (למרות ששם הכל התרחש בדרך הטבע) ברור לכולם שה' עשה כל זאת – כך הייתה המציאות בדורנו: הקב"ה הציל אותנו ממוות בטוח! מהשמדה המונית! ואיך אפשר שלא להודות על כך?! הרי אדם פרטי שניצל ממוות, עושה את אותו יום כיום הודאה לו ולבניו, לכל הדורות. למה שונה הדבר כשנעשה נס אדיר זה לכל האומה?
ערב הכרזת המדינה
נחזור קצת לרגעי הפחד של העבר, ערב הכרזת המדינה. ארצות ערב הכריזו שתוך שבוע ימים בלבד הם יחסלו את כל היישוב היהודי בארץ ישראל. בכפר עציון נטבחו 127 לוחמים ביום אחד. וזה היה התכנון שרצו לעשות לכל שש מאות אלף היהודים שהיו אז בארץ, מול מיליוני ערבים שהקיפו אותנו מסביב. ובכל זאת ה' מסר אותם בידינו "רבים ביד מעטים" ממש. נס חנוכה אירע לפני יותר מאלפיים שנה, ואילו הנס הזה התרחש בימינו!
רוח גבורה להלחם
למעשה, הגבורה החלה בהכרזת העצמאות. כפי שאמרנו, מדינות ערב איימו לחסלנו אם נעיז להכריז על הקמת המדינה, אמריקה שתמכה בהקמת המדינה, הודיעה שאין זה העיתוי הנכון, ובתוך היהודים עצמם היה ויכוח, וזה עבר ברוב של שני קולות בלבד! ולמרות כל זאת – הוכרזה עצמאותנו וקמה מדינת ישראל. זה מזכיר את לקיחת השה במצריים, ששם היו צריכים גבורה עילאית לעשות זאת. התוספות במסכת בבא מציעא (קו.) מגדירים שאדם ש"מקבל רוח גבורה ודעת להלחם" – זהו נס ממרומים. כפי שהיה כאן בהכרזת המדינה מול כל התחזיות הנוראיות.
"גנות" ו"שבח"
זו הסיבה שיום העצמאות חל בסמוך ליום השואה. נכון שיש בעיה, מבחינה דתית, לקבוע יום זה ביום כז' בניסן, בחודש שאין מספידים. אבל הרעיון נכון, שמתוך השואה אפשר להכיר בתקומת עמינו. כפי שאנו אומרים בהגדה של פסח "מתחיל בגנות ומסיים בשבח" – מסביר המהר"ל שבעקבות המפגש עם הרע, שהוא היפוכו של הטוב, ניתנת משמעות אמיתית לטוב. לכן מתחיל בגנות, שאין באפשרותנו להעריך את ה"שבח" ללא ה"גנות".
משל מבעל חובת הלבבות
בספר "חובות הלבבות" מביא משל שממחיש עניין זה. משל אודות אדם בעל חסד שמצא תינוק נטוש וחמל עליו, אספו אל ביתו וגידלו כאחד מילדיו. לימים, שמע גם על חברו שנשבה ונפל ביד שונאו והגיע למצב של צער ורעב קשה, וגם אותו הציל ואסף אל ביתו. למרות שלא עשה טובה עם המבוגר כפי שעשה עם הילד, אין ספק שהמבוגר יכיר ויודה בהצלה שעשה עימו, יותר ממה שיכיר הילד. התינוק גדל בתוך הטובה ולא הכיר מציאות אחרת, הוא לא יכול להשוות את מצבו כעת עם מצבו אלולא הצילו בעל הבית, וממילא לא ידע להכיר טובה על זה.
בעיית הדור
זאת הבעיה שלנו, בני הדור הזה, איננו יודעים להעריך את עצם קיומה, את הזכות הגדולה שהקב"ה זיכה את דורנו. הסיבה, כיוון שמדינת ישראל קיימת 70 שנים, והציבור ברובו הגדול כבר נולד בה. מעולם לא ראינו או חווינו מציאות אחרת ולכן לא יודעים להעריך את הטובה הגדולה שה' עשה עימנו. לכן כדי להכנס ליום העצמאות, צריך להזכר בייסורין המרובים שעברנו עד שהגענו לכל הטובה הזו, אז נוכל להבין את מלוא הערך של תקומתה של מדינת ישראל. אל לנו להיות כפוי טובה "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו"! שבת שלום ומבורך.